שלווה זו לא מטרה. 

שלווה,

תקופות ארוכות חכיתי לה, קראתי לה "המנוחה והנחלה". זו היתה תקוותי, מתי כבר אגיע לשלווה שלי?

ועבר יום ועוד יום, ותקופה ועוד אחת, ולא. גדלתי, למדתי, השתנתי, אבל השלווה עוד לא באה. השקעתי עבורה, הגדרתי מטרות, יישמתי בחריצות, נלחמתי, הכול, כדי שתהיה לי שלווה.

השלווה עבורי היא שקט, ביטוי לכך שהכול בסדר, אם כי אני בטוחה שלכל אחד מכם יש הגדרה אחרת למושג 'שלווה'. שנים חשבתי שהשלווה היא מטרה, עד שיום אחד הבנתי שאני זו שמסירה אותה מהדרך.

בכל פעם שלא ידעתי את הצעד הבא. בכל מקום בו לא הייתי בטוחה בנכון לעשות, קיוויתי שהשלווה תגיע אחרי שאגיע, כאשר אבין מה קורה, כשאהיה בטוחה שעשיתי את הצעד הנכון, בטוחה שאוהבים אותי, בטוחה במה שחושבים עלי.

וכך בכל דילמה, נתתי לאי שקט להיכנס בתוכי: אולי אני טועה, אולי אני לא בסדר. מתוך כך צמח לו גם הכעס על המציאות, על אלו שלידי, ועל אלו שלא עוזרים להגיע. והשלווה התרחקה, ופינתה מקום לעוד חוסר בטחון, לכעס לאשמה ובעיקר למלחמה, המלחמה לשנות את המציאות למה שאני רוצה שתהיה.

ובמלחמה אין מקום לשלווה, ובמה אנחנו נלחמים, במציאות שאינה כפי שנרצה? לא, כי לשנות מציאות זו עבודה, לפעמים מצליחים בה ולפעמים לא. חלק משינוי המציאות בשליטתנו וחלקו האחר לא. אז במה נלחמים? בחוסר הידע והפרספקטיבה הקיימים בנו בכל שלב חדש בחיינו. הידע והפרספקטיבה שאנחנו מסוגלים לשנות או להתמודד עם הקיים,הם המעניקים לנו את השלווה. אך הם לא קיימים אצלינו תמיד, לא משנה כמה חכמים נהיה.

ואז, אנחנו יכולים לבחור להלחם על השלווה ועל הידע, ועם השנים נאסוף את הפרספקטיבה לגבי היכולת שלנו להתמודד עם החיים, בדרך הזו, נוכיח לעצמינו שאנחנו פשוט מסוגלים, חוץ מזה נאסוף עוד כמה שריטות של חוסר בטחון, של כעסים על עצמינו ועל אלו שלא היו איתנו ורגשות אשם על טעויות עבר.

אפשרות אחרת, היא לקבל את חוסר הידע כחלק מהמציאות שלנו, ומתוך כך לצעוד. מותר לא לדעת, אבל אסור לאבד את האמון בעצמינו. האמון בחושים הקיימים שלנו, האמון ביכולת ללמוד ולהתפתח, אמון בכך שכמו שללמוד ללכת, פיזית, היה תהליך שלם שחלקו כאב ועדין היינו התינוקות המושלמים ביותר, כך כל שלב בחיינו כולל למידה, ואפילו כאבים, אבל עדיין בתוכנו פנימה אנחנו פשוט בסדר. טבע העולם זה לגדול. טבע העולם זה שאנחנו לא יודעים הכול. טבע העולם שלפעמים נופלים ולפעמים קמים. וכל זה יכול לתת לנו פרספקטיבה גדולה יותר מהשלב שאותו אנו לומדים. פרספקטיבה לגבי איך העולם שלנו עובד, וזה גדול ממני וממך, ועל זה, עלינו אנחנו יכולים לסמוך. ולפסוע בשלווה, שתכלול בתוכה למידה, שמחה וכאבים, ועוד שלווה, בדרך למטרה.