סיור לירושלים 

זה עתה חזרתי מביקור נפלא לחופשת החנוכה בירושלים. זה עדיין תענוג צרוף עבורי בכל פעם שאני מסייר בעיר הקדושה והמרתקת ביותר עלי אדמות. ביתי הוא בחיפה אך עיר הזהב היא רק במרחק של שעתיים נסיעה באוטובוס מפתח ביתי.

המקום האהוב עליי בארץ זו היא בירת ישראל. אני נוהג תמיד לבקר במגדל דויד, היכן שהמלך דויד חיבר את המזמור ה-23. מגדל דויד הוא למעשה מצודה עתיקה הממוקמת ליד שער יפו בכניסה לעיר העתיקה של ירושלים.

המגדל בנוי כך שישמש חיזוק בנקודה אסטרטגית חלשה בהגנה על העיר העתיקה. למבצר שעומד כיום ישנם יסודות עתיקים והוא נבנה במהלך המאה השניה לספירה ולמעשה נהרס ונבנה מחדש בתקופות השלטון הנוצרי, מוסלמי, ממלוקי ועותומאני על ירושלים. בתוך המבצר ישנם שרידים ארכיאולוגיים במוצאם מלפני 2700 שנה, והוא מהווה מקום לכינוסים חשובים, תערוכות אמנות, קונצרטים ומופעים אורקוליים. השם "מגדל דויד" מוצאו בנצרות הביזנטית שהאמינה שהמקום שימש כארמונו של המלך דויד. הם שאלו את השם "מגדל דויד" משיר השירים, המוקדש לשלמה, בנו של המלך דויד, שכתב: "מגדל דויד הבנוי כצריח, שלצווארו תלוים אלפי מגינים, כשריונו של איש רב-עוצמה" (שיר השירים, 4:4)

ביקורי השבוע היה מהנה במיוחד. המוזיאון היה עמוס במבקרים מכל העולם. נוצרים מבלגיה, מוסלמים מחיפה ויהודים מישראל והתפוצות, כולם היו שותפים לרוח הכמעט מסתורית ששרתה במקדש באוירה המיוחדת של חג החנוכה. באזור האתרים המקודשים ישנם חנויות ברמה גבוהה, בתי קפה וקמפוסים לימודיים וכן מרכזים רוחניים. מכיוון שביקורי התרחש במהלך חג החנוכה, ניתן היה למצוא סופגניות ודונאטס בכל מקום. מאכלים מטוגנים מהווים מסורת בחג זה, ביטוי לנס כד השמן שהחזיק מעמד למשך שמונה ימים.

סעדתי במסעדה מזרחית מצוינת ונהניתי מהמטבח הערבי המסורתי לצד בירת מילר לייט. חציתי את הרחוב לעבר קברו של ישו, מקום שתמיד מהווה השראה עבורי. זה עדיין מדהים בעיניי שהמרחק בין מגדל דויד, המסעדה האהובה עליי וקברו של ישו נמצאים במרחק של דקות הליכה ספורות זה מזה. הכותל המערבי היה גולת הכותרת של הסיור. זהו שריד של קיר עתיק שהקיף את חצר בית המקדש היהודי והוא מהווה את אחד המקומות הקדושים ביותר ליהדות הנמצא מחוץ להר הבית עצמו. על פי המקורות בתנ"ך, בית המקדש של שלמה נבנה מעל להר המוריה (הר הבית) במאה העשירית לפני הספירה ונהרס על ידי הבבילונים בשנת 586 לפני הספירה. מעל יותר מאלפיים שנה היהודים התפללו בבית המקדש. על פי האמונה היהודית המסורתית, בית המקדש שימש כמעין "הדום" סימבולי לנוכחות האל ובית מקדש שלישי ייבנה שם בעתיד.

הנסיעה הראשונה שלי לירושלים היתה לפני שבע שנים. אז ליוותה אותי בת דודתי חיה, ששמה הוא למעשה השם הנשי של חיים. לחיים יש משמעות מאד מיוחדת עבור האנשים בישראל. איננו יכולים לשכוח את השואה. שישה מיליון נשמות טהורות שקיפחו את חייהם בשל ה'פשע' הנורא של להתפלל בבית כנסת. עשרים אלף נשמות נספו כשהם הגנו על המדינה הקטנה והאמיצה הזו. ישראל היא היום בית לשבעה מיליון אזרחים.

