העולם החיצוני כהשתקפות של העולם הפנימי 

המהפכה המדעית שהתרחשה בתחילה המאה ה20 המתבטאת בגילוי של תורת הקוונטים ותורת היחסות שינתה ללא היכר את פני החברה  ואת תפישתינו אודות העולם הסובב. עד אז, לאורך 400 שנה,המדענים אימצו את הגישה המטריאליסטית הגורסת שכל  ה"יש" הקיים ביקום הוא חומר, למרות ההתנסויות היום יומיות שחווים בני האדם סותרות את הגישה המטריאליסטית. עם גילוי תורת היחסות ובעיקר עם גילוי תורת הקוונטים המדע צועד לקראת פרדיגמה חדשה המכילה גם את התודעה)  הנפש) כחלק מנושא החקירה. מטרת המאמר היא לנסות לראות את יחסי הגומלין בין עולמו "הפנימי" של האדם (התודעה) לעולם "החיצוני" (עולם החומר), להציע מודל ל"מבנה" העולם הפנימי ולאור המודל לבחון את הגבולות של :"הבחירה החופשית"

מציאות אוביקטיבית (חיצונית) לפי התאוריה הקוואנטית

 תאוריה קוואנטית היא המוצלחת ביותר המאפשרת לחשב מראש תוצאות של ניסוים ולחזות את התנהגותם של התקנים הפיזיקליים ואף להסביר את התנהגותו של היקום. מבחינה מעשית, למחקר המתבסס על תורת הקוואנטים יש יישומים טכנולוגיים ששינו את פני החברה והתרבות שלנו, כגון מחשבים, לייזרים ואנרגיה גרעינית וכו,. אבל מבחינה קונצפטואלית, תורת הקוואנטים היא "מוזרה", משום שהיא מנוגדת לאינטואיציה ולשכל הישר שלנו. כפי שהתנסח הפיזיקאי הנודע ריצ'רד פיינמן: "...אני יכול לומר בוודאות שאף אחד לא מבין את תאורית קוונטים ... היא מתארת את הטבע כאבסורד מנקודת מבט של השכל הישר. ויש התאמה מלאה בינה לבין הניסוי. לכן אני מקווה שתוכלו לקבל את הטבע כמות שהוא-אבסורד".במאמר זה אתייחס למוזרות אחת מתוך רבות והיא תפיסת המציאות האוביקטיבית או עולם החיצוני.

קיימים פירושים רבים לתורת הקוואנטים. רוב הפיזיקאים מקבלים את "פירוש קופנהגן" של נילס בור. לפי אותו פירוש לא ניתן להוכיח  שקיימת מציאות אובייקטיבית-עולם חיצוני. על מנת להבין את הטענה , נתאר לנו אלקטרון אחד ושתי קופסאות. נניח שידוע  שהאלקטרון אינו נמצא בשום מקום מחוץ לקופסאות. לפי השכל הישר והפיזיקה הקלאסית יש רק שתי ברירות. או שהאלקטרון בקופסא הראשונה או שהוא בקופסא השניה. אבל לפי תורת הקוואנטים קיימים מצבים נוספים, למשל האלקטרון "נמצא" בו זמנית בשתי קופסאות (הדבר חסר היגיון, אבל נובע מפתרון של משוואת שרדינגר- המשוואה המרכזית בתורת הקוואנטים ). כל זה נכון לפני שצפינו באלקטרון וערכנו מדידה. לאחר המדידה ברור שהאלקטרון יהיה רק או בקופסא ראשונה או בשניה. לפני המדידה, כביכול, האלקטרון היה בכל המצבים האפשריים ואף מנוגדים. במילים אחרות, הוא לא היה במציאות ממשית אובייקטיבית. רק אחרי המדידה יצרנו מציאות בה נמצא האלקטרון.השאלה היא, כיצד נוצרת המציאות הפיזיקלית של האובייקט, ועל כך נכתבו פירושים רבים. רבים מהפיזיקאים טוענים שהגורם להפיכתו של האובייקט למציאות ממשית הוא הצופה בעל תודעה ובחירה חופשית. כפי שהתבטא אחד. אחד הפיזיקאים המובילים,  וילר,-" היקום ללא צופה בעל תודעה, הוא כמו מנוע ללא חשמל. צופה בעל תודעה הכרחי לקיום האוביקט" (תרגום חופשי). מכל האמור לעיל נובע שתורת הקוואנטים מניחה שהמציאות הפיזיקלית קיימת רק בנוכחות האדם, כתוצאה של התבוננות ומדידה. כאשר הדבר המבדיל בין האדם לעולם החי והדומם הסובב אותו, הוא היותו בעל בחירה חופשית.

