"נח איש צדיק תמים היה[...], את?האלהים התהלך?נח" / מוטי לקסמן, כסלו, תשע"ד.
סיפור קראתי.
סיפור על איש אחד, יחיד ומיוחד.
אחד שאין כמוהו. [א]
ממש אין.
"נח היה איש צדיק
גם תמים היה בדרתיו
גם את?האלהים התהלך?נח [ב]
היה מאוד נוח ל"נח"!
<>
מפליא?
האם ייתכן אחרת, ל"איש צדיק שהוא גם תמים" וגם קרוב מאוד לאלוהים?
וודאי שלא.
הרי "איש צדיק תמים" שמתהלך עם אלהים [ג] וודאי שלא יוטרד מדבר מה!
לכן, מובן שהיה לו מאוד נוח, ל"נח"!
דמות כזו גם אינה צריכה להיות מוטרדת מחשיבה, כי לשם מה צריך לחשוב, הרי האלוהים מנחה אותו בדיוק, אבל בדיוק רב, מה עליו לעשות. [ד]
והוא, "נח", מבצע. [ה]
<>
אכן, מבצע???
<>
ממש בידיו הוא בונה את התיבה?
האם תיבה שאורכה שלש מאות אמה ורוחבה חמשים אמה וגובהה שלשים אמה יכולה להיבנות, על ידי אחד במו ידיו, אפילו אם הוא "איש צדיק תמים"?
האם קיסר סין בנה, במו ידיו, את חומת סין?
האם שלמה המלך בנה, במו ידיו, את בית המקדש? [ו]
ואחד, "איש צדיק תמים", בונה תיבה ענקית בעצמו, בעצם ידיו?
נו, באמת!
<>
"נח" אכן, לא היה מוטרד מדבר.
אותו "איש צדיק תמים", הרי ידע היטב מהי מטרת בנית התיבה!
האם זה הטריד את מנוחתו?
לא, הוא הרי לא חשב, אפילו לרגע קט, להזהיר את הפועלים הרבים.
גם לא ניסה לערער על ההנחיה האלוהית לגבי ילדים [ז] או תינוקות שרק נולדו בימי בניית התיבה, כמו, למשל, אברהם שדרש מאלוהים במפגיע מאלוהים לנהוג בצדק. [ח]
<>
טוב, אברהם לא התהלך עם האלוהים, הוא רק זבח אליו ונעמד לפניו.
<>
מצד שני, ייתכן מאוד ש"איש צדיק תמים", שמתהלך עם האלוהים, יראה בפניה אל אלוהים בדרישה לרחמים או צדק, חוצפה רבה.
לכן הוא לא אמר, גם לא רמז דבר.
"איש צדיק תמים" אינו מבטא חוצפה, נכון?
<>
אבל כדאי לשים לב, תמר, שבחוצפתה הוליכה שולל את יהודה, זכתה לתשבחות על התנהגותה בבחינת, מהחוצפה של צדיקה אחת יצאו כמה טובות לעולם! [ט]
<>
אבל, תמר הרי הייתה רק אישה, ובוודאי לא צדקת תמימה...
<>
ושאלה נוספת, האם צו אלוהי הוא ללא חרטה?
האם אין בכוח האלוהים לחזור בו מכוונתו להשמיד, כאשר החוטאים מיטיבים את התנהגותם הרעה?
אולי זה יפתיע "איש צדיק תמים", שמתהלך עם האלוהים, אבל, התשובה חיובית! [י]
כלומר, כדאי לנסות.
ויש גם חזרה מתכנית השמדה, למרות חטא, אם מישהו, כמו משה, מסנגר עליהם, "ויאמר ה' אל?משה ראיתי את?העם הזה והנה עם?קשה?ערף הוא. ועתה הניחה לי ויחר?אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול. ויחל משה את?פני ה' אלהיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה. וינחם ה' על?הרעה אשר דבר לעשות לעמו". [יא]
<>
אבל, גם משה לא היה "איש צדיק תמים".
<>
כנראה, "איש צדיק תמים" שמתהלך עם האלוהים אינו מנסה לנקוט עמדה, זה עלול לעייף ו"איש צדיק תמים" אין זה נאה לו שהוא ייראה עייף...
<>
לחשוב זה אולי קשה.
