"פיסטוק מת וציפיטפוט קיבלה כמה דקות של חסד בטלוויזיה", יאמרו רשעים חסרי טקט במידה בלתי מבוטלת של צדק פואטי, הרי אם יש דבר טוב שאפשר להגיד על פיסטוק, היא אחיזתו באידאולוגיה פשיסטית גם בעת שהיא לא הייתה cool ושלטה בחוצות המולדת, כמו שהיא היום ברוך השם ושיבדלו לחיים ארוכים כל גזעני ארץ, בראשם כמובן ראש הממשלה הנצחי, מר נתניהו ואשתו הקורנת, אלה עם צריכת מים של רובע בשנחאי, או שכונת התקווה פעמיים, שיצביעו עבורו בכל הזדמנות חוזרת, למרות שבגללו הם לא גומרים את החודש, אבל האם זה שקול לסיפוק שיש להם מן התסכול שהמשך כהונתו מביא על אשכנזי הארץ, שסלידת מרביתם מן האיש משלימה את צרכי הפינוק עד הסף שאפשר להכיל, אחרי עונה טובה של אקס פקטור והכפר באופן סימולטני.
(מעניין כמה מתושבי השכונה יודעים מה זה אקס ובעיקר פקטור בעת שהם לא בצמד).
בכלל, יותר טוב לחשוב שזו מילה אחת, זה חוסך אנרגיות מיותרות שמחשבה מנחיתה על הבן אדם שמנסה להעביר את חייו בלי זה.
עד כאן לאקטואליה שעניינה את רוב הישראלים, בעיקר בגלל המסתורין שכרוך בשתי מיתות של אושיות תרבות באותו יום בהפרש של שבוע. אני מניח שכמה חכמי קבלה וגימטרייה מצאו הסבר לתופעה, אולם בעולם האחר, לא כאן בפלשתינה, קורים עוד דברים חשובים, חלקם לא ממש נופלים מאלה שהזכרתי למעלה.
היסטוריה ב – fast motion.
זה שאנחנו חיים בימים של "קורות" בתאוצה בלתי מובנת זה פקט, השאלה היחידה: האם הבן אדם צריך להיעצב או לברך על זה?
או בצורה שונה, האם המהירות שבה אירועים הופכים למציאות חדשה ובבוא העת יוקדשו להם ספרים עבי כרס, טובה או רעה לנו?
מה עושה ה"פסט מושן" בעצם?
אני מעריך שהוא גורם בראש וראשונה לאי יציבות.
מה ההשלכות של אי היציבות?
סכנת נפיצות והעדר יכולת אפקטיבית ליצור תחזיות לעתיד.
האם זה רע?
תשובה מורכבת, לכדור הארץ, לאנושות, לישראל או לתושבי הארכיפלג של איי סיישל?
תשובה וודאית אפשר לספק ככול הנראה לאחרונים, הם לא יהיו אתנו, לפחות לא במולדת שלהם בעוד מחצית המאה, אולם זה לא ממש מזיז לאיש זולתם.
לא אנסה להתמודד עם הפרובלמטיקה של העניין הזה ברמה הגלובלית. יותר מדי שחקנים, יותר מידי אפשרויות ויותר מידי אינטרסים בלתי צפויים משחקים במגרש הזה.
לא כך בישראל.
במגרש השכונתי מעט שחקנים, מספרם כמחצית מליגת העל שלנו.
גם האינטרסים ברורים, מדובר בסך הכל במאבק על טריטוריה.
שום גוף שעניינו בהימורים לא היה שם את יהבו אצלנו. אפשר לומר בביטחון שברמה האזורית, ניתן לצפות את המהלכים בהסתברות גבוהה מאוד.
מה זה אומר בעצם?
פחות או יותר, שגורלנו בידינו.
חוסר היציבות הגלובלית גורמת לאימפריה הגדולה, אמריקה, להתכנס אצלה בבית. הסקרים מראים כי יותר ממחצית האמריקנים רוצים להפסיק לשחק בתפקיד של שוטר הגלובוס ומעדיפים להקדיש את עיקר האנרגיות בארצם, פנימה.
יגידו רבים שזה יקרב את קיצם כאימפריה, ויצדקו כנראה, אולם את רצונו של הריבון האמריקאי צריך לכבד, מתחיל מנשיאם, שאמנם מכבד וכלה בראש ממשלתנו שלא נוהג כך.
יש מידה של חוצפה בלתי נתפסת בהתנהלותו של נתניהו בפוליטיקה הפנים אמריקאית, סביר שבבוא העת כולנו נסבול ממנה.
אולם לא בכך ענייני, אני שואל למה לבחוש בענייני ארצות הברית, בעת שכאן, במדינה שלך אתה לא ממש מצליח.
ולא כי אינך יכול, הרי אתה כמעט, לצערי, שליט אבסולוטי. מי יסכן את כסאו בכנסת ישראל על ההטבות המפליגות שיש לו, בבחירות בטרם עת שתוצאתן לא וודאיות עבורו.
