הגורמים לתקשורת ולחוסר תקשורת 

 הגורמים לתיקשורת ולחוסר תיקשורת

1. רקע

המאמר עוסק בגורמים לתקשורת אפקטיבית ולחוסר תקשורת (ובעקבותיה, הסלמה ועימות), עפ"י תיאוריית "ניתוח עיסקאות" (T.A) גישתו של הפסיכיאטר וחוקר התקשורת הבין אישית אריק ברן.

 ברן טוען שתקשורת בין אישית הנה "עסקה" לכול דבר, ובמודל שפיתח, הוא עוסק בתקשורת בין אישית

כהשתקפות רגשית הדדית שבמסגרתה, הצדדים יוצרים מציאות רגשית, זה בקרב זה, כדפוס של תקשורת לא מודעת.  ייחודו של המודל בכך שניתן ליישם  אותו הן בקונטקסט פסיכותרפויתי, הן בקונטקסט ייעוצי והן בחיי היום יום, דהיינו,  זוגיות, הורות ותקשורת בין בני אדם בכלל.

 2. תקשורת כ"עסקה"

בעברי, עבדתי כפסיכולוג בית ספר יסודי בעיר בעלת אוכלוסיה מורכבת במרכז הארץ.. בית הספר, הפנה אלי ילד בכיתה ה' שאינו קורא ואינו כותב כלל לאבחון. ברור לחלוטין, שילד כזה, "חש כסיני בכיתת ישראלים" (או להיפך) אין לו מושג על מה מדברים, הוא מנותק, מבודד, מתוסכל ומושפל, משועמם, ומבודד חברתית. ההשלכות הרגשיות מן הסתם, קשות מנשוא. ברור לחלוטין, שברמה השפתית, מצבו הלך והחמיר במהלך השנים, עד כיתה ה'. בברור לאחור, הסתבר שכבר מאז גן חובה, הגננת, ולאחר מכן, סדרת מורות ,מכיתה א עד כיתה ד', הציגו לפני ההורים את הצורך באבחון. ברם, ההורים תמיד דחו את הפניות בטוענות שונות ומשונות ("הוא יתבגר", זה בגלל שהמורה לא טובה", הכיתה גדולה מדי" וכו'). לבסוף, כשהגיעו "מים עד נפש" הסכימו ההורים, סוף-סוף לאבחון ילדם. ממצאי האבחון הצביעו על מצב חמור ביותר, פער שפתי וביצועי בלתי ניתן לגישור מבני גילו. זימנתי את ההורים לשיחת סיכום, סקרתי לפניהם את הממצאים ואמרתי שהמוצא היחידי של הילד, ע"מ שלא יגדל כאנאלפאבית וכמוגבל לחלוטין, הוא כיתה קטנה במסגרת  של חינוך מיוחד. האב, הביט בי בביטול, ובתנועת יד מזלזלת, אמר, "יאללה, יאללה בחורצ'יק,שמענו עליך, אל תבלבל לי את המוח, מה אתה מבין בכלל מהחיים שלך"?.  הייתי המום מהתגובה, חשתי כעס ותסכול, הרי טובת הילד בלבד עמדה לנגד עיני,.השקעתי מזמני וממרצי, את מיטב הידע והנסיון שלי, ומישהו, "מבטל אותי" במחי יד?. אני מתמקד בתחושותי כבסיס להצגת המודל הבא:

הפסיכיאטר הקנדי אריק ברן (1910-1970), פיתח, החל משנות ה 50' של המאה העשרים גישה "נאו-פרוידיאנית" אותה כינה "ניתוח עיסקאות" ( transactional analysis). עפ"י ברן, בני אדם הנם ייחודיים ביכולתם המולדת "לעשות עיסקאות", דהיינו, ההבנה שהחיים האנושיים מבוססים על "תן ןקח". ההבנה הזאת מולדת מחד, ומאידך, הילד נחשף מאז היוולדו לסביבה בה מתקיימות אין סוף "עיסקאות" על בסיס יומי ("אם תלך לישון מוקדם, מחר תצפה בטלויזיה עוד שעה", "תגמור מהצלחת ותקבל ממתק"),  היכולת המולדת והחשיפה הסביבתית לעסקאות עד אין קץ. הופכות את הילד, ואח"כ המבוגר ל"איש עסקים".. העיסקאות  אינם רק חומריות קונקרטיות, אלא גם "עיסקאות רגשיות" או כפי שכינה זאת הרס"ר בטירונות, "יחס גורר יחס". ("הזורע רוח, יקצור סופה"), במילים אחרות, הרגש אותו מעוררים אצל האחר, באמצעות התקדשורת הבין אישית, הוא בדיוק אותו הרגש שהאחר יעורר בקרבך. ובגששית "יש כאן אחד, אליקו, הוא עושה אותך פולי, אתה רואה ראי".

