תכנית הרפורמה בחינוך "ישראל עולה כתה" 

שר החינוך שם את האצבע על בעיה עקרונית של מערכת החינוך העיוני שעד תקופתנו התמקדה בהנחלת ידע מהמורה לתלמידים (הבעיה הזאת קימת לא רק בארץ אלא ברחבי העולם). עם הגדלת הנגישות לידע באמצעות האינטרנט התייתר במידה רבה הצורך בהעברת ידע מהמורה לתלמיד ונוצר צורך למצוא תחליף לצורת הלמידה. בהשראת השר וצוותו נולד המושג של למידה משמעותית. למידה משמעותית היא זו בה התלמיד מעורר שאלות, מאתר מקורות מידע, מעבד מידע ויוצר ידע חדש הרלוונטי לעולמו האישי ולחיים בעידן הטכנולוגי, במאה ה- 21. מטרת הלמידה המשמעותית היא לפתח את כושר החשיבה, היצירה והלימוד העצמי, לעודד צמיחה אישית ומעורבות חברתית. הגישה הזאת לצורת הלימוד חדשה ומרעננת ונקווה שאכן תוטמע במערכת החינוך בישראל. מהבחינה המעשית תהליך של הטמעה כזאת צפוי לארוך מספר שנים, כי עדיין אין שיטה מוכחת להשגת המטרות של הלמידה המשמעותית. יש לצפות לכך שהגדלת האוטונומיה של בתי הספר כפי שמתכוון השר לעשות תאיץ את התהליך.

         למידה מורכבת מתהליך הלימוד ומתכני הלימוד. אם לגבי תהליך הלימוד השר פירון הציג חידוש מענין הרי לענין תכני הלימוד לא נשמעה ממנו כל בשורה. לפיכך אין מנוס אלא לחזור אל מטרת החינוך ולבחון אילו שינויים נדרשים כיום בתכני הלימוד. המטרה של מערכת חינוך היא להכין את הבוגר לחיים שלאחר הלימודים בשלושה מעגלים:

1. לתפקוד טוב במעגל האישי והמשפחתי

2. להשתלבות טובה (תוך מתן תרומה) במעגל התרבותי והקהילתי

3. להשתלבות טובה במעגל התעסוקה

למען המטרות האלה ממשלות מקציבות למערכות חינוך תקציבים גבוהים, תוך ציפיה שהשקעת הכספים תביא בעתיד לפירות של צמיחה כלכלית וחברתית.

בדרך כלל מערכות החינוך ברחבי העולם כוללות בתי ספר עיוניים שמלמדים בהם לימודי ידע במקצועות שונים. תכני הלימודים אמורים לתת לתלמיד ידע וכלים לנהל את חייו האישיים (למשל לשמור על בריאותו) ולנהל חיי משפחה (הן חברתית והן כלכלית); תכני הלימודים כוללים לימודי תרבות כללית ותרבות לאומית וגם לימודי קהילה (למשל אזרחות) ואפילו משלבים פעילות חברתית. לרוב התלמידים תכני הלימודים אינם כוללים כמעט שום הכנה להשתלבות בשוק התעסוקה. הביטוי לחסר הזה כיום הוא הקושי של אנשים צעירים למצוא עבודה (מיליוני צעירים בעולם מובטלים או מועסקים בעבודות מזדמנות). מעסיקים מחפשים אנשים בעלי כישורי חיים ומיומנויות אבל אלה לא נלמדים בבית ספר עיוני (בכל העולם וגם בישראל). להרחבה על כך ראה למשל " איך מבטיחים תעסוקה לבוגרי בתי ספר ובוגרי אוניברסיטאות/מכללות" בקישור http://www.articles.co.il/article/163815. רכישת כישורי חיים ומיומנויות אינה נלמדת בצורה שכלית כמו למידת ידע אלא בצורה חווייתית על ידי התנסות, ובתי הספר העיוניים אינם כוללים כיום שום צורת למידה כזאת. שר החינוך התיחס לכך בשני אזכורים קצרים בלבד: האחד שצריך לפתח אצל התלמיד יכולת של עבודה עצמאית והשני שבבחינת הבגרות צריך למדוד בנוסף לרכישת ידע גם את רכישת הכישורים האישיים והמיומנויות. אין די בכך. הבעיה במציאת תעסוקה היא יותר מדי חשובה ודחופה מכדי לפטור אותה בהתייחסויות קצרות ללא תכנית לעשיה. יש למצוא בדחיפות תכני לימוד המקנים לתלמידים כישורים אישיים ומיומנויות אישיות, כדי שיוכלו להשתלב בשוק התעסוקה. הערה: כיוון שזמנו של התלמיד מוקצב, יש לבצע לימודים כאלה על חשבון מקצועות עיוניים קיימים. לפיכך אלה המתפרנסים מהוראת המקצועות שידחקו הצידה צפויים להתנגד לתהליך. באופן כללי כנגזרת של מטרת החינוך ניתן לומר שתכני הלימוד צריכים לתרום למוכנות של התלמיד לחיים שלאחר בית הספר. לפיכך היה ראוי להוסיף לעקרון הלמידה המשמעותית גם דרישה שתוכן הלימוד יהיה משמעותי לחיים שלאחר הלימודים.

