רשימה ראשונה: תחילת טיפול.
אנחנו חיים בחברה מטופלת. כולם טופלו, מטופלים, או רוצים להיות מטופלים בדרך כזאת או אחרת. אנחנו קונים שירותים, כל מיני שירותים. חלק מהשירותים שאנחנו רוכשים הם טיפולים נפשיים. אני רואה מול העיניים גדודים של מטפלים ומטפלות מסוגים שונים קוגניטיביים, התנהגותיים, קצרי טווח, ארוכי טווח, ממוקדים יותר או פחות, פרוידיאנים, לאקאניאנים, יונגיאנים, זה שהציל את חייה האומללים של החברה הכי טובה שלכם, זה שחזר עכשיו מחו"ל ולמד שם המון, זה שאימא שלכם מצאה לכם, שזה כבר אומר עליכם משהו...
מדריכים המיעצים איך לבחור מטפל/ת יש הרבה. אנחנו מתחילים אחרי שבחרתם מכל הצבא הרם והמפואר הזה את המטפל/ת שלכם. אנחנו מתחילים מהחדר עצמו. זהו חדר של טיפול פסיכודינמי. זה החדר שבו אני יושב הכי טוב ולכן עליו אכתוב. טיפול פסיכודינמי הוא, במילים פשוטות ובקצרה, טיפול נפשי הנשען על התיאוריה הפסיכואנליטית בכללותה מפרויד ועד ימינו. תאוריה זאת כוללת בתוכה ענפים רבים ומגוונים שהשוני בניהם רב.
העקרונות המשותפים לכולם הם:
- נפש האדם מורכבת מחלק מודע וגלוי לאדם וחלק לא-מודע שסמוי לאדם. כל תאוריה תגדיר באופן אחר את הלא-מודע הזה ותתייחס אליו בצורה אחרת.
- החלקים הלא מודעים משפיעים ומעצבים את ההתנהגות של האדם. הם אינם הגורם היחידי כמובן. לסביבה ולתורשה יש תפקיד נכבד מאד, אך בהינתן תנאי מציאות מסויימים ההתנהגות תושפע מגורמים שבחלקם אינם מודעים לאדם.
- הלא – מודע הזה כולל צרכים, תשוקות, פנטזיות, אופן של יחס אל אדם אחר וחרדות.- שינוי נפשי נובע מהכרת החלקים הלא –מודעים והבנת השפעתם עלינו.
- החלקים לא-מודעים באים לידי ביטוי בקשרים עם בני אדם אחרים איתם אנחנו נמצאים או היינו בקשר משמעותי. על כן רק בתוך קשרים משמעותיים יכול להיות שינוי נפשי.
- הטכניקה המרכזית שבה משתמש המטפל היא הצעת פרוש של אותם גורמים לא מודעים של המטופל ושבאים לידי ביטוי בתוך הקשר בין הטיפולי ובחיו של המטופל. איך מפרשים מתי מפרשים ומה מפרשים משתנה על פי התאוריה הפסיכודינמית בה מחזיק המטפל.
אלה הם כמה כותרות שעליהם נכתבו ונכתבים תילי תילים של ספרים ופתוחים רעיוניים שהמשותף להם היא השאיפה לציע תאוריה של הנפש האנושית ופרקטיקה של עזרה לאדם הסובל ממצוקה נפשית. אנחנו מתחילים. פגישה ראשונה. אנחנו מול דלת של מטפל. צפיות והתרגשות וחששות ממלאים אותנו. אנחנו דופקים על הדלת ומשהו או משהי שאנחנו לא מכירים פותחים לנו את הדלת. להתחיל טיפול זה דבר קשה. האדם פותח את ליבו בפני אדם אחר שאינו מוכר לו. הוא מספר על דברים שבהם הוא לא משתף אף אחד. הוא לא משתף כל אחד בדיוק בגלל שהדברים האלה רגישים ורוויים בושה ואשמה. אף אחד לא בא אלי לספר כמה הוא מוצלח וכמה הוא גאה בעצמו - בשביל זה הוא לא צריך אותי. הוא בא אלי כי אף אחד, כולל הוא, לא גאה בו ולא חושב שהוא טוב והוא רוצה להבין איך הגיע לכך. הרשימה הראשונה תעסוק בתחילת הטיפול. כל מי שהיה אי פעם בטיפול יכול להיזכר בפגישה הראשונה שלו אם המטפלת או המטפל שלו.
