מקץ עד, ויכר יוסף את אחיו 

ערש"ק, ויכר יוסף, את-אחיו; והם, לא הכרהו, מקץ תשע"ד

לאחר מכירת יוסף למצרים, עולה יוסף לגדולה, אחיו יורדים למצרים, וירדו אחי-יוסף, עשרה, לשבר בר, ממצרים.בפוגשם את יוסף,  השליט על-הארץ--הוא המשביר, לכל-עם הארץ, אומרת התורה ויכר יוסף, את-אחיו; והם, לא הכרהו.רש"י במקום מביא את דברי הגמ' המסבירה מדוע יוסף הכירם והם לא הכירוהו.אומרת הגמ' יוסף הכירם, לפי שהניחם חתומי זקן.הם, האחים לא הכירוהו "שיצא מאתם בלא חתימת זקן ועכשיו מצאוהו בחתימת זקן".

יוסף, הנער, יוסף בן-שבע-עשרה שנה היה רעה את-אחיו בצאן, והוא נער, חולם החלומות.חלומות אשר אחיו מסרבים לקבל, ויאמרו לו, אחיו, המלך תמלך עלינו, אם-משול תמשל בנו.

הקושי, אי הרצון לקבל מציאות קרובה ומציאות עתידית, מסמא את עיני המתבונן.אי רצון זה אינו מאפשר ראיה נוכחת, ראיה האמת והערכות לקראתה.אי רצון זה מביא לראיה לאשר איננו.

אחי יוסף אינם מוכנים לקבל, המלך תמלך עלינו, אם-משול תמשל בנו, אינם מוכנים לראות המציאות הקרבה.אי רצון זה, ראיה שגויה זו, מביאה לידי  ויוספו עוד שנא אתו.

חתימת זקן בתורה, בהלכה, מציינת בגרות נפשית של האדם, הזקן, השער, הם המבדילים בין הילד לבין הבוגר.קטן מוגדר כמי שלא הביא שתי שערות.דבר זה הינו נכון הן לגבר והן אצל האשה.

יוסף החולם חלומות, הינו בן שבע עשרה שנה, סביר ששערות כבר היו לו, גם שער הזקן.אחיו המסרבים לקבל את דבריו, אינם רואים זקן זה, אינם רואים בבגרותו.אינם רואים מכיוון שע"פ מהות דבריו, הנראית בעיניהם, מחליטים האם דבריו דברי" חתום הזקן" או שמא דבריו דברי נער אשר חתימת זקן אין לו, אינו בוגר ואומר דברים מליבו.

יוסף מכיר באחיו ומכיר בהיותם חתומי זקן.יוסף מכיר ומבין, סירובם נובע מקושי קבלת מציאות זו, להיות הוא מושל ומולך עליהם.

יוסף רואה אותם ומכירם שכן עזבם חתומי זקן. אומרת התורה ואביו, שמר את-הדבר.יעקב אומר רש"י "היה ממתין ומצפה מתי יבוא". יעקב אביהם הכיר בדברי יוסף, בחתימת זקנו.

האחים בבואם למצרים כמצוות אביהם רדו-שמה ושברו-לנו משם, ונחיה ולא נמות, היו במצב של "ראיה כפויה".ראיה הבאה מתוך מצוקה, מתוך רעב, הינה ראיה אשר איננה מאפשרת חשיבה נקיה וראיה נוכחת למציאות המתרחשת.אחי יוסף בבואם למצרים, באים למעשה להציל את נפשם ונפש משפחתם מרעב, ונחיה ולא נמות.מציאות ראיה זו איננה מאפשרת להם לראות ראיה הכרתית.מציאות זו הינה בבחינת  והם, לא הכרהו.אחי יוסף לא יכולים במצב זה להכיר ולאות בעיניהם את "חלומות" אחיהם יוסף, המלך תמלך עלינו, אם-משול תמשל בנו?

יוסף מכיר את אחיו, אחיו,  אשר ראה בחלומותיו באים ומשתחווים לו.

יוסף מכיר את אחיו בשני פנים, האחד באמרם המלך תמלך עלינו, אם-משול תמשל בנו, אחים המסרבים לקבל את חלומותיו.הפן השני, אחיו בני יעקב "חתומי הזקן".יוסף רואה, יודע ומבין, אלה המסרבים, המתקשים לקבל חלומותיי, אינם אחי.כאשר שולח יעקב את יוסף ויאמר ישראל אל-יוסף, הלוא אחיך רעים בשכם--לכה, ואשלחך אליהם; יוסף איננו חושש, יוסף אומר, ויאמר לו, הנני.גם את האיש השואלו מה תבקש, עונה יוסף את-אחי אנכי מבקש.את אחי אותם מכיר אני.

ישעיהו הנביא אומר על עם ישראל הכרת פניהם ענתה בם.פניו של אדם הם המורים לפנימיותו.פניו של אדם, פנימיותו של האדם.פניו של אדם הינם ליבו.

לב שמח, ייטב פנים.