טארוט - החניכה הגדולה 

טארוט – החניכה הגדולה

הטארוט הוא אוצר של ידע, דעת, חכמה והדרכה נאותה לכל עידן, ובמיוחד לעידן החדש שעל מפתנו אני ניצבים, וטרם עברנו אותו. יש ב-22 קלפי הארקנה הגדולה שיעורים מופלאים ומרתקים, שיכולים לסייע לנו להבין את עצמנו, את מקומנו במשפחה, בקהילה ובעולם.

בסימבוליזם של הארקנה הגדולה של הטארוט טמונה חכמה קדמונית של מסופוטמיה ומצרים, והיא מהווה שריד של קורפוס רחב של ידע מעמיק וחכמה רבה על תהליכי החיים והמוות ושל הוראות מדויקות כיצד יש לחיות ולמות נכון כדי לזכות בחירות אישית ורוחנית (ידע דומה מצוי למשל בספר החיים והמתים הטיבטי ובספר החיים והמתים המצרי).

יסוד חזק נוסף המצוי בקלפי הארקנה הגדולה של הטארוט נובע מההרמטיקה, שהינה קורפוס של טקסטים מצריים-יווניים עתיקים (מאה-1 ו-2), שחיבורם מיוחס להרמס טריסמגיסטוס (מיוונית; "הגדול ביותר שלוש פעמים"). הרמס טריסמגיסטוס הוא כינוי לאל המצרי תחות בהתגלמותו כאל היווני הרמס בעל החכמה שהעניק לבני האדם את כל מה שהיה נחוץ לשם ייסוד הציוויליזציה. עם מקצתם הוא חלק את החכמה ה"הרמטית" (הסודית).

קיימת השערה מעניינת שהאל המצרי תחות (תות [הרמס טריסמגיסטוס]), הגיע למצרים כפליט מאטלנטיס, שבה נחת ברכב החלל המבהיק שלו מתרבות חוץ ארצית. הוא היה חכם גדול והוא שהביא עמו את אמנות השפה המדוברת והכתובה והיה פטרון הסופרים. רושמים לזכותו את המצאת האסטרונומיה, הגיאומטריה והרפואה (למען הדיוק האל תחות לא המציא את המדעים הללו, הוא היה מאסטר בהם והביא אותם אתו מכוכב האם שלו לאטלנטיס). הוא תיעד את הידע הגדול ולפי האמונה העתיקה היה זה תחות שכתב את ספר החיים והמתים המצרי, שהארקנה הגדולה של הטארוט היא השריד שלו. החכמה של האל תחות הגיעה לכנען עם העברים שיצאו ממצרים, שכן משה היה נסיך מצרי, התקדש לסודות האזוטריים הגדולים והיה כוהן גדול במקדשי מצרים. בין שסיפורים הללו הם עובדה אמפירית ובין שהם מיתוס, אין ספק שאחד המקורות שמהם יונק הסימבוליזם של הארקנה הגדולה של הטארוט הוא מצרים העתיקה. בולטים בה אף זרמי החכמה השומרית שהיא למעשה הכר ממנו שאבו כל התרבויות הקדמוניות: זו המצרית, הבבלית, הפרסית וההודית, וניכרות בה אף עקבות המובילות הרחק עוד יותר, אל למוריה ואטלנטיס ותרבויות חוץ ארציות.

הטקסטים בהרמטיקה דנים בפילוסופיה, בנעלה והאלוהי, באדם, בטבע ובקוסמוס וכיצד להפוך מתכת גולמית לזהב טהור, כשהכוונה היא התמרת הבסיס הגולמי בטבע האדם להוויה טהורה. בראייה מודרנית ניתן לראות באלכימיה ההרמטית שילוב של כימיה, פיזיקה, מטאפיזיקה, רפואה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, מיסטיקה, טבע ודת, ואנו ניווכח לקראת סיום מסע הנשמה שלנו בצורך הקריטי לשלב את החכמה העתיקה הזאת עם פיזיקה, בייחוד פיזיקת הקוונטים, ועם פסיכולוגיית המעמקים בכדי ליצור מחדש את ההרמוניה הבונה באדם בינו ובין עצמו, בינו ובין הזולת והקוסמוס.

ואם נזכור שהאל תחות הגיע לכדור הארץ מתרבות מתקדמת (הוא לא היה האל היחיד, רבים אחרים הגיעו איתו), הרי שפיזיקת הקוונטים לא הייתה זרה לו ומן הסתם סודותיה מצויים בטקסטים העתיקים, שרק חיכו לעת שבה החניכים המודרניים יוכלו לפענח אותם. ואם כך, הרי שפיזיקת הקוונטים אינה המצאה חדשה אלא גילוי מחדש, ועוד רבים מן הסודות נותרו ומחכים שנגלה אותם.

הסימבוליזם של הטארוט נדד אפוא מתרבויות עתיקות, והסנוניות הראשונות הגיעו לאירופה רק במאה ה-14 לספירה לערך, עם זרמי הנוודים, חלקם צוענים. באמצע המאה ה-15 צייר האמן האיטלקי בוניפציו במבו חפיסת קלפים עבור משפחת ויסקונטי ממילנו. אין רשומות מדויקות ועדויות מובהקות מה היה הקשר של במבו ומשפחת ויסקונטי לידע אוקולטי ולפרקטיקות אזוטריות, אך הסימבוליזם שבמבו השתמש בו ביצירת קלפי הארקנה הגדולה של הטארוט חושף מעל לכל ספק כי הוא היה חניך רוחני והתקדש לידע אוקולטי רחב היקף, ולכן הייתה לו נגישות לסימבוליזם העתיק של הקלפים, וכנראה גם לקבלה. הראיה לכך היא שבמבו נצמד דווקא למספר 22 ויצר 22 קלפים, כמספר אותיות האל"ף-בי"ת העברי, אך הוא לא מספר אותם במספרים או באותיות. מי שכן עשה זאת היה אליפס לוי, אוקולטיסט בן המאה ה-19, וכעבור זמן אימץ גם אליסטר קראולי את שיטתו. את המהפכה האמיתית בעיצוב קלפי הטארוט עשה אדוארד ווייט עם פמלה קולמן בראשית המאה ה-20, עת הפיחו בהם חיים חדשים, מעניינים ויצירתיים.

אלה שונייה