'ולמלשינים אל תהי תקווה' - לא ב'רשות המיסים' 

'ולמלשינים אל תהי תקווה' - לא ב'רשות המיסים'

יודעים על מעלימי מס? רשות המיסים יצאה לאחרונה במבצע לפיו כל המביא מידע על מעלימי מס אשר יוביל בסופו של דבר לגביית כספי המס, יקבל נתח נאה מהסכום שיגבה מהנאשם, נתח היכול להגיע עד לכ- 20% מהסכום שיגבה.

מסירת מידע לרשויות המדינה בכלל ולרשויות המס בפרט נתפסת בעיני רבים כ'מלשינות', כפי שרבים מכנים את 'קו הצדק' בו ניתן למסור מידע על מעלימי מס 'מלשינון'. יחד עם זאת, חשוב לדעת, כי מטרת ה'מלשינון' היא להביא לחלוקה שווה של נטל המס בין האזרחים, והוא מהווה למעשה אחד הכלים החשובים המאפשרים להשיג מטרה זו ללא הוצאות מיותרות של העסקת פקידי מס שיבצעו מעקבים אחר מעלימי מס.

אלא שלצד יתרונותיו של המבצע למסירת מידע קיימים גם חסרונות, החיסרון הבולט שניצניו כבר החלו לפרוח במחוזותינו, הוא ניצול ה'מלשינון' לשם השגת טובות הנאה, וזאת על ידי נקיטת איומים כלפי מעלים המס באם זה לא יענה לדרישותיו יפנה הוא ל'מלשינון'. כך לדוגמא, לאחרונה פקדו את משרדי לקוחות אשר טענו בפניי, כי שוכרי דירתם איימו עליהם בפנייה לרשות המיסים באם אלו יעזו להעלות את שכר דירתם ו/או לפנותם בסיום החוזה.

ראוי לציין, כי במקרים מסוימים, כפי שנפרט להלן, נקיטת איומים במסירת מידע לרשות המיסים לשם השגת בצע כסף ו/או כל טובת הנאה אחרת, מהווה עבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין, עבירת סחיטה באיומים שעונשה המקסימאלי שבע שנות מאסר. 

אחת מהדרכים הנפוצות והמוכרות לפנייה לרשות המיסים הוא ה'מלשינון' או בכינוי המקורי 'קו הצדק', הוא מהווה אמצעי נוסף המאפשר לציבור לסייע לרשות המסים בהתמודדות עם עברייני המס, על ידי מסירת מידע באמצעות דואר אלקטרוני, טלפון או פקס שיסייע בגילוי העבריינים, ובמניעת עבירות מס (מס הכנסה, מע"מ, מכס).

כיצד למעשה עובד ה'מלשינון'? אדם היודע על ביצוע עבירת מס, יכול למסור את המידע שבידיו או באמצעות אתר האינטרנט של הרשות או באמצעות הטלפון 5352*, לחלופין יכול הוא לקבוע פגישה עם מחלקת המודיעין שב'רשות המסים'. בהנחה והמידע נראה אמין ובעל פוטנציאל מבחינת היקף העבירה וסכום המס שהועלם, ייבדק הדבר ובהמשך צפוי למתלונן הזמנה נוספת אם לבירור פרטים נוספים ואם לעדות בפני בימ"ש.

כדי לעודד את הציבור למסור מידע, הציבה רשות המיסים אלמנט נוסף והוא הבטחת גמול הולם בעד מסירת המידע, גמול הבא לידי ביטוי בסכום כסף נכבד המגיע לעיתים עד לכ- 20% מהסכום שנגבה ממעלים המס כתוצאה מההלשנה.

'קו הצדק' או בכינויו העממי ה'מלשינון', לאחרונה עמוס יותר מתמיד, ולא בכדי, בעבר תוגמל 'המלשין' רק אם המידע שמסר הוביל להרשעה או להליך כופר, אך לאחרונה הרחיבה רשות המיסים את התגמול אף עבור מידע שיוביל לגביית כספים ולהעשרת הקופה הציבורית בכל הליך, אף בהליך אזרחי. כל זאת כמובן, בכפוף לכך ש'המלשין' ממציא מסמכים וראיות שיובילו לתפיסתו של מעלים המס.

