"כל אחד רוצה להיות זמר
להיות זמר להיות זמר
אם לא זמר אז שחקן
אם לא שחקן אז ליצן
אם לא ליצן אז מבקר..."
אלו הן המילים של שלום חנוך, ששר יחד עם אריק איינשטיין, ז"ל (שני ענקים בעיני).
כולנו רוצים להרגיש שאנחנו חיים הכי טוב שאנחנו יכולים, שאנחנו מגשימים את עצמנו, מביאים לידי ביטוי את יכולותינו, כישרונותינו והייחוד שלנו.
אחד החששות הגדולים שלנו, הוא לחיות חיים של פשרה, להרגיש שבחרנו בבינוניות, והפסקנו לשאוף ליותר.
מכיוון שאנחנו רוצים תמיד יותר, נדמה לנו, שמה שיש עכשיו, מה שאנחנו יודעים עכשיו, מה שאנחנו עושים עכשיו, זה לא מספיק טוב.
זה הכי טבעי עבורנו לרצות יותר. נכתבו על זה אינסוף משפטים, פתגמים, מאמרים, מחקרים, ספרים ועוד. זה טבעי עבורנו כי העולם שואף לשגשוג, ואפשר לראות את זה מהתבוננות בטבע.
ועד כאן הכל טוב ויפה, אלא שאם אנחנו שואפים להתפתח מתוך מקום של שלילת המצב הנוכחי שלנו, אנחנו מונעים מעצמנו את יצירת המצב האידיאלי לשגשוג – הרמוניה. אנחנו בהתנגדות למצב הקיים, ואם אנחנו מתנגדים למשהו – אנחנו בתדר של מאבק, ותדר של מאבק הוא לא המפתח לצמיחה, שגשוג והגשמה,להפך (הביטוי "במלחמה אין מנצחים" מדבר בדיוק על זה).
אז מה? ברוח העידן החדש – לחשוב על מה שאני רוצה מספיק עד שזה יגיע אלי?
"תתמקד במה שאתה רוצה", "מחשבה יוצרת מציאות", "תחשוב טוב יהיה טוב" וכו'.
זה כמעט נכון.
ולמה כמעט?
כי ההתמקדות אך ורק במה שרצוי לנו, שלא קיים כרגע עבורנו, שוב, מונעת מאיתנו לקבל את מה שיש לנו עכשיו, את מי שאנחנו עכשיו ואת המציאות שיצרנו עד עכשיו. ויכולה גם למנוע מאיתנו לפעול כדי להגיע למה שרצוי.
לדוגמה - נניח שאדם רוצה להיות רופא, ולשם כך הוא ישב וידמיין כל היום את עצמו לבוש בחלוק הלבן, עם הסטטוסקופ תלוי על צווארו ו... זה לא יקרה, אם הוא לא ילמד רפואה! או נניח שיש לי רעיון ממש מעולה למאמר, כמו זה למשל, ואני מדמיינת אותו עולה לאתר המאמרים, ומדמיינת ומדמיינת... אבל לא יושבת, מעלה על הכתב ובסוף גם לאתר. מה הסיכויים שזה יצליח לי רק באמצעות הדמיון?
כלומר, לא מספיק להתמקד במה שאנחנו רוצים, צריך גם להיות מודעים לפעולות שנדרשות מאיתנו כדי להגיע לזה, וליישמן.
כדי להגיע למימוש המציאות הרצויה לנו, אנחנו צריכים גם להיות מודעים למציאות הנוכחית, לכך שאנחנו יצרנו אותה כפי שהיא, לקבל אותה ללא התנגדות, ואז – נוכל ליצור את הרגע הבא בצורה הטובה ביותר.
אין חשש שאם נקבל את המציאות כפי שהיא, ואת עצמנו כמו שאנחנו, נפסיק לשאוף לשיפור, אלא להיפך. קבלת המציאות, קבלת עצמנו כפי שאנחנו, היא הקרקע הפורייה ביותר ליצירת המציאות הרצויה לנו.
ואם עדיין קיים איזה חשש שאם נכיר בעצמנו כמושלמים, לא נתפתח, הדוגמה הבאה בטח תאפשר את זה: תינוק שאך זה נולד, הוא מושלם. אין כמעט אדם בעולם שלא יסכים עם כך שהתינוק הוא יצירה מושלמת. ועם זאת – מרגע לידתו הוא מתפתח, והרבה.
לא תמיד פשוט לנו לקבל את עצמנו, או את המציאות שלנו, כמושלמים כפי שהם. הדרך לשם רצופה באמונות, דפוסים וזכרונות שאספנו בדרך, במודע ובלא-מודע, וקשה לשחרר. אבל זה אפשרי, וזהו אחד מאבני היסוד של שיטת "האמת הפשוטה" לריפוי ויצירת מציאות, באמצעותה אנחנו לומדים לקבל את עצמנו, כי האמת היא פשוטה – נבראנו מושלמים, עם כל הידע והכלים הנדרשים לנו לאושר, סיפוק ובריאות, ופשוט שכחנו שיש לנו את זה ואיך להשתמש בזה.
נורית צורגיל - מומחית לטיפול אנרגטי ויצירת מציאות.
מפתחת שיטת "האמת הפשוטה" לריפוי ויצירת מציאות.
בעלת נסיון רב בטיפול באנשים בשיטות שונות - במגע (שיאצו, ריבאלנסינג ועוד), אימון בשיטה האבולוציונית, רייקי ותטא הילינג.
