החמרת ענישה בעבירת נהיגה בשכרות בערכאת הערעור 

בית משפט השלום מרשיע נהג בנהיגה בשכרות, אולם בהתחשב בנסיבות חייו של הנאשם מטיל עליו עונש ללא פסילת רישיון בפועל. בבית המשפט המחוזי הוטלה פסילה בפועל בתנאים מסייגים.

בפסק הדין בערעור פלילי תעבורה 43715-08-13 מדינת ישראל נ' אברהים, בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, נדון ערעור המדינה על קולת העונש שהוטל על נאשם שהורשע בבית משפט השלום בעבירת נהיגה בשכרות.

רקע

הנאשם הורשע בבית משפט השלום על פי הודאתו בנהיגה תחת השפעת אלכוהול בריכוז 320 מיקרוגרם. העונש שהוטל עליו היה עונש של פסילה על תנאי וקנס. בית משפט השלום נימק את העונש בכך שהנאשם הוא אדם נכה אשר רכבו מסייע לו בניידות ממקום למקום וכי המדובר בכישלון חד פעמי.

טענות הצדדים בערעור

 המדינה ערערה לבית המשפט על כך כי לא הוטל עונש פסילה בפועל כמתחייב על פי חוק וכי לא נתקיימו נסיבות אשר מאפשרות לחרוג ממתחם הענישה של 24 חודשי פסילה בפועל.

בערעור הציג הנאשם מסמכים רפואיים אודות נכותו וכן טען כי הוא עובד כיום ומטופל בבית לוינשטיין, על כן אין להתערב בהחלטת בית משפט השלום.

הכרעת בית המשפט

בית המשפט המחוזי קבע כי על הנאשם יוטלו 11 חודשי פסילה בפועל, תוך שהוא מציין כי התערבות ערכאת הערעור בענישה תיעשה במקרים קיצוניים בהם חרגה הערכאה דלמטה באופן קיצוני ממתחם הענישה המקובל, וכאשר בית המשפט לא הטיל עונש פסילה בפועל כהוראת המחוקק ברור כי חרג בית משפט השלום באופן קיצוני ממתחם הענישה. כך גם מאזכר בית המשפט החלטת בית המשפט העליון לפיה ערכאת הערעור לא תגזור את העונש שהיתה מטילה לו ישבה בערכאה ראשונה.

ואולם בית המשפט מסייג את העונש בכך שיותר לנאשם לנהוג ברכב ספציפי שהועמד לו בשל נכותו, ומגביל את שעות הנסיעה לשעות היום לצורך עבודתו של הנאשם, וכן לצרכים רפואיים על פי אישור רפואי.