חשוב לציין, כי למוסר המידע, יש אפשרות לבקש להישאר אנונימי, במקרה זה, רשויות המס מקפידות באדיקות שלא למסור שום פרט מזהה אודותיו.  עם זאת, יש לדעת, כי פניות אנונימיות זוכות לעיתים  להתייחסות צוננת מצד רשות המיסים, מאחר ומרבית הפונים בצורה אנונימית הם כאלה שרוצים לבוא חשבון בהטרדת הנחשד על ידי רשות המיסים. בנוסף, רק מי שמזדהה יזכה לבסוף בגמול כספי.

"קו הצדק", סוחף אחריו וויכוחים לא מעטים בסוגיות של מוסר וצדק. בין היתר עולה הסוגיה האם מוסרי להלשין על 'מעלימי המס' לטובת הציבור בכללותו? או לחילופין האם השימוש שרשות המסים עושה באזרחים כ'מלשינים' ולעיתים גורמת שיסוי האחד בזולתו, האם הוא מוסרי? או בלשון אחרת, האם מסירת מידע על מעלימי המס יש בכך משום: "צדק צדק תרדוף"? או שמא יש בכך משום: "ולמלשינים אל תהי תקוה"?

אמנם, מחד, יש הרואים ב'מלשינון' הלשנה לכל דבר ועניין, ומייחסים אל מוסרי המידע סטיגמת 'מלשינים'. מאידך, דווקא יש הרואים ב'הלשנה' זו 'זכות' מהמעלה הראשונה. ראשית, בהעשרת הקופה הציבורית, אותה קופה ממנה נהנה כלל הציבור. ושנית, להביא לחלוקה צודקת ושווה של נטל המס בין האזרחים. חשבון פשוט מראה, כי העלמת מס בידי האחד והעשרת חשבון הבנק שלו כתוצאה מכך, מהווה נטל על האחר בהעלאת אחוז המס הנגבה, כפי שהיינו עדים בהעלאת המס לאחרונה.

מחד, יש הטוענים, כי מסירת מידע לרשות המיסים על אודות פלוני המעלים מס הינה מעשה מלשינות, ואכן בחוגים מסוימים דבק במוסר המידע סטיגמת ה'מלשינות', סטיגמת המלשין – המכה בלשון, כדברו של ירמיהו – עלולה לדבוק במי שידווח לרשות המיסים על מידע בדבר מעלימי המס. לא-בכדי נושאים שומרי-מצוות עיניהם לקב"ה, ומבקשים הם ממנו יום-יום, שלוש פעמים ביום, 'ולמלשינים אל תהי תקווה'.

בהקשר זה ראוי לציין, כי מכון כת"ר שמורכב מרבנים מרכזיים בציבור הדתי והחרדי, פרסם קריאה לבטל את היוזמה החדשה של רשות המיסים – ה'מלשינון' הנותן לציבור אפשרות לדווח על מעלימי המס.

לדברי המכון, "יצירת אוירה ציבורית בה כל אדם חושש מפני חברו שמא יום אחד יכעס עליו וידווח על מעשיו למס הכנסה, מערערת את היציבות החברתית ופוגעת בחוסנה של המדינה. אי לכך היה נכון מלכתחילה שלא להכריז על קיומה של האפשרות לדווח למס הכנסה על העלמת מס, וליצר אוירה ציבורית המעודדת תשלום מס ומגנה את מעלימי המס בדרכים אחרות".

עוד לדברי המכון, לעיתים מתלונן ברשות המיסים עלול לעבור על איסור ההלכתי של 'לשון הרע', כדי שלא לעבור על איסור זה על המתלונן לעמוד בתנאים מסוימים. 

שורשיה של סטיגמת ה'מלשינות' נעוצים עוד בימי קדם, כאשר אצל עם ישראל בחיי הגלות, היו המוסרים והמלשינים שנואים מאז ומקדם מאין כמותם, אם כי שנאה זו צמחה על רקע חיי הגלות, הרי אף הממלכתיות הישראלית שזכינו בה עם קום המדינה אינה גורעת בהרבה מן הסלידה במוסרים ובמלשינים שאליה הורגלנו כשעוד פזורים היינו בין האומות.

