טעימת יינות ישראלים- ביקורת יין 

יינות ישראלים במסעדת כתית  ובמסעדת רוקח 73  

פברואר 2014

אז הכל התחיל לפני שבועיים כשמעבר השני של הקו בקע קול שהציג את עצמו כאחראי על קבוצה של 6 אמריקאים שהגיעו לארץ כחלק מתרומתם לאגודה למען החייל. וכשאני אומר תרומה אז מדובר בכמה מיליוני דולרים בשנה שהם מגייסים.

ביקשתי קצת רקע על החבורה והבנתי שכולם חובבי יין כבדים מאוד, לחלקם יש חנויות יין חלקם אנשי עסקים שסוחרים ביין ועולם היין קרוב מאוד לליבם. 

המטרה הייתה לחוות אוכל ישראלי עילי בצרוף טעימת יינות ישראלים שנחשבים למובילים. הטעימה תכלול דעתם על היין ודעתם על מחיר היין.

טלפון לשף מאיר אדוני וקיבלתי מינוי של סומליה כתית לאותו הערב עם היינות שאנחנו מביאים.

טלפון לשף איל לביא מרוקח 73 ותוך כדי שיחה החליט לבנות תפריט טעימות מיוחד לאותו הערב.

בחירת היינות לא הייתה פשוטה, רציתי לתת להם לחוות כמה שיותר יינות מזני שונים ויינות שיובילו אותם במעין טיול מצפון הארץ ועד דרומה. יינות בוטיק ויינות מיקבים מסחריים. הכל בטעימה עיוורת ומבחינתי זו הייתה גם אפשרות לטעום את היינות הללו לצורך ביקורת ולהתחשב בדעתם של החבורה המכובדת הזו. חלק מהיינות האורחים הביאו מביקור ביקבים בארץ וחלק הגיע מהמקרר הפרטי של רענן רוגל ומהמקרר שלי.

המסעדות:

מסעדת כתית של מאיר אדוני עברה לפני כמה חודשים למשכנה החדש בנחלת בנימין והטעמת היין לאוכל המיוחד שהוא מגיש בה היוותה עבורי אתגר לא פשוט. מנות עם טעמים מרוכזים שמתפוצצים בפה. מאיר אדוני  ידוע במנות מולקולריות עם שיטות קולנריות יצירתיות ותופעות בישול מדהימות אשר נועדו להקסים את הסועדים שלו. חשיבות הטעם זו המטרה הראשונה של השף ובנוסף הגשה של חווית טעמים, מרקמים, פליאה והפתעה שמוגשים לשולחן. העין לא מאמינה, האף מתמלא בריחות מטורפים והפה מתמלא באין ספור טעמים קטנים שמלטפים ומעניקים אושר גדול.

מסעדת רוקח 73 : שף איל לביא מתמחה באוכל בסגנון פרובנס, נגיעות איטלקיות וספרדיות. אחד מהשפים המשובחים שיש בתל אביב. פירות ים שמטופלים הכי טוב בעולם, דגה יומית איכותית עם מעט תבלינים ומיצוי טעמי המזון עד תום.

היקבים שנבחרו לשני הערבים הללו:

צפרירים, טוליפ, טריו, ברבדו, יתיר, רמת הגולן ירדן, סומק, צרעה, לוריא, תבור, ויתקין, פלטר, שורק, בזלת הגולן, מונטיפיורי, כרמל קאיומי, רקאנטי, בן חיים, אסף, פלם, רקאנטי, אבידן, טפרברג.

יקב צפרירים ייננית לורי  לנדל . זינפנדל 2011 .

מדובר בהפתעת הערב. היין עם טעם מאוד בשל ולעיס, מתוק ופירותי, גוף מלא, חמיצות מושלמת.

זה זן שמאוד נפוץ בארצות הברית ובארץ הוא לא פופולארי במיוחד בעיקר שקשה לגדל את הענבים הללו. האורחים התעקשו לדבר עם הייננית ולהחמיא לה על היין הנפלא הזה.

