אחריות הורית: עולם ומלואו, לא רק חוק יבש 

אנו מכירים במעומעם את המושג אחריות הורית. הוא נדמה לנו כמונח אימננטי התקף כמובן מאליו ברגע בו אנו הופכים להורים, לעיתים, הוא נדמה לנו יותר כמושג רגשי מאשר חוקי והאמת היא יש במונח "אחריות הורית" משניהם. אכן, אנו הופכים לאחראים על ילדנו מבחינת החוק, אבל יש לנו גם אחריות רגשית לטפח ולטפל בהם ככול יכולתנו.

על פי האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, לכל ילד, קיימת זכות חוקית שיהיה מבוגר אשר יישא באחריות חוקית כלפיו. גם אם המציאות שונה לעיתים, הרי שבסיס התפיסה החוקית של אחריות הורית, במדינות רבות, עומדת הנחה זה כשרירה וקיימת בעיצוב מערכת החוקים, המסדירה את נושא ההורות, והאחריות המגיעה עמה.

אחריות זו, נוצרת באופן חוקי מרגע לידתו של הילד. אנו כהוריו, כל עוד הילד מוגדר כקטין, אחראים על רווחתו הכלכלית של הילד, על הבטחת טובתו כקטין בכל אספקט שהוא: בטחון, בריאות, תזונה והתפתחותו הרגשית. מדינות מפותחות וישראל ביניהן, מרחיבות את מונח האחריות ההורית גם לאספקטים שונים, בהם המדינה צריכה לסייע, לקחת על עצמה חלק בנשיאת אחריות זו על ידי כלים שהיא מספקת לאזרחיה לביצוע האחריות ההורית. במקרים מסוימים על המדינה אף להתערב בעצמה תוך שחלק מן האחריות ההורית נופל על כתפיה של המדינה, לעיתים אף בקביעת אפוטרופוס מתאים יותר להורות מאשר ההורים הביולוגים. לא מדובר רק במקרים בהם זוג ההורים אינו כשיר לקחת על עצמו את האחריות ההורית אלא גם ביצירת מערכות תומכות כגון חינוך ובריאות ולעיתים אף שירותי הזנה. כל אלו נועדו לייצר מעגל הגנה תומך סביב הילד, והתפתחותו ולאפשר בעצם לכל ילד סיכוי שווה לגדול ולהתפתח ולהפוך לאדם נורמטיבי ערכי התורם לחברה בעתיד ומסוגל להשתלב בה בהצלחה.

מונח האחריות ההורית, כפי שהוא מוסדר בחוקי מדינה נדמה לעיתים יבש ובסיסי. חשוב להבין כי תחת הכותרת "אחריות הורית", עומד עולם רגשי שלם אשר יכול להיות טוב יותר או פחות, מתוך קיום מספק או לקוי של אותה האחריות.

האחריות ההורית, היא לא רק לביטחון פיזי, כלכלי ובריאותי אלא היא רחבה יותר וצריכה לכלול גם את עולמו הרגשי של הילד. בעוד שמערכות המדינה דואגות לרווחתו של הילד בהקשר זה, ומספקות לו סביבה חינוכית בטוחה הרי שברור לכולנו כי תפקידנו כהורים נרחב הרבה יותר מן המשמעות המוגדרת בחוק. עלינו לדעת להכיל את ילדנו ברמה רגשית רחבה הרבה יותר מזו שמציעות המערכות החינוכיות. תפקידו כהורים, בתחום החינוך, רחב הרבה יותר ומשמעותי הרבה יותר מזה של מערכות מוסדרות. ילד סופג כמעט בכל מובן שהוא את ערכי הבית בו הוא גדל. גישתו לעולם, האסור והמותר נבנית פעמים רבות מתוך מציאות הקיום הביתית אותה הוא חווה בשנות חייו בבית הוריו. מציאות זו יכולה להיות בטוחה יותר או פחות, עשירה מבחינה רוחנית, או ענייה יותר, אך בכל מקרה שהוא, היא מעצבת את סביבת חייו של הילד ובונה נדבך אחר נדבך את תפיסת העולם הפנימי שלו ואת תחושת הביטחון שלו הנובעת מתוך האחריות ההורית המקיפה אותו.

ילדים, זקוקים לתחושת בטחון המוענקת להם מסביבתם הקרובה, לשגרה ולהרגלים. כל אלו תורמים קשר ישיר להתפתחותם, וקשורים באופן ישיר לתפקידנו כהורים ולתפיסה שלנו את מונח האחריות ההורית. עלינו לשאול את עצמו שאלות הקשורות לבנית העולם הזה, לאופן בו ילדנו חווים אותו, ולדרך אותה אנו מתווים עבורם תוך כדי קיום הדוק של מונח האחריות ההורית על המשמעות הנרחבת יותר שלו, לא רק זו הבסיסית- אלא המורחבת, כזו שבה ערכים, יציבות, יכולת לאתר קשיי התפתחות או משברים רגשיים אחרים אותם חווים הילדים, איתור גורם חיצוני מתאים בסיוע על התגברות לאותם קשיים וליווי וניהול משברים- כל אלו קשורים קשר הדוק למונח הרחב יותר של אחריות הורית, וליכולת שלנו כהורים למקסם את ההישגים שלנו כהורים ובעצם להרחיב את המונח, ולברוא באמצעותם עולם שלם של כלים, הגדרות, מעקי בטיחות ורגישות לצרכי ילדנו.

אחריות הורית, היא סופו של דבר ועניין עולם ומלואו, לא רק חוק יבש. אלא תהליך שלם שבתוכו, על ילדינו להיות מוזנים, מוגנים, נאהבים ומטופחים גם ברמה הרגשית של עולמם הפנימי והחיצוני.