בסלידה ממלשינים אין עם ישראל יחידי סגולה, אלא היא אף מנת חלקם של כל עמי התרבות הדוגלים בכבוד האדם ובחירותו. רק תחת שלטונות טוטליטריים, כמו בגרמניה הנאצית וברוסיה הסובייטית, הועלתה חובת המלשינות לדרגת חובה אזרחית ומשפטית העדיפה על כל יחסי בני אנוש.

מאידך, יש הטוענים, כי מי שמעלים מס מבצע לא רק עבירה פלילית על חוקי המדינה, אלא גם עבירה מוסרית כנגד כל אחד מאיתנו האזרחים שמשלמים מיסים, וכך מבלי שהם נושאים בנטל המשותף, נהנים מעלימי המס מכל הזכויות והשירותים הציבוריים שהמדינה מעניקה מהכספים שלוקחים מאיתנו האזרחים שומרי החוק.

לטענתם, מעלימי המס, הם למעשה ה'טרמפיסטים' ו/או ה'טפילים' הרוכבים על גבם של משלמי המיסים, על גבו של כל אחד ואחד מאיתנו המקפיד לשלם מיסים כחוק, ומהווים הם נטל על החברה. אי לכך, הם רואים ב'הלשנה' לרשות המיסים לא אחר מאשר 'פטריוטיות' ועזרה למדינה, באמצעות הגשת תלונה ל'קו הצדק' הם עוזרים לגבות עוד מיליארדי שקלים לקופת המדינה, ולהביא לרווחה כלכלית וסוציאלית כאחד.  

יחד עם זאת, מאחר ולמעשה במרבית המקרים אזרחים חוששים לדווח לרשות המיסים, שמא יבולע להם בהיוודע הדבר, הן מהסטיגמה האופפת את המלשינים והן מחשש שיצטרכו להתעמת עם המעלים. ובייחוד כך, שחוג היודעים על התכנון, חוג אנשים מצומצם הוא. ועוד, נטייתו הטבעית של אדם מן היישוב היא למשוך ידו ולהרחיק עצמו מכל הקשור במעשי-עבירה, ולו כדי שלא לסבך עצמו באשר אינו שלו.

כל אלו ועוד, אילצו את רשות המיסים להציב גמול הולם בצידה של המלשינות, על ידי הענקת נתח נאה מהסכום שנגבה מהנאשם, ועם מצוקת חוסר המזומנים בקופה הציבורית הורחב המבצע לשכר הולם למוסרי המידע אף על מעלימי מס שהתנהל נגדם הליך אזרחי, כל זאת כדי לעודד את הציבור למסור את המידע.

ה'מלשינון' נתפס ככלי אפקטיבי בזכות היתרונות המובהקים המייחדים את שיטת הגבייה דרכו. ראשית, עלות תפעולו של כלי זה הוא אפסי, במקום להעסיק מאות פקידים שיעקבו אחר מעלימי המס במשך חודשים ושנים, די בהצבת פרס כספי לכל 'מוסר' מידע על מעלימי מס.

אין ספק, כי עלות העסקתם של פקידי מס נוספים למטרת גילויים של מעלימי המס, עולה לאין ערוך מהצבת אזרחים בכל קרן פינה, אלו שמשכורתם משולמת רק בהצלחת גביית כספי המס שהועלמו, קרי האזרחים המתקשרים ל'מלשינון'.

שנית, לעיתים המלשינים לרשות המיסים חושפים מידע יקר ערך, מידע שלא היה מושג באף דרך שהיא, כדוגמת מידע סודי השמור רק לעובדי הארגון, מידע שכדי להגיע אליו על רשות המיסים לשתול עובדים בתוך הארגון במשך שנים.

שלישית, העובדה שכל אזרח הוא בפוטנציאל להיות 'מוסר' לרשות המיסים, יוצרת אפקט הרתעתי בקרב מעלימי המס. העובדה שכל מעלים מס מודע לאפשרות כי כל אזרח ואזרח יכול להוות 'מלשין' לרשות המיסים, בייחוד כשאותו אזרח מתוגמל על כך, יוצרת היא אפקט הרתעתי המונע מרבים להעלים מס.   

אמנם, אי מניעת פשע היא עבירה פלילית לפי ס' 262 לחוק העונשין, עבירה המתייחסת לאי מסירת מידע לגבי עבירות מסוג פשע שטרם בוצעו, קרי עבירות שנקבע להם מאסר לתקופה העולה על שלוש שנים. אם כן, לכאורה קיימת חובה חוקית במסירת מידע על אנשים העומדים לבצע עבירות של העלמות מס מסוג פשע.

