זכויות הפרט לנוכח מטרדי בניית פרויקט כביש 531 

השיח הציבורי מכיר בעיקר את הדיונים, הויכוחים וההתנגדויות סביב תכנון פרויקטים לאומיים או אזוריים. הוא כמעט ואינו נכנס אל נושא כאוב ומשמעותי לא פחות. רמיסת זכויות הפרט של תושבים החיים בכפיפה אחת עם הפרויקט שאושר כבר לביצוע. לא זו בלבד, אלא שבתרבות הארגונית והציבורית בישראל, אין לרשות שום תחושת חובה לבוא בדברים ולפחות להסביר לנשואי המטרדים הצפויים, מה עומד לקרות מתחת לחלון ביתם. מרגע שהסתיים המכרז, החברה המבצעת עולה על השטח, ומתחולל תהליך שינוי קיצוני במרחב הצמוד לתושבים. הללו, בדרך כלל,  אינם מודעים למה שצפוי להם.

ייאמר במפורש : אין עניינו של מאמר זה לעסוק בעצם הפרוייקט של השלמת כביש ומסילת רכבת 531. ( מחלף סוקולוב כפר סבא הוד השרון עד נתיבי איילון במערב ). זהו פרויקט חשוב. העניין הוא הזנחת זכותם הבסיסית של אותם תושבים הגרים על שפת הפרויקט. אלה החווים למשך כמה שנים ברציפות רעש מיכון כבד, מקדחים, תמרות אבק, מכונות מכל הסוגים, כולל בלילות, ואף בשבתות. ועוד ייאמר: בניגוד להתנגדויות המתייחסות להשלכות סביבתיות על אזורים שלמים, והרואות היבטים שיש לציבור כולו עניין בהם, המטרדים הם בעיקר נחלתם של בודדים. אין ערוץ הידברות מחייב בין חברת "נתיבי ישראל" או זכייניה לבין התושבים שנגזלה מהם הזכות לחיים שקטים, והזכות למימוש הקניין שצברו במו ידיהם. לא רק שאין הידברות, אלא שזו מגיעה רק ואך ורק לאחר תלונות ופניות אינספור מצד הסובלים מהמטרדים. וגם אז, יש תהליך ארוך של בירור, לקראת אפשרות כלשהי שהתושבים הללו יפוצו או יזכו לטיפול זה או אחר. לאורך תוואי   ה 531 מספרם של התושבים שקניינם נושק אליו - קטן ומזערי. למזלן של הערים כפר סבא, הוד השרון, רעננה, הרצליה ( וגם יש לומר, הודות למתכננים ) - התוואי איננו חותך שכונות מגורים. כדי להתמודד עם מצב הסבל וקיפוח הזכויות,  אני מבקש להיתלות באילן גדול , בית המשפט העליון.  בפסיקה בעניין דומה קבע כי על פי עקרון הצדק החלוקתי, יש לראות בפרט הסובל כמי שזכאי ולא בחסד לפיצוי או התייחסות קונסטקרוקטיבית לפתרון מצוקתו. לפיכך, צריכים לקרות הדברים הבאים , במקרים מובהקים שכאלה :

א. על המבצע, במקרה דנן חברת " נתיבי ישראל", חלה חובה לבוא בדברים, להנגיש מידע, להציג במפורט מול כל הגרים על שפת הפרויקט את מה שצפוי לקרות. לוחות זמנים, עוצמות רעשים, סגירת מדרכות, עבודת לילות, וכל מטרד אחר. החובה הזו כוללת חובת ניהול שיח תוך ניסיון למזער את המטרדים הצפויים.

ב. מתוך תקציב העתק המוקצה לפרויקט ( במקרה של פרויקט 531 מדובר בין 5 .2 מליארד ל 4 מיליארד שקלים ), ייגזר סכום המיועד לטפל בבעיות התושבים המתגוררים על סיפו. התקציב יהיה חלק בלתי נפרד מהפרויקט הציבורי, ובכך תמומש הכרת המדינה בחובתה לדאוג לא רק לכלל ( נגישות ותחבורה ) , אלא גם לפרט שזכויותיו נרמסו.  ייעשו הסדרים סבירים הקשורים בחלופות מגורים, חיפוי ומיגון, או פיצוי על עגמת נפש. נזכור כי לרוב התושבים אין משאב של זמן וממון לממן עורכי דין ועתירות לבג"צ. ממולם - עומדת מערכת משומנת וממוסדת של משפטנים ומומחים , שגם אותם התושבים בסופו של דבר מממנים באמצעות מיסיהם.

ג.  מכאן אני מעלה אפשרות לעתיד העשויה ליצור מנגנון הידברות תכליתי . "נתיבי ישראל", בשיתוף עם הרשות המקומית  ונציגי התושבים יקימו גוף גישור מוסכם אשר יתמקד אך ורק בבעייה המובאת כאן : פתרון או הסכם לגבי סבלם של הגרים על שפת הפרויקט, במשך שנות הבנייה. המנדט של גוף מגשר זה יהיה לפסוק רטרואקטיבית למועד תחילת העבודות, לאור תופעת הסחבת הנפוצה בהתנהלות הבירורים והדיונים.

לסיכום. כפי שהדברים מתנהלים , ולא רק בכביש 531 , ה"הכלבים נובחים והשיירה עוברת ". העבודות מתנהלות, המטרדים ממשיכים, והפרט שעסוק בענייניו שלו, ממשיך לסבול מבלי שאיש  יסעד אותו. ייתכן ובכלל צריך לשנות את החקיקה בתחום, באופן שתגן על קבוצה מסוימת זו, להבדיל מהקבוצות המתנגדות בשלב התכנון.

אבינועם גרנות