נבחן את המודל בפעולה.: אדם א'תוקף מילולית  את אדם ב'. הרקע לתוקפנות (ביטוי התנהגותי), אליבא אריק ברן, הנו תמיד, כעס (ביטוי רגשי). הכעס אינו הרגש המקורי, אלא טרנספורמציה של רגש אחר, בד"כ חוויה  של עלבון,  תיסכול, השפלה וחוסר אונים. מדובר ברגשות ראשוניים, בסיסיים וקשים מאוד, בהם "האנרגיה השלילית" מופנית פנימה, כלפי "האני", כחומצה מרוכזת המעכלת את הבשר החי. החוויה הזאת, בלתי נסבלת,  כך שבאופן בלתי מודע מנותבת האנרגיה מתנועה "פנימה", ל"תנועה החוצה" כלפי "האחר" ושינוי כיוון התנועה, מביא עימו התמרה של הרגש לכעס ולביטויו ההתנהגותי , תוקפנות.

צד ב' המותקף, חש גם הוא עלבון, תסכול, השפלה וחוסר אונים, ההופכים בתורם לכעס ולתוקפנות כלפי צד א' וכך נוצרת הסלמה מתמדת..

התרשים הבא מתאר ויזואלית את תהליך "הראי וההסלמה":

גירוי (פרשנות הנחווית כאיום)

אדם א':        (מלמעלה למטה)                  אדם ב'  (מלמטה למעלה)

עלבון , השפלה, תסכול                           תוקפנות

כעס                                                    כעס

תוקפנות-----------------------------------עלבון, השפלה, תסכול

הסלמה בתקשורת בין אישית אינה "לניארית", היא אינה הדרגתית וקצובה, אלא "כאוטית". מהר מאוד עלולים  לעבור מויכוח ענייני, לעלבונות אישיים ולאמירת אמירות שקשה מאוד לחזור מהם אח"כ. ההסלמה נוצרת בשל הצטברות העלבון ותחושת ההשפלה והתסכול ובעקבותיהם, הכעס והתוקפנות..

אם כך, מהי הדרך לפרוץ את מעגל ההסלמה?,

ברור שכאשר שופכים עליך בנזין, לא כדאי גם לשפוך עוד בקבוק על הצד השני ולהשליך ביניכם גפרור בוער.  במצב כזה, נכון דווקא "לאדות את הבנזין". כיצד נאדה אותו עפ"י המודל הזה?.

נחזור לסיטואציה המתוארת בפתיחה. בעקבות אמירתו החריפה של ההורה, חשתי  עלבון והשפלה, הם הפכו לכעס. תגובה "אוטומטית" במקרה כזה הייתה עלולה להיות " הורה צריך לדאוג יותר לילדו", או " לך לאיש מקצוע אחר, אם אינך מאמין לי" או "חבל שאתה לא מקבל מה שאומרים לך". שלושת הדוגמאות היו מביאות להסלמה במקרה הגרוע , ולניכור וניתוק מגע במקרה "הפחות גרוע".בשתי האפשרויות, שינוי, לא היה אפשרי. במקום להגיב בצורה אוטומטית , "בלעתי את הרוק" ושאלתי את עצמי, "מה מניע אותו להגיב בצורה כזאת"?. הבנתי שבעצם, הוא מחולל אצלי את אותה תחושה שיצרתי אני, אצלו.  הורה, שנאמר לו שבנו לעולם לא יממש את חלומותיו לגביו, החלום הכה שכיח,  ליצפות בילד הממש את עצמו ומצליח,  לא יתגשם לעולם עבור ההורים הללו.  איזה תחושת עלבון, תסכול וחוסר אונים, הם בוודאי חווים.. התחושה הזאת, הועברה אלי , דרך יצירת אותה תחושה בדיוק אצלי. תגובתי, הייתה מכוונת כלפי התחושות הסמויות, הבלתי מודעות,הנמצאות מתחת לכעס.אותם תחושות בלתי נסבלות שיש "להזדכות עליהם" במהירות.  אמרתי, לו "אני מבין שהרגע הזה, הוא אולי הרגע הקשה בחייך, אדם צעיר, שאינך מכיר, מבטל באחת, את כול החלומות שהיו לך לגבי ילדך, זהו רגע נורא וכואב. אין לך מושג  עד כמה אני מצטער שעלי לעשות זאת". במקום להגיב בתוקפנות כנד תוקפנות,, תגובתי הייתה דווקא "אמפטית". האב, החל לדמוע, נותר ישוב דומם בכיסאו. רגע זה, היווה את "פריצת המעגל המיוחלת". במקום חוסר תקשורת,  נוצר תחילתו של דיאלוג מכבד ולא תוקפני. דיאלוג  בוגר.