אלא שבפועל העמדה לדין בגין אי מניעת פשע במדינת ישראל נדירה ביותר, היא יוחסה עד כה לאי מניעת פשעים אשר היוו סכנה לשלום הציבור. כך לדוגמא, בשנת 1986 הורשע בעבירה זו אהרון גילה, קצין המינהל האזרחי בנפת רמאללה, שידע על כוונתם של חברי המחתרת היהודית להניח מטעני חבלה במכוניתו של ראש עיריית אל-בירה, אך לא דיווח על כך. מהמטענים נפצע קשה חבלן משטרה שנשלח לפרקם.

דוגמא נוספת, בשנת 2001 הורשעה בעבירה זו מרגלית הר-שפי, שנדונה לתשעה חודשי מאסר בפועל על שלא דיווחה על כוונותיו של יגאל עמיר לרצוח את יצחק רבין, חרף טענתה שלא האמינה שהוא מתכוון לעשות זאת.

שני כתבי אישום נוספים על אי מניעת פשע, אשר הוגשו בעקבות הרשעתה של הר-שפי, הסתיימו בזיכוי הנאשמים. הנאשמים היו אבישי רביב  שהועמד לדין גם הוא בפרשת רצח יצחק רבין, וסטודנטית ערבייה  במכללת צפת אשר ירדה מאוטובוס שהתפוצץ בעקבות אזהרה של מחבל מתאבד שהציע לה לברוח מהאוטובוס. אם כן, לא סביר שאי מניעת פשע מסוג העלמת מס, כלומר אי דיווח על אזרח המעלים מס, יהיה בו משום העמדה לדין.

כאמור, כדי לעודד את הציבור למסור מידע, הציבה רשות המיסים אלמנט נוסף והוא הבטחת גמול הולם בעד מסירת מידע שיוביל לתפיסה ולגביית המס שהועלם, גמול היכול להגיע לכדי 20% מהסכום שנגבה ממעלים המס במקרים מסוימים. כל אלו הביאו רבים לחשוב על השלמת הכנסה במקרה הטוב ועל אמצעי הפעלת לחץ להשגת 'טובות הנאה' במקרה הרע. כך מוצאים אנו חדשים לבקרים אזרחים המאיימים על זולתם, באם אלו לא ייענו לדרישותיהם (לרוב דרישות כספיות), ימצאו עצמם בחדרי חקירות מס הכנסה.

בעבר, ס' 291 לפקודת החוק הפלילי קבע, כי איום במשפט פלילי (הלשנה למשטרה ו/או לרשויות המס וכדו'), הוא בגדר סחיטה, אלא שהחוק לתיקון דיני העונשין (עבירות מרמה, סחיטה ועושק), ביטל את הסעיף הנ"ל, וכך למעשה לא נותר סעיף בחוק המתייחס באופן מפורש לאיסור באיום לפנייה לערכאות והליך פלילי.

ברם, בימ"ש בפס"ד בעניין שומכר קבע, כי למרות שהחוק לתיקון דיני העונשין (עבירות מרמה, סחיטה ועושק), ביטל את סעיף 291 לפקודת החוק הפלילי שקבע כי איום במשפט פלילי הוא בגדר סחיטה.  עדיין, איום שמשמיע אזרח כלפי זולתו, בכך שיגלה לרשויות המס מעשי העלמת מס, אם האחרון לא ישלם לו סכומים שדרש ו/או כל דרישה אחרת מהווה עבירת סחיטה באיומים לפי ס' 428 לחוק העונשין.

בפס"ד בעניין שומכר, דובר באדם שהוגש נגדו כתב אישום פלילי בכך שאיים על חברו לגלות לרשויות המס ולכונס הנכסים הרשמי מעשי העלמה שבוצעו על ידו, וזאת אם לא ישלם לו את הסכומים הנדרשים על ידו.

בימ"ש קבע כי פרשנות סעיף 253 לחוק העונשין המתייחס לקבלת טובת הנאה בעד אי גילוי מעשה עוון או פשע מתיישבת עם פרשנות סעיף  428 לחוק העונשים המתייחס לסחיטה באיומים בנקיטת הליכים פלילים כגון הלשנה וכדו'.

