נזירי הונג וו - הסוף המר 

השנה 1382, צ'אן ג'ונג - הקיסר לשושלת ז'ן בדיוק עלה לשלטון בהפיכה צבאית מהירה חכמה ומדיוקת, הקיסר שהיה אומן לחימה ומצביא בעל שם בעברו החל בדיוק לבנות את צבאו האדיר שישמור
אותו על כס המלוכה לאורך שנים טובות.

כפי שהזכרנו, הקיסר שהיה אומן לחימה ושהסכנות ארבו לו בכל פינה, היה חסר בזמן ולא היה יכול להרשות לעצמו לאסוף את הכפריים ולהתחיל לאמן אותם להיות אנשי צבא ולוחמים ראויים ומצא פתרון מדהים ונפלא.
הקיסר החדש פנה למנזרים קיימים, שם הוא פיתה את ראשי המנזר שיעמידו לרשותו את הנזירים המיומנים תמורת אוכל טוב ונשק.

תוך זמן קצר עמדו לרשות הקיסר כמה מאות אלפי נזירים מיומנים באמנויות לחימה שונים ויחד איתם ניצח עשרות קרבות בקלות רבה והנזירים נודעו בכל סין כלוחמים מיומנים ללא חת וכצבא החזק בעולם.

מנזר אחד, 'הונג וו' שמו, לא התפתה להבטחותיו של הקיסר כמו גם לאיומיו. מנזר הונג וו היה ידוע בכל סין ואף מחוצה לה בשל אמנות הלחימה הסודית שלהם אותה זכו ללמוד רק הטהורים מבני החבורה, אלו שזיככו את עצמם במדיטציות שנים רבות ולאחר תענית דיבור של חמישה שנים, רק אלה הגיעו להארה המספקת בשביל לקבל את תורת הלחימה האולטמטבית והבלתי מנוצחת בעליל.

הקיסר לא היה מעוניין בתורתם העתיקה בת אלפי השנים ולא בהזדככות של אנשי המנזר, מה שעניין אותו היו רק סודות הלחימה שהפכו את לומדם לבלתי מנוצחים, אך כל השליחים היו חסרי תועלת ואפילו מביקורו של הקיסר עצמו לא התרגשו ראשי המנזר ואמרו לו כפי שאמרו לכל השאר - "לא יקום ולא יהיה! אנו לא נשרת בשום צבא שבעולם - אנו משרתים את בודהה, אותו ולא אחר! ודתנו אינה מאפשרת לנו להעינות לבקשתך" וסיימו בבררכה שיברך אותו בודהה.

זה כבר היה יותר מידי בשביל הקיסר והוא זימן אליו את כל המנזרים שהיו לרשותו ויחד איתם תכנן מתקפה על מנזר ה'הונג וו'.
השעה הייתה שלש לפנות בוקר כשלפתע, בשריקה רועמת שקרעה את האוויר וחדרה לתוך המנזר כמו ענן שחור שהביא איתו גשם של חיצים מורעלים ובין רגע נגדעה לה מסורת בת אלפי שנים, נזירים

הרוגים בכל פינה, רק לפני כמה שעות התאמנו אותם נזירים ביופי בל יתואר ובזריזות מדהימה ועכשיו שוכבים הם דוממים.
לא עוד טאי צ'י בזריחה ואין עוד מדיטציות של אנשי רוח עד השקיעה.

*********

כמה קל לנו להזדהות עם נזירי ה'הונג וו' שכל רצונם לא היה אלא לשמר את המסורת העתיקה שלהם ושמסרו את נפשם בשביל שלא לעבור על העקרונות שלהם.

אנחנו החרדים אמנם לא סינים ואין אמנותנו אלא תורה אז כל הכבוד לכם שאין אתם באים באישון ליל עם אקדחים שלופים, אך מתי יהיה זה שתבינו, שלא כמוכם, אנשי דת יתנו את נפשם לפני שיעברו על עקרונותיהם.
מתי תבינו כי למעשה נעדיף שתבואו אלינו עם אקדחים באישון ליל מאשר תגייסו את בחורינו לצבא.

אם תנסו ממש קשה, אתם תצליחו להזדהות איתנו!
רק דמיינו שאנחנו סינים!!!
זה קל - גם ככה אנחנו לבושים בגדים מוזרים, מסתפרים כולנו אותו דבר וגם לנו מסורת בת אלפי שנים.