פיברומיאלגיה ותסמונת המעי הרגיז 

חולי פיברומיאלגיה רבים מאובחנים כסובלים מתסמונת המעי הרגיז, כלומר בעיות במערכת העיכול אשר לה מאפיינים מסוימים שמיד נעבור עליהם.

לחולים נאמר כי התסמונת היא חלק מהתופעות הנילוות לפיברומיאלגיה ומוצע להם טיפול תזונתי, תרופות נוגדות דיכאון במינון נמוך, פרוביוטיקה ועוד.

בנוסף לכאב, העייפות והפרעות השינה ומצב הרוח, נאלצים רוב חולי הפיברומיאלגיה לחוש חוסר נוחות במערכת העיכול.

תסמונת המעי הרגיז- ibs, מאופיינת בכאבי בטן או תחושת חוסר נוחות בבטן, נפיחות בבטן המתגברת אחרי האכילה, גזים, שינויים ביציאות כמו עצירויות או שלשולים (לעיתים הם מתבטאים לסירוגין), צרבות ועוד.

האמת היא שתסמונת המעי הרגיז (שלא מערבת רק את המעיים), היא תוספת הגיונית לפיברומיאלגיה ונסביר:

הבסיס להיווצרות הפיברומיאלגיה הוא תקיעות (סטגנציה) בזרימת האנרגיה (צ'י) של הכבד, שבין היתר יוצרת את הכאבים.

כשצ'י הכבד בסטגנציה, הוא עלול להחליש את תפקוד הטחול שמבחינה אנרגטית אחראי בין היתר על הנעת נוזלים. כשצ'י הטחול נחלש עקב תקיעות אנרגיית הכבד, תנועת הנוזלים והאנרגיה באזור הבטן (מושב הטחול והכבד) נתקעת גם היא והדבר מביא לנפיחות בבטן.

הסיבה לכך שהנפיחות בבטן מתגברת אחרי אכילה נעוצה בכך שלאחר אכילה יש לטחול עבודה לעשות- להמיר את המזון לתמציות להפקת אנרגיה ודם ולהניע תמציות אלה. כשהטחול נחלש, עקב תקיעות אנרגיית הכבד, החולשה מתבטאת בחומרה כשהוא אמור לגייס את כל כוחותיו כדי לבצע את עבודתו על המזון והשתיה.
במצב בו השפעת הכבד על הטחול היא דומיננטית ונוזלים מצטברים בגלל תנועה איטית שלהם, תהיה נטיה לשלול או יציאה רכה, בגלל הנוזלים שנמהלים בה ובגלל חולשת הטחול "לשמור על דברים במקומם" (אחד מתפקידי הטחול).
במצב כזה, הטיפול יהיה הנעת התקיעות של צ'י הכבד, שיפור מערכת היחסים בים הכבד לטחול וחיזוק צ'י הטחול. הטיפול ישפיע לטובה גם על כאבי הפיברומיאלגיה והעייפות.

אחד מתפקידי צ'י הכבד, הוא לאפשר זרימה חלקה של צ'י ודם בכל הגוף.
אם הסטגנציה בכבד משפיעה על הקיבה, היא גורמת לאנרגיית הקיבה לזרום כלפי מעלה במקום לכיוון מטה ולהיווצרות בחילות, הקאות, גיהוקים, צרבות.

במצב כזה הטיפול יהיה הנעת התקיעות של צ'י הכבד והחזרת הזרימה של אנרגיית הקיבה למטה.

אם התקיעות בזרימת אנרגיית הכבד משפיעה על המעי הגס, תיווצר תקיעות בתנועת הפריסטלטיקה (תנועת המעי הגס) שתתקע את תנועת הצואה במעי ותיווצר עצירות.
במצב כזה הטיפול יהיה הנעת התקיעות של אנרגיית הכבד ועידוד הפריסטלטיקה לפתיחת העצירות.

יש מצבים שבהם המטופל חווה שלשול ועצירות לסירוגין- הדבר נגרם עקב השפעת הסטגנציה של אנרגיית הכבד על הטחול והמעי הגס לסירוגין.
כשהכבד משפיע יותר על חוזק הטחול יהיה שלשול וכשהוא משפיע יותר על תנועת המעי תהיה עצירות.

היו בריאים