אי לכך נקבע, כי כל עוד מדובר באיום של הגשת תלונה אמיתית והאיום מכוון בתום לב להשגת תכלית חוקית, כלומר להשגת דבר שהמאיים זכאי לו, אין הוא עובר על סחיטה באיומים, ולכן כאשר מאיים אדם על מי שנטל את רכושו שלא כדין, כי יפנה בתלונה למשטרה אם רכושו לא יוחזר לו (והוא הדין במי שניזוק ודורש באיום של הגשת תלונה למשטרה את נזקו) אין זו סחיטה.

אך מנגד, כאשר אדם מאיים על זולתו בדבר פניה לשלטונות המס כדי להעלות בפניהם מעשי עבירה שעשה - בין אם עשה ובין אם לא עשה והאיום בהגשת התלונה נועד להשיג ולקבל כספים ו/או כל טובת הנאה אחרת שלא מגיעים למאיים, יש בכך משום עבירה לפי סעיף 428 של סחיטה באיומים שעונשה המקסימאלי שבע שנות מאסר.

לרשות המיסים קיימת קשת רחבה של כלים, חלקם נועדו בדיעבד לתפוס את מעלימי המס וחלקם נועדו עוד לכתחילה להרתיע מלהעלים מס. אחד הכלים המשמשים את רשות המיסים כגורם מונע להעלמת מס, הוא יצירת אפקט הרתעתי בציבור, אפקט ההרתעה משמש כאמצעי חשוב בשיקולי רשות המיסים להעשרת הקופה הציבורית, כשאזרח מתוודע על עבודתה האינטנסיבית של רשות המיסים שוקל הוא פעמיים האם להעלים מס.

אפקט ההרתעה מושג באמצעות דרכים שונות, החל מפרסום ידיעה בדבר הכפלתו ושילושו של מצבת כוח האדם האמון על גילויים של מעלימי המס, וכלה בתפיסתם של ידוענים ומפורסמים שונים, תפיסה שמטבע הדברים מככבת בכותרות העיתונות והטלוויזיה ויוצרת אפקט הרתעתי גדול.

לכן, יש הטוענים, כי לא במקרה עדים אנו בשנים האחרונות לכיכובם של סלבריטאים במדורי הפלילים בתחום העלמות המס, כיוון שתפיסתם מטבע הדברים יוצרים הד תקשורתי גדול, הד היוצר אפקט הרתעתי חשוב. האפקט ההרתעתי שנוצר בליבו של כל אזרח כתוצאה מכותרות אלו, כוחו גדול לאין ערוך מתפיסתו של בעל מכולת שכונתי.

יש הרואים ב'הלשנה' לרשות המיסים תופעה פסולה של 'ולמלשינים אל תהי תקווה', תופעה בה אנשים מחפשים להתעשר דרך מפלתו של האחר והעמדתו לדין, ומנגד יש הרואים ב'הלשנה' תופעה מבורכת של 'צדק צדק תרדוף', לדבריהם זו זכות מהמעלה הראשונה, הן בהעשרת הקופה הציבורית, והן בחלוקה שווה של נטל המס בין האזרחים, כיוון שמניעת העלמת מס מעשירה את הקופה הציבורית ובאופן עקיף מורידה את נטל המס על כלל האזרחים.

לדבריהם, במקום להתלונן נגד כל אותם שרים וחברי ממשלה שהעלו לאחרונה את המיסים, ראוי לבוא בתלונות נגד כל אותם מעלימי המס למיניהם, אלו הם שהעלו למעשה באופן עקיף את נטל המס על כלל אזרחי ישראל. לדבריהם, המעשה האפקטיבי ביותר הוא הלשנה לרשות המיסים.

יחד עם זאת, השימוש המחפיר שנעשה בידי אזרח כלפי זולתו באמצעות איום בתלונה לרשות המיסים להשגת טובת הנאה אישית כלשהי מזולתו, לא רק ששימוש פסול זה אינו חף מפשע מוסרי וחברתי, אלא אף מהווה לעיתים עבירה פלילית של 'סחיטה באיומים' שעונשה עלול להגיע עד לשבע שנות מאסר.

נכתב ע"י עו"ד מיכאל חוואי