בנושא תעודת הבגרות השר הדגיש הצביע על כך שריבוי המבחנים מהווה הוצאה כספית בלתי סבירה ובנוסף לכך גם כינה את התיחסות הציבור לנושא כעבודה ל"עגל הזהב", אבל לא הרחיב יותר על כך, וגם לא הסביר מה צריך להיעשות עכשיו כתוצאה ממסקנותיו אלה. לפיכך חשוב לחזור גם כאן למטרת תעודת הבגרות, כדי להבין מה צריך להשתנות במתכונת הבחינות.

את מידת המוכנות של הבוגר לחיים מערכת החינוך אמורים למדוד בסוף תהליך הלמידה, בעזרת מבחנים שונים ולהעיד על ההצלחה באמצעות תעודה הנקראת תעודת בגרות. שמה של תעודה זאת מעיד על כך שהיא אמורה לשקף את המוכנות של הבוגר לחיים שלאחר גמר הלימודים. כיום אין קשר בין התעודה הזאת לבין מוכנות הבוגר לחיים והיא מהווה רק אוסף של ציונים במקצועות מסוימים. התעודה מקנה כיום זכות ללמוד במוסד להשכלה גבוהה (בעבר היא אפילו שימשה מבחן לקבלת דרגה בהעסקה בשירות הציבורי). מה השיקולים לקביעת המקצועות שיכללו בתעודה? היום ניתן לשמוע מיגוון נימוקים שלא ממין הענין להכללת מקצוע מסוים בתעודת הבגרות כגון "כי התלמידים לא ישקיעו מאמץ בלימוד שלו ללא בחינת בגרות". אנשים רבים אפילו לא שואלים את עצמם את השאלה "מה ההצדקה בכלל ללמידה של תוכן הלימוד הזה?". האבסורדי ביותר מכולם הוא תוכן הלימוד במקצוע המתמטיקה בתכנית שלוש היחידות (הקרוי מקצוע ליבה!). שום דבר מתכני הלימוד במקצוע זה אינו תואם את מטרת החינוך של הכנה לחיים (ראה על כך בהרחבה "שערורית חומר הלימוד לבחינת הבגרות במתמטיקה שלוש יחידות" בקישור http://www.articles.co.il/article/148859 ). יתר על כן, את החומר במתמטיקה שעשוי בסיכוי גדול לעזור לבוגר בחייו לא מלמדים בבית הספר. כך נוצר מצב שמקצוע לא ענייני נלמד על ידי רוב התלמידים במדינה ללא סיבה וללא תכלית, והיחידים שנהנים ממצב זה הם אלה שמתפרנסים מהוראת המקצוע הזה. לפיכך היה ראוי ששר החינוך יטפל בענין זה בדחיפות. למשל אולי במקום להסתפק במתכונת של אוסף ציונים על מבחנים כתובים כדאי להוסיף בחינה מיוחדת של הבעה בע"פ (הכישור החשוב ביותר עבור מעסיקים בקבלת עובד חדש). אפילו אם קשה לתקן את המצב באופן מידי, יהיה זה חשוב מבחינה ציבורית להצביע על הבעיה באופן פומבי כדי לרכך התנגדויות מצד בעלי ענין לתיקון המצב.