למעשה, הילקוט הגנטי העומד לרשותנו היום הוא מנגנון שאינו ניתן לשינוי, אלא בתהליך איטי של מיליוני שנים וגם אז יגרום לתמורה זעירה ביותר בתדפיסים הגנטיים. מחקר שנערך בגנום האדם מצא זהות של -% 98.76 לגנום של השימפנזה . היתרה של% 1.26 מורכבת כולה 'מתוכנות' האחראיות על תחומים אינטלקטואליים של שפה ותקשורת והיא נוצרה במשך 5-8 מיליונים שנים. רוב שנות ההיסטוריה היו אבותינו הקדומים, בדומה לבעלי חיים אחרים בטבע, עסוקים בחיפוש מתמיד אחרי המזון שהיה לרוב מזון בסיסי, צמחי, גס, דורש לעיסה ועיקול ממושכים וניצול מרבי של כל חלקת אנרגיה בו. רדיפה מתמדת אחרי המזון הייתה מלווה במאמץ גופני ניכר.
אבותינו התנסו בימים ארוכים של מחסור במזון ובדרך כלל סבלו תקופות ממושכות של רעב. מצב זה היה קבוע ותקין עבור מרבית בני אדם עד לפני 60-70. אז פקדה את העולם המפותח מציאות חדשה ובלתי מוכרת לפיזיולוגיה אנושית - שפע הולך וגדל של מוצרי מזון זמינים, עשירי אנרגיה, מעובדים עד למצב שאינם דורשים כול תהליך עיקול משמעותי עד לספיגתם בתאי הגוף.
הסבר לתופעת ההשמנה ההמונית הפוקדת את מדינות המערב ניתן לראות בברור במתרחש היום במדינות מתפתחות באפריקה, סין והודו. אחרי שנים ארוכות של רעב אנו עדים להיצף במזון 'מהיר' ומתועש, משקאות עתירי קלוריות והקטנת צריכת מצרכי מזון עתירי סיבים תזונתיים שיתעכבו בקיבה ובמעיים ושיתנו תעסוקה הגונה למערכות מובטלות ובכך ימנעו ניוונן וימנעו אותנו מלהמשיך בחיים - כל אלה גורמים לריבוי מחלות השובע - תסמונת מטבולית.
מזון שכזה דל בסיבים תזונתיים שאינו זקוק לגריסה ואינו מפעיל את הקיבה, תריסריון והמעיים באותה מתכונת ביולוגית אליה הורגלנו משחר ההיסטוריה. לעומת זאת, מערכת עיקול המזון והמערכות המטבוליות מוצפות באופן מחריד על ידי צריכה בלתי מסודרת ובלתי מרוסנת של כמויות חריגות של מזון. כלומר, המזון שאנו אוכלים אינו מתאים באופן קיצוני למבנה הביולוגי- היסטורי של גוף האדם ואינו מתאים לעקרונות עיקול המזון וחילוף חומרים בגוף האדם כפי שרשומים 'בתוכנות הפעלה' שלהם. הוא אינו מתאים מבחינה כמותית ליכולת הספיגה והסינון של המזון בגוף מה עוד שאנו ממעטים בהוצאת האנרגיה מתקבלת מהמזון דרך מיעוט בפעילות גופנית. זהו מעגל זדוני וקטלני של התזונה המודרנית: הצפת הגוף במזון, מזון 'טוב' מהמותר והמוכר לגוף, ביטול תפקודם של מערכות רבות בגוף מחוסר הצורך בהם וצמצום הוצאות אנרגיה של פעילות גופנית.
במצב שכזה, אנו נראה פחות ופחות אנשים שאינם משמינים והרזייה תהיה בין השאיפות הקיומיות החשובות ביותר של אדם בעידן החדש.
בעת הזו מתהווה קונפליקט תרבותי חמור בין חוקים פיזיולוגיים קשוחים של גוף האדם בצריכת מזון ובין הרגלי חיים תובעניים של תרבות צריכה מודרנית שמונעים על ידי אינטרסים כלכליים ומלווים בחוסר מידע ברור, אמין שינחה את האוכלוסייה. חוסר מידע שנוצר בדרך פרדוקסאלית על ידי הצפה במידע זול, לא מוסמך, פיקנטי בעיקרו שהופך נושא גורלי לקיומנו לברבריות ריקה מתוכן. במידה ולא נשנה את המצב באופן חד משמעי ומיידי, מסתכנת האנושות בנזק בל ישוער תוך תקופה קצרה של 20-30 שנים.
האם ישנם פתרונות לבעיית ההשמנה המונית? כן ובקלות יחסית.
גוף האדם הוא מערכת ביולוגית יציבה להפליא כנגד כל גורם פוגע. יכולת הישרדות חיי האדם מושרשת על רבדים רבים, מדורגים ומגוונים של תחלופות וויסות. ברור שכול 'חגורות' התחלופה והויסות נפרצים ומחוסלים לבסוף אחרי שימוש לא נכון במערכת. תקופות ממושכות של מנוחה מצריכה בלתי מוגבלת של מזון והפסקת שימוש באוכל רעיל גורמים ישירות לרענון וחידוש מערכת חילוף החומרים.
חוסר מזון באופן זמני הנו פעולה ידידותית ומותאמת לבני אדם ברמה הגנטית. זאת כנראה הסיבה מדוע אנחנו מרגישים נפלא ומשפרים את מצב הבריאות שלנו כאשר אנחנו בצמצום של אוכל או אפילו בחסרונו הזמני, לעומת עייפות, כובד ותסכול אחרי הצפות מזון. תהליך הרזייה נכון ויעיל מושתת על תקופה זמנית של צמצום מבוקר במזון, הבנה עמוקה של תהליך השמנה ואפשרות תמידית של ניצחון על ההשמנה, שינוי מושכל של הרגלי אכילה ותרגול לא כפייתי של פעילות גופנית יכולים לתת לנו בסיס איתן לעריכת ימי בריאות, קלילות גוף, אהבת אוכל והנאות מהחיים לאורך שנים.
אחד הכלים היעילים להשגת מטרות אלה תהיה צריכת מזון עשיר בסיבים תזונתיים.
אריכות ימיינו תעמוד בעתיד על עקרון של חנוך והדרכה של הרגלי תזונה מפוקחים להנאה מהמזון לעומת הסכנות שטמונות בו. הרזייה וחיים מאושרים ללא עודף משקל יהיו למציאות של שנים ארוכות בעתיד.