איך זה היה? מה היה - על מה הוא דיבר על מה דיבר הטפל? לפעמים לא זוכרים את הפגישה עצמה אלא רק משהו מהפנים של המטפל; חיוך, מבט, קמט במצח שאחר כך נודע כקמט של חשיבה. לפעמים זוכרים כעבור שנים רק משהו שקרה בדיוק בכניסה לחדר, או ממש ביציאה. העובדה הזאת שנבחרה מבין כל הדברים שקרו מקבלת משמעות עם הזמן והשיחות ומראה משהו על הקשר בין המטפל הספציפי למטופל באותו רגע, משהו שאפיין אחר כך את הקשר כולו. מתי מתחיל הטיפול? האם ההתחלה היא בפגישה הראשונה? אנשים רבים קובעים פגישה ראשונה ולא מגיעים. הטיפול מתחיל עוד לפני המפגש עצמו. קביעת הפגישה עצמה עשתה איזה שהוא שינוי; המתקשר יודע שאם הוא צריך יש שם משהו וזה מרגיע אותו, או שהפחד לפגוש איש טיפול מרתיע וגורם לו לאזור כוחות ולהמשיך ללא עזרה, לפחות בינתיים. האם הטיפול מתחיל בפגישה הראשונה? פעמים רבות לוקח זמן רב עד שהמטופלת מחליטה להישאר ולהיות באמת בטיפול. פעמים רבות ההתלבטות לגבי ההשארות בטיפול לוקחת מספר פגישות, אפילו מספר חודשים. ההתחלה של הטיפול, כמו הרבה דברים אחרים כשמגיעים ליחסים בין בני אדם, אינה ממש נקודה בזמן, אלא אזור ונמשכת על פני תקופה. אדם מגיע לטיפול נפשי כשהוא נמצא במצב של סבל נפשי ושהוא מבין שהוא צריך עזרה בהתמודדות עם הסבל הזה.
יש כמה מצבים בהם אדם הסובל ממצוקה נפשית לא יגיע לטיפול נפשי:
- אדם החש כי יש לו יכולת וכוח וכלים להתמודד עם המצוקה שבה הוא נמצא.
- אדם שאינו מאמין שמשהו יכול לעזור לו ושאינו יכול לחשוב על לבטוח באיש.
- אדם שנמצא במצוקה קיומית, פיזי או חומרית קרוב לוודאי יפנה לעזרה נפשית תמיכתי אם בכלל. אדם שביתו יכול להיגזל ממנו או שאיבד את מקום עבודתו לא יכול להרשות לעצמו את מידת השקט והשלווה שהתבוננות פנימית דורשת. אדם זה כן יוכל ליהנות ולהיעזר בטיפול תמיכתי שמלווה אותו בזמנים הקשים שהוא נמצא בהם כרגע.
- אדם שבסביבתו התרבותית פניה לעזרה נפשית מסוג זה אינה מקובלת, כמו למשל אדם דתי שיעדיף את הרב על פני המטפל הנפשי. אנשים שאף פעם לא היו בטיפול לא יודעים איך להתנהג בפגישה ראשונה.
בעצם מאיפה שידעו? הם שואלים מה לעשות? לספר על הילדות? לספר למה אני כאן? זה מרגיש להם כמו דייט ראשון, כמו ראיון עבודה, כמו מבחן קבלה, כך כל אחד ועולמו הפרטי. אפשר ללמוד הרבה מהמאסוציציות של המטופל בפגישה ראשונה. כאשר זהו מפגש ראשון של האדם עם כל הנושא של הטיפול הנפשי אני מוצא את עצמי מסביר: זהו המקום, זה המקום שבו אתה יושב, כאן אני יושב, אנחנו מדברים, או יותר נכון , אתה מספר לי על עצמך, מה שאתה רוצה, זה באמת חשוב שזה יהיה הכל כל מה שעולה על דעתך, כדי שאני אוכל לחשוב אתך ולנסות לעזור לך. אנחנו יושבים ביחד חמישים דקות פעם פעמים בשבוע , כמו שנחליט, ואנחנו מנסים להבין.