אבל, לשתות, אפילו להשתכר וגם ליפול עירום לתרדמה, זה לא קשה... [יב]
אם יכולתי הייתי שואל, "אינך מתבייש נח, 'איש צדיק תמים'"?
במחשבה שנייה, גם לבושה, צריך מעט חשיבה...
<>
העולם נברא, היה קין, היה "נח איש צדיק תמים היה [...], את?האלהים התהלך?נח".[יג]
היה גם סתם אנוש, שאינו מאיים, גם אינו מתהלך עם אלוהים, רק פונה אל אלוהים, "ויקרא את?שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם ה'". [יד]
<>
איני יודע, אבל ייתכן שהתנהגות "נח איש צדיק תמים היה [...], את?האלהים התהלך?נח" עמדה לנגד עיניו של אפיפיור מסוים שברדת מבול שחור ממורשת קין, באירופה, בשנות הארבעים במאה הקודמת, גם הוא לא נקט עמדה...
ויש גם כיום במקומות שונים בעולם, גם בחברתנו, כאלה שהם, לפחות בעיני עצמם, צדיקים תמימים שמתהלכים עם אלוהים שלהם, ויודעים מה רצונו...
<>
אז, אני הקט, מבקש,
פקח את עיני
ושמור אותי אלוהים,
מאנשים צדיקים תמימים
שרוממות האלוהים
בלשונם
אבל, אינם מבחינים
באדם.
<><><><><>
הבהרות ומראה מקום
א. סיפור קדום על מבול, בנוסח אחר, מצוי בספרות האכדית בשם אתרח'סיס, ש. שפרא וי. קליין, בימים הרחוקים ההם, תל אביב 1996, עמ' 88–130.
ב. בראשית ו, ט. רק על דמות אחת נוספת נאמר, "ויתהלך חנוך את?האלהים; ויתהלך חנוך את?האלהים ואיננו כי?לקח אתו אלהים" (בראשית ה, כב; כד); אבל פרט לכך ולציון גיל וילדים, לא מסופר עליה דבר.
ג. "את?האלהים התהלך?נח" (בראשית ו, ט).
ד. "ויאמר אלהים לנח [...] עשה לך תבת עצי?גפר קנים תעשה את?התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר. וזה אשר תעשה אתה שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה" (בראשית ו, יג... יד–טו).
ה. "ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה" (בראשית ו, כב).
ו. "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני?ישראל מארץ?מצרים בשנה הרביעית בחדש זו הוא החדש השני למלך שלמה על?ישראל ויבן הבית לה'" (מלכים א ו, א).
אבל, לגבי שלמה הכתוב מבהיר היטב, "ויהי לשלמה שבעים אלף נשא סבל ושמנים אלף חצב בהר. לבד משרי הנצבים לשלמה אשר על?המלאכה שלשת אלפים ושלש מאות הרדים בעם העשים במלאכה. ויצו המלך ויסעו אבנים גדלות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית. ויפסלו בני שלמה ובני חירום והגבלים ויכינו העצים והאבנים לבנות הבית" (מלכים א ה, כט–לב).
ז. אולי אפילו חברים של ילדי נח, שם, חם ויפת.
ח. "ואברהם עודנו עמד לפני ה'. ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם?רשע? אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר האף תספה ולא?תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה? חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם?רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל?הארץ לא יעשה משפט" (בראשית יח, כב–כה).
ט. "אמר רבי יהודה מחציפותא דצדקת חדא נפקן כמה טבאן לעלמא" [= מהחוצפה של צדיקה אחת יצאו כמה טובות לעולם] (זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת אחרי מות דף עא עמוד ב).
ויש הרואים בכך עזות דקדושה, כלומר, מידת עזות הפנים והחוצפה של תמר נותבה אל צד הקדושה והחיים.
י. "וירא האלהים את?מעשיהם כי?שבו מדרכם הרעה וינחם האלהים על?הרעה אשר?דבר לעשות?להם ולא עשה" (יונה ג, י).
יא. שמות לב, ט–יא, יד.
יב. "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן?היין וישכר ויתגל בתוך אהלה" (בראשית ט, כ–כא).
יג. בראשית ו, ט.
יד. בראשית ד, כו.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