חיה היא דתיה אורתודוכסית ובגיל שלושים יש לה שישה ילדים מקסימים. גם היא עולה חדשה בישראל מארה"ב. משפחתה היגרה לישראל לפני שני עשורים. כוונתם הייתה להיות בעיר הקדושה בארץ המקודשת עלי אדמות. אני גאה ומוקסם במיוחד מבנה בן השמונה, אלחנן. הוא ילד מבריק, יפה תואר ומאד מיוחד עם שיער חום בהיר, עיניים חומות וחיוך ביישן ושובה לב. אימו מתייחסת אליו כאל 'חמסין מהלך' כמו סופה גועשת, וסבתו הגאה צוחקת שהוא האיום הגדול ביותר ליציבותה של ישראל!

חיה, כמו תושבים רבים בעיר הקודש נהנית וגאה לערוך סיור מודרך במטרופולין האהוב עליה. במהלך הסיור נהנינו מסיור באוטובוס הקומותיים מס' 99. אלחנן הצליח להגיע לכל דבר ולדבר עם כל האנשים לשמחתם של כולם, כולל נהג האוטובוס חיים, אשר מתגורר בעיר כבר קרוב לארבעים שנה. חיים שיתף אותנו בפרטי פרטים על הנכד החדש והראשון שנולד לו. היינו מרותקים לשמוע ממבקר דרוזי מהצפון על התמיכה של משפחתו בישוב היהודי במהלך מלחמת העצמאות של 1948. פטפטנו עם צליינים נוצרים מבלגיה אשר היה זה ביקורם הראשון בירושלים ובבית לחם.

אוטובוס מס 99 עובר במסלול מעניין גם מבחינת הנוף וגם מבחינה תרבותית. מהר הצורפים דרך העיר העתיקה, הר הבית ובית לחם. כאשר מתרחקים מהעיר העתיקה, העיר החדשה נראית כמו ציור אומנותי גרפי. הכנסת שבה יושב הפרלמנט של ישראל. מוזיאון יד ושם לשואה לזכר כל אותם הקורבנות של הפשע המתועב ביותר בהסטוריה. מוזיאון ישראל הוא עדות לכושר העמידה וההמשכיות של העם היהודי ונוכחותו בארץ כנען (בין נהר הירדן לים התיכון). זהו גם ביתו של אחד הגילויים המרשימים והמפורסמים ביותר מלפני אלפיים שנה – המגילות הגנוזות מים המלח שנכתבו על ידי קבוצה שנקראת "האיסיים" ומתארת את החיים באזור זה במהלך בית המקדש היהודי השני.

ירושלים היתה עיר הקודש ביהדות וביתו הרוחני של העם היהודי מאז המאה העשירית לפני הספירה. זה זמן רב שהיא נטמעה חזק במצפון הדתי היהודי. יהודים למדו את המאבק של המלך דויד על ירושלים והפכו את התשוקה לבנות את בית המקדש היהודי שם למשאת נפשם, כפי שמתואר בספר שמואל ובספרי התהילים. כמיהותיו הרבות של המלך דויד לירושלים אומצו והפכו לתפילות מוכרות ולשירים. שיר השירים המזמור ה-23 הוא האהוב ביותר. על פי המסורת, ירושלים היתה מקור ערגתם של היהודים בגולה שנאלצו לעזוב את מולדתם ואת מקום מקדשו של האל שלהם. מזמור 137 הוא הקינה הידועה ביותר של היהודים מבבל שבכו 'על נהרות בבל' והצהירו "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני".

עבור הנוצרים, מיקומה של ירושלים בחייו של ישו מעניקה לה חשיבות רבה. ירושלים נחשבת למקום קדוש. העיר מקודשת גם לשתי המסורות המוסלמיות הסונית והשיעית, במקביל למכה ומדינה. על פי המסורות האיסלאמיות הנביאים הקודמים היו קשורים לירושלים וכך גם הנביא המוסלמי מוחמד. עיר הקודש היא הנלמדת ביותר וגם השנויה ביותר במחלוקת בכל העולם. ירושלים מהווה מקור רוחני עצום ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים. היא מהווה גם זירה פוליטית. האם ירושלים צריכה להיות בירתה של המולדת היהודית, המולדת הפלשתינאית או לשתיהן? מהעם היהודי נשללה הזכות להתפלל במרכז הרוחני שלנו באופן חופשי ופתוח במשך יותר מאלפיים שנה. הסכם המנדט של האו"ם על פלשתין שהתקבל ב 1947 הפך את מזרח ירושלים לעיר בינלאומית עם גישה מובטחת לכל. אך ירדן התנגדה למעבר הזה בשנת 1967. מדינת ישראל היא מולדתם של העם היהודי אך גם של היהדות. עיר הזהב היא הלב של מולדת זו ושוב לא ניתן שיכחישו וימנעו מאיתנו את המורשת שלנו.