בדרך כלל האדם לא רוצה להבין, "קח את הסבל הזה ממני ותפטר ממנו בשבילי", אלה פעמים רבות מה שהוא אומר בהתחלת טיפול. הלוואי שיכולתי. אנחנו באים מעולם חומרי מאד. אופן המחשבה שלנו מתייחס פעמים רבות לדברים לא חומריים כאל דברים חומריים; המחשבות הם מעגלים חשמליים במחשב, הסבל הוא גוש או פלונטר או אבן, הסימפטום שממנו סובל האדם הוא באג במערכת שאם היה אפשר לשלוף אותו ולשם אחר, כמו במחשב או לפעמים בגוף עצמו, הכל נראה שהיה ל יותר. אף אחד לא נכנס לחדר הטיפולים ואומר: "לא אהבו אותי מספיק", "אני זקוק לחיבוק", או "אני מרגיש שאין טעם לחיים שלי". אנשים מגיעים בדרך כלל עם סיבות פרוזאיות הרבה יותר כמו למשל חוסר הצלחה בלימודים או בקשר זוגי או בקרירה. בדידות, שיעמם, עצבות, הם פעמים רבות סיבת הפניה הגלויה.
אנשים רבים עוזבים אחרי פגישה אחת. הסיבות לעזיבה יכללו בתוכם את המילה "מידי". משהו היה יותר מידי או פחות מידי. החדר היה נקי מידי, מיד הרגשתי מגעיל ומלכלך בתוכו, המטפלת הייתה שקטה מידי, לא שמעתי אותה, אני צריך אדם ששומעים אותו, המטפל הי זקן מידי, הוא לא יכול להבין אותי, כי הוא מדור אחר. אותם סיבות בדיוק יכלו דווקא למצוא חן בעיני אדם אחר, שהניקיון מראה על רצינות וסדר והקול החלש דווקא משדר סוג של רוגע ושלווה שהמטופל צריך וכך לגבי הגיל; אנשים רבים מעדיפים אדם בוגר המשדר איזו אחריות וסמכות שנתן להישען עליה, להבדיל מאדם צעיר. אמירות ה"מידי" הללו מביאות אותנו לחשוב על הצורך של האדם בהלימה, בכך שהדברים יהיו בדיוק טובים לו, הולמים את צרכיו רצונותיו ומשאלותיו באופן כזה שיאפשר לו להישאר ולהיעזר. הצורך שלנו בהלימה או בכימיה או בהתאמה הוא צורך אנושי בסיסי וכאשר זה קורה מרגיש האדם שמצא לעצמו מקום שבו ירגיש מובן.
שורה תחתונה:
- אין שום סיבה להיות בטיפול אם אתם לא מרגישים שיפור במצבכם הנפשי. השיפור אמור להיות מורגש בזמן קצר יחסית נגיד חודשיים שלושה. השיפור יכול להיות אפילו רק התחושה שהמטפל/ת מבינים אותכם ויוכלו לסייע לכם. שיפור זה נותן תקווה ומחזק מאד למרות שאינו מורגש כשינוי משמעותי וברור במציאות החיצונית.
- טיפול מבוסס על אינטראקציה בין שני אנשים. אם האינטקרקציה לא טובה לכם ואין התאמה, אל תשמרו את זה אצלכם, שתפו את המטפל.
- אם אתם מרגישים שהטפל לא קשוב לכם, אלא לעצמו, ולתיאוריות שלו אל תישארו אצלו.
- לעומת כל זאת, אם הקשר הטיפולי טוב לכם, תשארו, הרווחתם משהו שיכול להטיב מאד עם חייכם.
עובד סוציאלי (M.S.W)
פסיכותרפיסט.
מנחה קבוצות מוסמך.
עובד במסגרת המחלקה הפסכיאטרית באיכילוב, ובקליניקה פרטית בת"א.
משלב בעבודתו הפסיכודינאמית-פסיכואנליטית עקרונות טיפוליים פמיניסטים
