בשנת 1999 זכיתי להגשים חלום. פעמים בודדות בחיים יכול אדם לאמר כי הגשים חלום, אולם ככל שהחלום הזה נראה שטותי וילדותי - עודו חלום, שהוגשם.
בילדותי היתה לאמי חברה אשר עבדה כדיילת באל על, ובכל פעם שהיתה מגיעה לביקור אצלנו, היתה מספרת על מחוזות רחוקים, טיולים בעולם, חיי חברה זוהרים ומסעדות יוקרתיות המגישות מאכלים ערבים לחיך. וכך, משחר ילדותי רציתי להיות דיילת באל על ולחוות את אותן חוויות.
מאז אותה חווייה (כלומר - הדיילות), כל אימת שאני מספרת על שנים אלה והחוויות שצפנו בהן, אני מגלה כי ישנם אנשים רבים אשר חלמו את אותו חלום, ורצו להגשים אותו בעבר, או רוצים כעת, ולכן ברצוני לספר מעט עוד על התהליכים אותם יש לעבור לפני הקבלה לקורס, וההסמכה כדייל בחברת אל על.
ובכן, עם שחרורי מהצבא (או יותר נכון כששה חודשים לפני שחרורי מהצבא) הגשתי את הטפסים לקורס דיילות בחברת אל על. לאחר שחרורי ביליתי כמה חודשים קצרים בעבודות מלצרות בעיקר, וכארבעה חודשים לאחר שחרורי קיבלתי את הזימון המיוחל למבחני הקבלה לקורס הדיילים.
בעקבות הזימון הגעתי ליום המבחנים הראשון לקורס, אשר הכיל מבחנים בכתב, בהם מבחן פסיכוטכני ומבחן הבעה בכתב בשפה האנגלית. יום זה לא היה קשה במיוחד, ודמה מאוד למבחנים דומים אשר עברתי בשרותי הצבאי. לאחר כשבועיים הגיעה התשובה, ובה הזימון לשלב השני של המבחנים.
יום המבחנים השני לקורס, התחיל ב"גיבושון" קבוצתי עם עוד 8 או 9 מועמדים, אשר נדרשו לפתור סוגיות ברומו של עולם כגון "את מי היית מוריד מכדור פורח בשביל להפחית משקל?" כאן תהיה התלבטות עזה בין המועמדים, כאשר האיש הזקן והחכם הוא בד"כ זה שצריך לעוף (כמה סימבולי...). לאחר הפתרון הקבוצתי של דילמה מוסרית זו, אשר החשוב בה הוא לא להתבלט לטובה או לרעה, קיבלה הקבוצה משימה לבנות גשר גבוה מלבני לגו. במבחן זה - שוב אותו עיקרון - לא להתבלט!.
אפשר לאמר כי לסיכום שלב הגיבושון הקבוצתי שני דגשים: הזקן החכם, ו-לא להתבלט. ואם נתייחס לעניין ברצינות הראוייה לו, אזי הדגש המרכזי האמיתי הוא על עבודת צוות, הקשבה ליתר חברי הקבוצה ושיתוף פעולה.
לאחר סיום הגיבושון ותחילת ההבנייה של אינטריגות וצ'ילבות לקראת הכניסה לאל על, נפרדים בחיבוקים ועוברים לראיונות אישיים עם מי שהיה בזמנו מנהל מחלקת דיילים, ועוד כמה פונקציות באל על - בעיקר כלכלים (פרסרים) בתפקידי מנהלה שלא היה להם שום דבר טוב יותר לעשות באותה העת. בראיון נשאלתי כמה שאלות בנאליות, כגון: "למה את רוצה להיות דיילת?" (כמובן שכאן צריך לספר על איך החלום הגדול של חייך הוא להעניק שירות ללא רבב, ואם אפשר בגובה שלושים אלף רגל עם טרבולנס). כל הראיון התנהל בשפה האנגלית, ומסיפורי חברותיי הבנתי כי מועמדים להם יותר משפה אחת נוספת נבחנו גם באותה שפה.
מספר דקות לאחר יציאתי מן החדר קיבלתי הודעה כי עברתי את המבחנים, וכי אקבל תאריך לתחילת הקורס בדואר. השלב הבא במסעותיי הנו כמובן קורס הדיילים, והעבודה השוטפת שלאחריו. בהם אתמקד במאמרים הקרובים.
