אני מציירת שלושה עיגולים על דף לבן ויוצרת מהם שלושה פרצופים שונים, מוסיפה להם גוף, ידיים, רגליים ובגדים, הם עומדים ומחייכים, שלושה מבוגרים. אני מוסיפה עוד עיגול ומציירת לידם ילד. הילד מקפץ ועושה פרצופים והמבוגרים מתבוננים קדימה במין מתח סמוי, כמו אל מצלמה.
ברקע אני מציירת את הבית שלהם, או בעצם רק חלק קטן שנכנס לציור וזהו קיר עם חלון מקושת שבגומחה שבו ניצבת אדנית עם פרחים אדומים. הארבעה עומדים על שביל מרוצף באבנים גדולות והוא מוביל אל שער עץ שקבוע בגדר שגם היא עשויה לוחות, לוחות של עץ. מסביב שיחים קטנים בכל מיני גווני הירוק ושיח גדול שבולט מכולם והוא עשב הלימון.
מאחורי המשפחה שניצבת וממתינה לצילום יש כמה עצים, שלושה, אבל לא ברור איזה סוגים הם, האם פיקוסים או אולי אחד מהם הוא עץ לימון או אולי אבוקדו, אבל מה שנראה מאוד ברור הוא מטפס ירוק וסבוך עם פרחים כחולים שמתפרש על הגדר, הפסיפלורה.
מעל הגדר עם שיח הפסיפלורה מתעופפים שני פרפרים כתומים ששולי כנפיהם נראים כריקמת תחרה עדינה והם עכשיו נעים אל השדה הירוק שבו כתמי צבע של פריחה צהובה, חרדל, חרציות ואדמה חומה שמציצה ומחייכת.
מעבר לשדה כביש שחור ועליו נעים כלי רכב, מכוניות, משאיות, אוטובוסים. לפעמים מונית או מכונית משטרה חולפות כחץ מקשת ומשם והלאה מתמשך שוב שדה ירוק עם כתמים בצהוב, לבן, אדום וכחול.
הגבעות, מעבר לשדה חומות אפרפרות, עגלגלות חובקות בכתפיהן את ההרים הכחולים שנראים כמחוברים בשרשרת ולרגליהם כמגן יער ירוק עם צללים כהים כמעט שחורים. מעל גבוה חגים הבזים, עוקבים אחרי טרפם.
יותר גבוה, מעלה מעלה, שמיים כחולים עם עננים לבנים ששטים ומשנים את צורתם כל הזמן. מתוך העננים בוקע אור לבן מסנוור והעננים הופכים זהובים, והם נפרשים כמניפה שנעה כמרחפת. בקצה המניפה נוצר חור שחור שהולך מתרחב, הולך וגדל וממלא את המרחב כולו.
הכל שחור. אפל, דומם.
ובתוך הדממה, תנועה קלה כמו עפעוף ואחר כך תזוזה קלה והשחור האפל מתחיל לגלות טפח אחרי טפח, גוונים, הופך סגול עמוק ולאחר מכן לכחול קטיפתי והוא נע רגוע, שלוו מכיל מרחבים אין סופיים בתוכם מנצנצים עשרות אלפי יהלומים, כוכבים, שהופכים לשביל של אור זורם כנחל והשביל המאיר משנה את גווני המרחב סביב, שנצבעים עכשיו בכתום, באדום, בורוד וסגול, בכחול ובנצנוצי כסף וזהב מלאים ברטט שוצף וקוצף שהופך לבן, קצף לבן שהופך לעננים לבנים בשמיים כחולים, צלולים.
הבזים חגים בין העננים וצופים מטה אל הטרף הנע בסבך היער הירוק למרגלות ההרים.
מעבר להרים, מעבר לשדה והלאה מעבר לכביש השחור אל הבית עם שער העץ.
על השלחן בגינה מונח הציור עם שלושת העגולים והילד הקטן מחייך אלי ואומר לי: עכשיו אני אצייר לך ציור.