מחיר היין 80-100 שקלים מה שמכניס אותו לקטגוריית היינות שנותנים תמורה מעולה לכסף.

יקב ברבדו: שיראז 2011. השיראז של ברבדו הוא יין מוצלח מאוד ומטופל נכון . בכוס השיראז די מתפרע לו ומשחרר טעמים נפלאים ומאוזנים. מעט מרירות נפלאה בקצוות. הבעיה היחידה זה המחיר 155 ש"ח אם היין היה נמכר ב פחות מ 100 שקלים הוא היה שווה כל לגימה .

יקב אסף: קיסריה 2008 שיראז. יין מאוד סמיך ומאוד בשל. המון דובדבנים שחורים גם באף וגם בפה. יין רציני שמתפתח בכוס בצורה טובה ומעניק בכל לגימה עוד ועוד מאפייני שיראז צפוני משובח. היין מתומחר ב 99 ש"ח ומעניק תמורה נפלאה למחיר.

יקב אבידן: פרינג' צינה 09:

בלנד מענבי קברנה סוביניון,  פטיט-ורדו ומרלו הין יושן במשך 30 חודשים בחביות עץ .

היין עמוס בפרי ובארומות נפלאות. היין מאוד מורכב ובעל גוף חסון עם טאנינים חזקים שמעניקים ליין הזה עוצמה נפלאה. היין כאילו בוקבק אתמול ומצפות לו עוד שנים ארוכות.

היין נפלא. המחיר לא רלוונטי .

יקב כרמל: קאיומי שיראז 2009: מדובר בשיראז משובח. צבע ארגמני, ריחות שזיפים ועץ מושלמים. בפה יש פרי בשל ונקי עם טעמי עשן קל. גוף בינוני וטאנינים שמלטפים את הפה ומאפשרים לפרי להיות דומיננטי. יופי של שיראז.

מחיר היין 140-150 שקלים. יקר

יקב בן חיים: שיראז 2008: המון פרי שחור גם באף וגם בפה. תוספת מינורית של פפיט סירה הפכו את היין הזה למאוד מיוחד בין השיראזים שטעמתי פה. היין משחרר ריחות אדמה ופטריות יער, המון פלפל לבן ודובדבן חמצמץ העץ נמצא כל הזמן אבל הוא משתלב נפלא עם האלכוהול. מזכיר קצת יינות של עמק הרון. 85 שקלים לבקבוק מעניקות שאפו גדול ליין הזה.

יקב בזלת הגולן: קברנה סובניון 2009. מדובר ביין עם ריחות וטעמי פרי בשל ריבתי שלצערי מעיק בפה ונותן תחושה של סירופ שיעול. חמיצות שלא מחזיקה את בשלות הפרי ויש תחושה שהחבית העניקה ליין עיפוש קל. לצערי אין מחיר שיכול להצדיק את שתיית היין הזה.

יקב בזלת הגולן: קברנה רזרב 2009: לכאורה אותו יין עם מדבקה שונה .

יקב שורק: מרלו 2007: המון טעמים וריחות של ריבת שזיפים מרוכזת שלא מאפשרת לחמיצות , לעץ, ולאלכוהול לבוא לידי ביטוי.

יקב טריו: 2001 spirit of Jerusalem  : קברנה סובניון בעל צבע אדום בוהק, ריחות טובים של פירות יער מוצקים עם מעט עץ בקצוות. היין נקי, חמאתי ומלא בטעמים נפלאים . יופי של יין.

מחיר 90 שקלים .

בלק טוליפ 2010: בלנד של קברנה סובניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו. 15.5% אלכוהול.

זה יין מהליגה של הגדולים. יין עם עוצמות פרי משובחות ומדויקות. טבק ועץ קלוי משתלבים נפלא עם פרי אדום בשל. 150 שקלים מה שהופך את היין הזה להכי משתלם בליגה של היינות מהסדרות הגבוהות של קצרין, המערה והגראנד וויין קסטל .

