החצץ נגרס תחת נעלי. רעש הגריסה נשמע גם תחת גלגלי המכוניות המתמרנות ברחבה. זה הצליל הנשמע כחח.. כחחח.. כחח...
בכניסה לגן הארועים - תחילתה של חתונה ישראלית.
אני מחפש מישהו מוכר - המדשאה שוקקת חיים. אבי החתן הוא חברי, מלבדו איני מכיר איש. אני עושה הכרה עם דוכני האוכל.
דוכן של סלטים, של מטוגנים בסגנון המגרב, של מוקפצים בסגנון המזרח הרחוק, של פסטות איטלקיות, טאקו מכסיקני, קבב עיראקי
וקבב רומני, בשר על האש ובשר לא על האש, חומוס וטחינה ודוכן משקאות "מה תרצה, אדוני" שכני מימין מזמין בקארדי והשמאלי
מזמין מרגריטה ובשבילי שנדי.
החופה - הרב מקדש. החתן מרים את ההינומה ומשקה ביין את הכלה. מברך "שהחינו", מלביש את הטבעת על אצבע הכלה
ושובר את הכוס ובין לבין הרב בקול צרוד מברך, מספר דבר מה מהמקורות על איש ואישה ושר בזיוף קל ובקצב לא מדויק "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה".
שולחנות ארוכים ערוכים. סביבם יושבים הקרואים וממולם המארחים: החתן והכלה, הוריהם, סביהם וסבתותיהם.
צליל ענוג של מתכת הפוגשת זכוכית חוזר וחוזר על עצמו .... שקט.
אל מול הקהל נעמד החתן , עיניו בורקות הוא פונה לכלתו ובקול רועד, נרגש, הוא - כאילו אף אחד לא שומע - חוזר על דבריו
על יופיה, על תכונותיה ויכולותיה. מזכיר את פגישותיהם הראשונות את טיסתם לחו"ל ואת אהבתו אליה וחותם בנשיקה.
אחריו הכלה שמחה ועולצת סוף סוף הצליח לה הצייד. חתן שכזה אין בנמצא בכל החלד.
אבי החתן ואם הכלה וחברים - מברכים. מספר דקות של ברכות ותשבוחות, צחוקים ואנקדטות.
אל דאגה זה לא קורה כאן. זה קורא במציאות אחרת אי שם במערב ובסרטים . כמה יפה.
אצלנו הדי. ג'י. בווליום מקסימלי מזמין את האורחים לרקוד ולקפץ. הרעש מחריש אוזניים.
שדרגו את החתונה, לבד מאוכל מוזיקה וריקודים עיצרו לרגע או יותר, ברכו את האורחים, ברכו את בן/בת הזוג, ברכו את הילדים,
ברכו את הנכדים, ברכו את החברים.
כמה זה יפה.