ברקע אני מציירת את הבית שלהם, או בעצם רק חלק קטן שנכנס לציור וזהו קיר עם חלון מקושת שבגומחה שבו ניצבת אדנית עם פרחים אדומים. הארבעה עומדים על שביל מרוצף באבנים גדולות והוא מוביל אל שער עץ שקבוע בגדר שגם היא עשויה לוחות, לוחות של עץ. מסביב שיחים קטנים בכל מיני גווני הירוק ושיח גדול שבולט מכולם והוא עשב הלימון.
מאחורי המשפחה שניצבת וממתינה לצילום יש כמה עצים, שלושה, אבל לא ברור איזה סוגים הם, האם פיקוסים או אולי אחד מהם הוא עץ לימון או אולי אבוקדו, אבל מה שנראה מאוד ברור הוא מטפס ירוק וסבוך עם פרחים כחולים שמתפרש על הגדר, הפסיפלורה.
מעל הגדר עם שיח הפסיפלורה מתעופפים שני פרפרים כתומים ששולי כנפיהם נראים כריקמת תחרה עדינה והם עכשיו נעים אל השדה הירוק שבו כתמי צבע של פריחה צהובה, חרדל, חרציות ואדמה חומה שמציצה ומחייכת.
מעבר לשדה כביש שחור ועליו נעים כלי רכב, מכוניות, משאיות, אוטובוסים. לפעמים מונית או מכונית משטרה חולפות כחץ מקשת ומשם והלאה מתמשך שוב שדה ירוק עם כתמים בצהוב, לבן, אדום וכחול.
הגבעות, מעבר לשדה חומות אפרפרות, עגלגלות חובקות בכתפיהן את ההרים הכחולים שנראים כמחוברים בשרשרת ולרגליהם כמגן יער ירוק עם צללים כהים כמעט שחורים. מעל גבוה חגים הבזים, עוקבים אחרי טרפם.
יותר גבוה, מעלה מעלה, שמיים כחולים עם עננים לבנים ששטים ומשנים את צורתם כל הזמן. מתוך העננים בוקע אור לבן מסנוור והעננים הופכים זהובים, והם נפרשים כמניפה שנעה כמרחפת. בקצה המניפה נוצר חור שחור שהולך מתרחב, הולך וגדל וממלא את המרחב כולו.
הכל שחור. אפל, דומם.
ובתוך הדממה, תנועה קלה כמו עפעוף ואחר כך תזוזה קלה והשחור האפל מתחיל לגלות טפח אחרי טפח, גוונים, הופך סגול עמוק ולאחר מכן לכחול קטיפתי והוא נע רגוע, שלוו מכיל מרחבים אין סופיים בתוכם מנצנצים עשרות אלפי יהלומים, כוכבים, שהופכים לשביל של אור זורם כנחל והשביל המאיר משנה את גווני המרחב סביב, שנצבעים עכשיו בכתום, באדום, בורוד וסגול, בכחול ובנצנוצי כסף וזהב מלאים ברטט שוצף וקוצף שהופך לבן, קצף לבן שהופך לעננים לבנים בשמיים כחולים, צלולים.
הבזים חגים בין העננים וצופים מטה אל הטרף הנע בסבך היער הירוק למרגלות ההרים.
מעבר להרים, מעבר לשדה והלאה מעבר לכביש השחור אל הבית עם שער העץ.
על השלחן בגינה מונח הציור עם שלושת העגולים והילד הקטן מחייך אלי ואומר לי: עכשיו אני אצייר לך ציור.
אמונה עופרה לב הורנשטיין אמנית/יוצרת
טווה רשת תדרי צבע לציור וסיפור.
באתר גלרית ציורים באקריליק, עפרונות, רישום, קולאז', למכירה.
הספריה- סיפורים, מאמרים, מדיטציות
דמיון מודרך.
http://www.emuna.ilbiz.co.il/
טווה רשת תדרי צבע לציור וסיפור.
באתר גלרית ציורים באקריליק, עפרונות, רישום, קולאז', למכירה.
הספריה- סיפורים, מאמרים, מדיטציות
דמיון מודרך.
http://www.emuna.ilbiz.co.il/
