על קבלת האחר, החריג ואפליית נשים בחברה 

יצרים ותכונות כמו קנאה, שנאה,דעות קדומות, חוסר סובלנות, פנאטיות, שנאת זרים ואי קבלת האחר מושרשים בנו עוד מבראשית, כאשר קין הרג את הבל. סיפור על קנאה ורצח בין אחים והכול בגלל קנאה שמנחתו של הבל לאלוהים נענתה ושל קין לא.

גם היום חלקים מאתנו מנסים ללא הצלחה רבה לגרום לחלקים אחרים מהאוכלוסייה לקבל את האחר, השונה והיוצא דופן. בימים אלה גם משרד החינוך נרתם למטרה הנעלה לקבל את האחר והשיקו תוכנית חדשה "האחר הוא אני". עיקרי התוכנית היא לגלות אחריות אישית וחברתית בשמירה על זכויותיהם של בני האדם וחירותם. לקדם ערכים של צדק חברתי, ערבות הדדית, סולידאריות ודאגה לכל אדם באשר הוא נברא בצלם אלוקים. להכיר בזכותו של כל אדם לחיות את חייו על פי ערכיו ותפיסת עולמו, באופן אוטונומי ועצמאי, כל עוד אינו פוגע בזכויותיו של האחר. לגלות סובלנות, אנושיות, אכפתיות, הבנה, ורגישות, לצרכיו של האחר. להיות מודעים לעובדה שבמצבים מסוימים כל אחד מאתנו הוא ה"אחר".

בבראשית נכתב כי: "יצר לב האדם רע מנעוריו", כלומר יצר הרע הוא תכונה מולדת אצל בני האדם. האפליה על רקע גזע, דת ומין קיימת מאז ומעולם וכנראה גם תישאר עמנו לעד. לאור זאת קשה לראות הצלחה רבה לתוכנית זו.

בכדי למנוע אי הבנות, אני תומך בתוכנית אלא היבט ריאלי על המציאות בה אנו חיים והקש מהעבר לא מאפשר לי להיות אופטימי בנושא זה למרות שאני אופטימי מטבעי.

היות ובתוך עמי אני חי, אתמקד בנעשה אצלנו למרות שהמצב בעולם לא שונה בהרבה. בארצנו "אדם לאדם זאב", קבלת האחר הוא משפט יפה המאומץ ע"י "יפי נפש" עם מצפון סינטטי.

הדת היהודית מטיפה "ואהבת לרעך כמוך", דבר שאינו מיושם בשטח, במיוחד הדבר לא קורה אם הוא לא "רעך"...

אנו לא מקבלים את האחר במיוחד אם היא אחרת, כלומר אפליית נשים זו אחת האפליות החמורות והגדולה בהיקף כי הנשים מהוות כמחצית מהאוכלוסייה.

השינוי במעמד האישה ובמיקומה בחברה החל לפני כמאתיים שנה בלבד ובעיקר בחברה המערבית. חלוקת התפקידים במסגרת המשפחתית עד אז הייתה די מוגדרת. גברים לצייד ונשים נשארות במערות, או גברים אחראים לפרנסת הבית ולהגנתו והנשים עוסקות בטיפול בבית ובגידול הילדים.

אי אפשר שלא להתייחס לטענה הגורפת של הדתיים כי אין אצלם אפליית נשים. אותו רב ידוע פסק ביולי 1997 כי: "אסור לגבר לעבור בין שתי נשים. מי שעובר בין שתי נשים, כאילו עבר בין שני חמורים." …ולא משנה מה הפרשנות ולמה הייתה הכוונה.

מתוך האמירות, הציטוטים ופסקי ההלכה הרבים המראים עובדתית כי אכן ישנה אפליית נשים, אביא רק את הדברים הבאים: "האישה לא תצביע (בבחירות), כדי לשמור על שלום בית."

לסיום נושא זה, הנה פסק של רב אחר: "להציל את הגבר לפני האישה – כאשר יש גבר ואישה פצועים, יש לטפל בגבר לפני האישה כדי להציל את מצוותיו."

מיותר לציין כי אפליית נשים אינה נחלת הדתיים בלבד. אצל החילונים היא קיימת לא פחות, אבל לובשת צורות שונות ומתרחשת בתחומים אחרים. כאשר מדברים על יחס החברה ככלל לנשים, יש להבדיל בין היחס בנוגע לנישואין ולמיניות האישה, ובין יחס כללי ומיקומה של האישה כישות עצמאית בחברה.

אצלנו בחברה יש מעין חסימת דרך לא-פורמאלית לנשים בפוליטיקה. בעיקר בטענה של חוסר ידע וניסיון בתחום הביטחוני. טענה זו נכונה ביסודה, אבל מה הקשר בינה ובין נושא התפקיד, הכישורים ומין המועמד.

בדיוק כשם שמונו בעבר שרי ביטחון ללא כל רקע בטחוני, יש לנשים היכולת להנהיג, ואולי אפילו בהצלחה רבה יותר מגבר עם עבר ביטחוני וללא חושים, רגשות ואינטואיציה. כמו כן, רצוי לזכור כי רוב המלחמות בהיסטוריה התחילו ונוהלו בידי גברים...