נכון שרוב הפוליטיקאים שלנו מהמרים, אבל רק עד לרגע שזה מסכן את הישבן שלהם ומיקומו אי שם באולם המכוער בגבעת רם.
לכן השמיים הן הגבול עבור נתניהו אולם הוא מעדיף לדשדש בבוץ באריאל ובקיסריה.
אילו רצה, היה יכול לסגור עניין עם הפלסטינים ברגע.
גבולות 67, ירושלים מחולקת ותיקוני גבול הדדיים, זה המחיר וזה הכי בזול שיהיה אי פעם.
אגלה לכם סוד, את זה יודעים גם האידיוטים בימין, אבל אצלם יש גם ניסים למרות שבהקשר שלנו היהודים זה לא קרה אף פעם, למעט בחנוכה, אבל זה חג שבו הכל אפשרי, עובדה, אפילו יצפן יכול להיות ג'יני.
ראו מה חוללו האיראנים עם מתקפת חיוכים של כמה חודשים. הפכו ליקירי העולם שגדולי מנהיגיו מתדפקים על דלתם ובידם הרבה צ'ופרים. (עונת המתנות, את זה אפילו הדוסים ב - 42nd Street Photo יודעים, רק לא אנחנו, הישראלים).
אי אפשר לעשות הסכמים עם הפלסטינים אומרים רבים, בלי לתת את דעתם שלא אנחנו או הפלסטינים המצאנו את קונספט האיבה האתנית מבוססת טריטוריה ואידיאולוגיה.
קונפליקטים מסובכים בהרבה מזה שיצרנו כאן, נפתרו בהינף כלום של רצון טוב משני הצדדים.
אם הדוגמה האיראנית אינה מספיקה, יש שיאמרו מתוך רשעות שהיא טרם הבשילה, (ואולי יצדקו), אז מה, הנה עוד כמה: לא הייתה שנאה גדולה מן השנאה ההיסטורית בין צרפת לבין גרמניה, היום שתי המדינות חברות באותה קונפדרציה.
כך גם בריטניה וגרמניה, בריטניה וצרפת, הדרום והצפון באמריקה ועוד הרבה מקומות של קונפליקטים מתמשכים בעבר שהיום לא נותר מהם שום דם רע רק נוסטלגיה.
ראו איך מכמירים פניו של נתניהו ברגע שהוא שומע את המנטרה: "פלסטיני".
את פני הביצה, Humpty Dumpty של יעלון בשמעו אותה מילה משוקצת. של חוטיני, של רגב האינטלקאואלית, של יאיר לפיד הליברל ושל כמחצית מן העם הזה.
ולמה שיכמירו פניו של האיש הזה דווקא?
למה הפנים של כמחצית העם ינהגו גם הם ככה?
כי זה גורלנו כנראה, את המעשה אפשר לעשות רק אחרי הקזת דם גדולה. באירופה זה עלה בשישים מיליון איש, אישה וילד.
אצלנו העשרות אלפים לא מספיקים, צריך להגיע למספרים גבוהים בהרבה, ראו כמה לסורים לא מזיז עשירית המיליון, עובדה.
השאלה היחידה מר נתניהו נכבד ומחצית העם הבלתי נכבד, האם אתם רוצים להיות כמו סוריה, אירופה לפני כמאה, ארצות הברית לפני קצת פחות משתי מאה, או אתם מעוניינים לפתוח דף חדש בהיסטוריה, כדי להצדיק את כל הקשקוש בעניין הזה בספר שאתם מנפנפים בו בכל רגע, בעיקר כדי להצדיק כל איוולת ועוולה?
וכמובן אין לשכוח את הנפיצות חברים.
אחרי שלום עם הפלסטינים אין הצדקה להנחית עלינו את הארסנל שהוכן לשם עניין זה אצל שכננו. (אתם יודעים, אקדח שמונח במערכה הראשונה, יורה בשלישית ולא הייתי רוצה להיות כאן בעת שהאקדח הזה ירה.
אגב, אנחנו במערכה השלישית תמונה ראשונה. תקשיבו לקרי, מזכיר המדינה. במערכה הזאת יש רק עוד תמונה אחת והיא כנראה קרובה.
נ.ב. – מה קורה עם מחליפים מים בבריכת שחיה פעם בשבוע, למרות שלא משתמשים בה אולם את החשבון משלם הפרייר שזה אני ואתה?
מקבלים חשבון מים של שמונים אלף שקל, אבל זה על הבאב אללה.
נ.ב. 2 – נתניהו הזהר, איש ראוי מסתמן, לאט אולם בבטחה כיורש שלך, הוא היה ראש שרות הביטחון הכללי, לא דבק בו רבב והוא סימפטי לאללה, יובל דיסקין שמו, ואתה מספק לו הרבה מאוד מוטיבציה. על זה יובל דיסקין ואני [הכלום] ממש מודים לך.
כותב, מבקר ומייחל.