בילדותי היתה לאמי חברה אשר עבדה כדיילת באל על, ובכל פעם שהיתה מגיעה לביקור אצלנו, היתה מספרת על מחוזות רחוקים, טיולים בעולם, חיי חברה זוהרים ומסעדות יוקרתיות המגישות מאכלים ערבים לחיך. וכך, משחר ילדותי רציתי להיות דיילת באל על ולחוות את אותן חוויות.
מאז אותה חווייה (כלומר - הדיילות), כל אימת שאני מספרת על שנים אלה והחוויות שצפנו בהן, אני מגלה כי ישנם אנשים רבים אשר חלמו את אותו חלום, ורצו להגשים אותו בעבר, או רוצים כעת, ולכן ברצוני לספר מעט עוד על התהליכים אותם יש לעבור לפני הקבלה לקורס, וההסמכה כדייל בחברת אל על.
ובכן, עם שחרורי מהצבא (או יותר נכון כששה חודשים לפני שחרורי מהצבא) הגשתי את הטפסים לקורס דיילות בחברת אל על. לאחר שחרורי ביליתי כמה חודשים קצרים בעבודות מלצרות בעיקר, וכארבעה חודשים לאחר שחרורי קיבלתי את הזימון המיוחל למבחני הקבלה לקורס הדיילים.
בעקבות הזימון הגעתי ליום המבחנים הראשון לקורס, אשר הכיל מבחנים בכתב, בהם מבחן פסיכוטכני ומבחן הבעה בכתב בשפה האנגלית. יום זה לא היה קשה במיוחד, ודמה מאוד למבחנים דומים אשר עברתי בשרותי הצבאי. לאחר כשבועיים הגיעה התשובה, ובה הזימון לשלב השני של המבחנים.
יום המבחנים השני לקורס, התחיל ב"גיבושון" קבוצתי עם עוד 8 או 9 מועמדים, אשר נדרשו לפתור סוגיות ברומו של עולם כגון "את מי היית מוריד מכדור פורח בשביל להפחית משקל?" כאן תהיה התלבטות עזה בין המועמדים, כאשר האיש הזקן והחכם הוא בד"כ זה שצריך לעוף (כמה סימבולי...). לאחר הפתרון הקבוצתי של דילמה מוסרית זו, אשר החשוב בה הוא לא להתבלט לטובה או לרעה, קיבלה הקבוצה משימה לבנות גשר גבוה מלבני לגו. במבחן זה - שוב אותו עיקרון - לא להתבלט!.
אפשר לאמר כי לסיכום שלב הגיבושון הקבוצתי שני דגשים: הזקן החכם, ו-לא להתבלט. ואם נתייחס לעניין ברצינות הראוייה לו, אזי הדגש המרכזי האמיתי הוא על עבודת צוות, הקשבה ליתר חברי הקבוצה ושיתוף פעולה.
לאחר סיום הגיבושון ותחילת ההבנייה של אינטריגות וצ'ילבות לקראת הכניסה לאל על, נפרדים בחיבוקים ועוברים לראיונות אישיים עם מי שהיה בזמנו מנהל מחלקת דיילים, ועוד כמה פונקציות באל על - בעיקר כלכלים (פרסרים) בתפקידי מנהלה שלא היה להם שום דבר טוב יותר לעשות באותה העת. בראיון נשאלתי כמה שאלות בנאליות, כגון: "למה את רוצה להיות דיילת?" (כמובן שכאן צריך לספר על איך החלום הגדול של חייך הוא להעניק שירות ללא רבב, ואם אפשר בגובה שלושים אלף רגל עם טרבולנס). כל הראיון התנהל בשפה האנגלית, ומסיפורי חברותיי הבנתי כי מועמדים להם יותר משפה אחת נוספת נבחנו גם באותה שפה.
מספר דקות לאחר יציאתי מן החדר קיבלתי הודעה כי עברתי את המבחנים, וכי אקבל תאריך לתחילת הקורס בדואר. השלב הבא במסעותיי הנו כמובן קורס הדיילים, והעבודה השוטפת שלאחריו. בהם אתמקד במאמרים הקרובים.
מיכל א. הנה דיילת לשעבר בחברת אל על, ונמנית על צוות ההקמה של פורטל הדיילים החדש אשר יעלה בחודשים הקרובים לאויר.