יתיר 2009 : בלנד של קברנה סובניון, פטי ורדו ומרלו.

צבע ארגמני מדהים. ניחוחות עשירים של פרי בשל עם חמיצות טובה ומדויקת. היין קריספי ומאוד רענן. אפטר טייסט נפלאה. יין משובח.

מחיר היין 299 שקלים. לא שפוי בעליל.

יקב צרעה שרש 2011 ( מגנום ) קברנה סובניון עם מעט סירה. המון ריחות וטעמי אדמה שמדגישים את עוצמת הפרי. היין מאוד לעיס. אלכוהול נפלא. קצת חסרה לי חומציות שתעניק איזון אבל צריך להתחשב שזה מגנום והוא צריך את הזמן שלו בבקבוק. העץ מעניק גוף טוב  אבל  עדיין מינורי לטעמי. עם הזמן בבקבוק  סביר להניח שהוא יפעיל שרירים ויבוא לידי ביטוי ואז יחכה לנו יין משובח.

300 שקל לבקבוק המגנום מה שהופך אותו למאוד נגיש ולכזה ששווה לקנות ולשמור.

יקב ברבדו: קברנה סובניון 2008 ( מגנום ) :  קברנה סובניון שיש בו את כל מה שצריך להיות מבחינת פרי, חבית ואלכוהול אבל מהר מאוד מגלים שהיין לא מחזיק בקבוק מגנום והוא נעלם מהר מידי . היין לא ריגש את הטועמים והיה מבחינתנו מדויק מידי, נקי מידי וטכני מידי, צריך קצת נשמה בבקבוקי יקב בוטיק בעיקר כשמחליטים לבקבק אותו כמגנום. גימיק מיותר . 350 ש"ח

יקב תבור : מסחה 2005. בלנד של קברנה סובניון, מרלו  ושיראז.

היין מאוד הפתיע. היין בועט ותוקפני. צבע יפה, אף שמעניק יופי של ריחות פרי צעירים ובפה יש בשלות פרי ועומק טעמים נפלא, ליקריץ ושוקולד שעושים את היין לוואו.

85 שקלים . וואו וואו וואו

יקב ויתקין קברנה פרנק 2009:

תוספת של 6% פטי ורדו. היין מאוד עוצמתי מבחינת ארומה וטעמי פרי המאופיינים לקברנה הפרנק. לצערי יש השתלטות מסיבית של ירקרקות והעשבוניות שלא מאפשרות לטעמים האחרים לאזן את היין. איפשהו תוספת של 6% פטי ורדו שהייתה אמורה לתת איפיון ארומאטי יותר לא צלחה.

116 שקלים לבקבוק.

יקב פלטר: פינו נואר 2009.

היין בעל צבע חיוור, מרקם מימי, ריחות מינורים של פטל חמצמץ ותותי יער לבנים מעט וניל בקצוות ובאפטר טייסט יש מעט קינמון. מדובר ביין לא טוב שאין לו כל קשר לפינו נואר ישראלי או חוצני. מיץ ענבים עם מעט טעמי פרי לא יותר. לא חייבים להתעקש ולעשות פינו נואר ממש לא.

159 שקלים הבקבוק. מדובר ב.......

יקב סומק קריניאן 2009.

מדובר ביין שהפתיע וריגש את כל החבורה. יין מרוכז, לעיס. מטופל נכון. חמיצות נפלאה לצד פרי בשל . בקצוות יש מנטה שמדגישה את הטעמים הנפלאים של היין הזה. שאפו גדול.

100 שקל. יין שחייבים לטעום.

ירדן מרלו גליל 1995: התרגשות רבה בשולחן. הפקק צבוע עד חציו בנוזל וטרררר נשלף בשלמותו.

צבע היין אדום סמיך, שוליים מעט כתומים. והאף מתמלא בשנייה במתיקות מדהימה, בפה חמיצות מרלו משובחת וטעמי פרי בשל. וואו . חי בועט מדהים.

סיומת נפלאה.