דוגמא נוספת (ומוכרת..) מהחיים:  אשה נשואה, חשה כבר זמן רב ,שכול מטלות הבית נופלות על כתפיה. היא מטפלת בילדים, עובדת במשרה מלאה, מבשלת, מנקה. מזה זמן, היא חשה שאין הוגנות  בינה לבין בעלה (מנהל קרייריסט) בחלוקת  הנטל בבית. היא מחליטה לשוחח עם בעלה בנושא.  שעת ערב מאוחרת, הבעל, שב מהעבודה ונכנס הביתה , האשה מבקשת לשוחח עמו ואומרת , "אני מרגישה כבר הרבה זמן שכול הנטל בבית נופל עלי, אני עובדת כאן כמו חמור ואתה, מגיע מהעבודה, מדליק  ערוץ הספורט בטלויזיה ומתנהג כאילו יש כאן משרתת שתטפל בהכול".  מתקשורת  ב"שפת האני" עוברת האשה למסר של "אתה לא בסדר"! (גירוי) הבעל מרגיש מושפל ו"מגומד" (פרשנות לגירוי") ואז הוא עונה "אני המפרנס פה בבית, עם מה שאת מרוויחה, אפשר לקנות פיצוחים לשבת".(תגובה אוטומטית של תוקפנות), כעת, האשה חשה מושפלת ומגומדת ויש להניח שהיא תגיב בתוקפנות חזרה. במקום "תיקשורת" נוצרת הסלמה ובעקבותיה, ניכור, נתק וחוסר תקשורת. המטרה, להביא את הבעל ליתר שיתוף פעולה, לא הושגה.

 3. סיכום:

תקשורת בין אישית הנה תהליך שחלקו מודע וחלקו אינו מודע, ככול שעולה רמת התסכול, העלבון וההשפלה (רגשות בסיס שהנם בד"כ "לא מודעים") כך מתגברת תחושת הכעס (מודע) באמצעות "התמרה" והחצנה.

כעס הופך לתוקפנות שיוצרת רגשות דומים בקרב בן השיח. יצירת הרגשות הדומים, הנה נסיון אוטומטי להביא את הצד השני לחוות את נקודת המבט שלך. "עכשיו, תרגיש כמוני ותבין מה אני מרגיש". הטרגדיה שהצד השני, כעת כאוב כמו הצד הראשון, עסוק בכאבו הוא ,ולא בכאבו של האחר. ממש כמו ילד בגן הבועט בחברו, כדי שהוא, חברו לגן, , "יבין מה הוא מרגיש". הדינמיקה הזאת, יוצרת הסלמה והחמרת התוקפנות ההדדית , עד לנקודת "האל חזור". האתגר הנו להפוך "תגובה" אוטומטית" , "ללא אוטומטית" באמצעות התייחסות אמפטית ושימוש בשיקוף, כלפי החלקים "הסמויים" והלא מודעים  אצל האחר בעת התקשורת. הכרת הדינמיקה והמודל,"ספירה עד עשר" בטרם מגיבים, שימוש "בשפת האני", במקום ב"אתה לא בסדר",  עשויים לסייע לכול אחד המעוניין לשפר את מיומנויות התקשורת שלו, בן זוג, הורה, מנהל ויועץ. דומה שהמסר של אריק ברן הנו "צא לרגע מעצמך וראה את האחר, רק תרוויח מכך". מאתגר, אבל מתגמל.

על התפתחותו של המודל למיבנים  המנטליים אותם מכנה ברן, "הורה-בוגר-ילד" במאמר הבא.

 4. בביליוגרפיה:

 "אני בסדר, אתה בסדר", דר' תומס האריס, הוצאת מודן

Berne, Eric (1964). Games People Play – The Basic Hand Book of Transactional Analysis. New York: Ballantine Books