 המציאות החיצונית היחסית לפי תורת היחסות

כל המציאות הפיזיקאלית (העולם החיצוני) תלוי במערכת הייחוס של הצופה. (מערכת הייחוס היא מערכת שבה מבוצעות המדידות). לפי תורת היחסות הזמן והמרחב הם יחסיים. למשל הטענה ההיגיונית לפי השכל הישר "העבודה הסתיימה כעבור חמש שעות" היא אמיתית ואוביקטיבית. לפי תורת היחסות היא חסרת משמעות.את הטענה היחידה שיש לה משמעות ניתן לנסח כך:"כאשר נוכחתי ביחד עם כולם באותה מערכת הייחוס השעון שלי הראה שעברו חמש שעות בין תחילת  עבודה לסיומה. את התלות בין המציאות והצופה אדגים בדוגמא פשוטה: נתאר ספינה שטה במהירות קבועה. אדם הנמצא על גבי הספינה זורק כדור כלפי מעלה, חברו הנמצא אף הוא על הספינה, יראה את הכדור נופל אנכית כלפי מטה, לעומת זאת אדם הצופה מהחוף, יראה את הכדור נע בתנועה קשתית. מדוגמא פשוטה זאת למדים אנו, שאת אותו האירוע (זריקת הכדור), יראו שני הצופים בצורה שונה, כאשר ההבדל היחיד ביניהם הוא מערכת הייחוס.  את מסקנות תורת היחסות הנוגדות את השכל הישר אפשר לראות  בהתנהגות אור במערכות יחוס שונות. נתבונן בחלקיק אור המכונה פוטון. מהירות התקדמות של הפוטון היא מהירות האור. לפי תורת  היחסות של איינשטין, מהירות האור היא הגדולה ביותר שגוף כלשהוא יכול להגיע אליה. גוף הנע  במהירות האור, לפי תורת יחסות פרטית, יתקיים מחוץ למרחב וזמן, בעולם שבו לא קיים העיקרון של סיבתיות (causality ( .נתאר לנו ייצור תבונתי הנמצא על גבי הפוטון (במערכת יחוס של הפוטון הנקראת גם מערכת עצמית). אותו היצור יתקיים בעולם מחוץ לזמן ומקום, זאת אומרת במערכת הייחוס של הפוטון  הייצור יהיה ללא שינוי. צופה המתבונן מבחוץ, יראה את היצור משתנה ללא הרף עם הזמן..

 היחס בין עולמו הפנימי של האדם לבין החיים האוביקטיבים על סמך מחקר פסיכולוגי

עד כמה עולם הפנימי (התודעה) של האדם היא קובעת את המציאות שהוא חווה ולא נסיבות של מציאות חיצונית ניתן ללמוד ממחקרים פסיכולוגיים על טיב הוויה. (מובא בספרו של פרופ' כהנמן "רציונליות הוגנות,אושר). במחקר שנעשה ב-1978 דווח על הבדלים קטנים בלבד על שביעות רצון מהחיים בין משותקים בפלג גופם התחתון לבין קביצת ביקורת של נשאלים רגילים,מצד אחד, ובין זוכים בלוטו לבין נשאלים רגילים, מצד האחר. ככלל,המתאמים בין היבטים שונים בטיב הוויה סובייקטיבית (עולם הפנימי) לבין נסיבות חיים אוביקטיביים (עולם החיצוני) נוטים להיות נמוכים באורח מפתיע

מודל המסביר את טיב עולמו הפנימי של האדם

ניתן להציע תמונת עולם פנימי שבו נעדר המרחב ושטף הזמן. נגדיר את שטף הזמן כמעבר מן העבר אל העתיד כאשר ההווה הוא הקו המבדיל בין השניים. בעולם הפנימי  הקו המבדיל אינו קיים באמת, אלא נמצא בשכלו ( או תודעתו) של האדם ואינו נמצא בגדר של זמן. זאת אומרת העתיד קיים באותה המידה כהווה וכעבר, לכן קיים רק ההווה הנצחי הלא משתנה. בעולם הסטטי כל המאורעות קיימים באופן סטטי –אין התהוות, התפתחות והשתלשלות בזמן. . אבל קיים מספר אין סופי של מסלולים המגדירים את רמת התודעה של בני האדם. כל מסלול מגדיר את עולמו הפנימי של האדם וממילא את הווית המציאות. והמעבר ממסלול אחד למשנהו הוא זה שקובע את ההתפתחות הרוחנית של האדם לקראת יעדו הסופי.    

הכול צפוי והרשות נתונה לאור המודל של העולם הפנימי

 לאור האמור לעיל ניתן לראות את האמרה "הכול צפוי והרשות נתונה" במבט אחר. הכול צפוי  הכוונה שכבר קיימים מסלולי חיים (קווי עולם לפי הגדרה לעיל) במרחב קבוע נטול שטף הזמן שבהם  האדם יכול ללכת. כל מסלול החיים ידוע מראש (דטרמיניסטי) וצפוי לאן הוא מוביל. זאת גם הכוונה באמרה –"דרך שאדם הולך מוליכים אותו"- דרך שאדם הולך קיימת וקבועה מבחינת הכול צפוי, אבל בכל רגע ורגע קיימת בחירה חופשית –מבחינת הרשות נתונה-ואדם יכול לבחור את המסלול ולעבור ממסלול למסלול בכל רגע נתון. מעבר ממסלול למסלול נעשה על ידי בחירה חופשית ומקבילה לשינוי התודעה, וממילא גם לשינוי הווית המציאות . המעבר ממסלול ממסלול עובר דרך נפילה מבחינת שבע פעמים יפול צדיק וקם. 

מסקנות

אפילו אם לא מקבלים את אחד הפירושים לתיאורית הקוואנטים ואת הכתוב בזוהר שהעולם החיצוני עלמא דשיקרא הוא, מוכרחים להודות מהאמור לעיל שהעולם הפנימי,לכל הפחות, קובע את ההתייחסות שלנו לעולם החיצוני. גם תורת היחסות תומכת בטענה הזאת כפי שראינו לפי תורת היחסות שהכל תלוי במערכת היחוס כאשר הכוונה היא למערכת יחוס פיזיקאלית. באנלוגיה אפשר לדבר על מערכת יחוס פנימית התלויה בתודעה של האדם. המילים השגורות בעם "טראכט גוט ויל זיין גוט" (מאידיש-תחשוב טוב יהיה טוב) מקבלת משנה תוקף.התפתחות התודעה (נפש) מתקבלת מהעבודה הרוחנית של בני האדם כאשר הכלים לאותה התפתחות הם תורה ומצוות. את הגדרה מהי ההתפתחות ואיך היא קשורה לתכלית בקיום של הפרט והכלל על כך במאמר אחר.