ניצול נשים בחברה הוא נושא טעון ביותר ופנים רבות לו. הניצול חודר לכל תחומי החיים ומצוקתן של נשים מנוצלת, בעיקר בידי הגברים, הן לצרכים כלכליים והן לצרכים מיניים.

נתבונן, למשל, ברקדניות, בחשפניות או בבדרניות בתחום ההימורים והקזינו ברחבי העולם. נוכל לבחון את התופעה משני היבטים או להציע שתי פרשנויות עיקריות. האחת מנקודת ראות גברית והשנייה נשית.

מכיוון שהגברים הם הצרכנים של השירותים השונים, הרי עמדתם ברורה. הם טוענים כי הנשים משתפות פעולה מנימוקים שלהן. "מי שלא רוצה שלא תעסוק בזה" או "אף אחד לא מכריח אותה להיות בדרנית..."

נקודת ראות נשית תטען כי בחלקה הארי תפיסה זו היא פשוט לא נכונה. נשים רבות נכנסות לתחום מאונס, פיזי וכלכלי.

עד לא מזמן, עבודת נשים נתפסה כעבודה לא רצינית, זמנית ולא משמעותית, לכן גם התמורה הייתה בהתאם. גם בתחום ההשכלה הן היו בנחיתות ורק לאחרונה מעורבותן ניכרת בתחומים הרלוונטיים.

אולם גם היום יש אפליה ואי-שוויון בהזדמנויות העסקיות ובתפקידים המוצעים. חקיקה לקידום שוויון זכויות לנשים לא בהכרח פותרת את הבעיה ולפעמים אף מעצימה אותה.

במקרים של אפליה ברורה, ואפילו במקרים של הטרדה מינית, נשים לא ממהרות להגיש תביעות מסיבות רבות, כגון, חשש לפיטורין, פרסום מזיק, וכמובן, לעתים יש קושי להוכיח טענות על אפליה ואי-שוויון.

יש נשים אמיצות יותר המנסות להיות עצמאיות, אולם גם הן נתקלות בקשיים לא מעטים בדרך לעצמאותן. נשים רבות יותר היום מצליחות לשלב את רוב תחומי החיים והן מתמרנות בהצלחה בין להיות אימא, עקרת בית, אשת קריירה ולפעמים נותר להן גם זמן להיות אישה לבעלה.

לגבי נשים דתיות מודרניות, מתרחשת בשנים האחרונות אבולוציה חיובית הכוללת יציאת נשים מהבית. אף שהתעסוקה שלהן ברוב המקרים היא חלקית, התהליך הוא חיובי ומתפתח לכיוון השוויון.

ברור כי יש לדרוש שכר שווה בעבור עבודה שווה לא משנה מה מינו של האדם, הרקע שלו וצבע עורו או אם הוא בעל מוגבלות פיזית. בייחוד הדבר נכון וראוי כאשר העבודה הנעשית מייצרת את אותה התפוקה והתוצרת.

האפליות "הפופולאריות" הן על רקע גזע, דת, מין וגיל, אולם אי קבלת האחר קיים גם על רקע מצב בריאותי כמו נכות, הצלחה יתירה או כשלון, השכלה ועוד תכונות ויכולות אחרות. בתחום הנכות יש את המשותקים ברמות שונות, עיוורים וחרשים. גם חולי האפילפסיה לא נפקדים מרשימה זו שעד היום רוב הציבור לא יודע לקבל מצב של התקף אפילפטי, פרכוס ונרתעים בפחד ובורות כמו מאיידס.

אין ספק שחינוך נכון מגיל צעיר יסייע ולו במעט בקבלת האחר, אבל עם ההתבגרות תתגבר גם האפליה ואי קבלת השונה.

הרצון להיות מקובל מוליך לפעמים להתנהגויות לא רצויות העלולות במקרים מסוימים לפגוע ממשית בזה שכל רצונו/ה להיות מקובל בחברה/בכתה/בעבודה.

יש ללמד ולספר לנוער סיפורים כמו הברווזון המכוער של הנס כריסטיאן אנדרסן משנת 1843 המספר על ברווז מכוער שהפך לבסוף לברבור יפה. ילדים מתחברים היטב לסיפורים מוחשיים כאלה וישנה השפעה רבה על התנהגותם. תופעת גזענות ואי קבלת החריג בקרב הילדים קיימת בתמיכה ובקריצת עין של חלק מההורים וחלק ממערכת החינוך, הן הציבורית ובפרט הפרטית.

תוכניות הריאליטי ומדיות חברתיות מייצרים נורמות התנהגות שונות ממה שהיה עד היום מקובלות, כאשר לנורמות החדשות הללו יש מכנה משותף נמוך ביותר. בשם הרייטינג ובידור להמונים אנו מקריבים נורמות של איכות ותרבות.

לאחרונה יש יותר ויותר מקרים של התנהגויות בקרב בני נוער וקטינים, בינם לבין עצמם ובינם למבוגרים, שהם לא בגדר פלילי אבל הם בהחלט גם לא מוסריים.

חברה שאינה מכבדת את הזקן, את החלש, החולה והנכה ומתעלמת ממצוקות אמיתיות של חבריה, היא חברה מתנוונת והאבולוציה החברתית בה נמצאת בירידה ובדעיכה, זהו תהליך המוביל בסופו של דבר להכחדה.