במסגרת הטיפול בבעיות קשב וריכוז, מומלצת תוספת טיפולית בספורט. הטיפול בטיפוס שונה בילדים עם לקויי למידה, ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, ילדים עם היפראקטיביות ואימפולסיביות וילדים המשלבים ביניהם. טיפול בספורט מאפשר התמודדות על כל אחד מהם, אך דורש גישה שונה ותרגול שונה במקרים שונים.
טיפוס מתאים במיוחד לטיפול בבעיות קשב וריכוז, ומראה שיפור גם במקרים רבים של לקויי למידה. באופן כללי, פעילות גופנית נמרצת הדורשת גם כוח יעילה ביותר. בטיפוס, עם זאת, הפעלת כוח בלבד לא תביא לתוצאות טובות ולהצלחה. טיפוס, בכל רמה, דורש הפעלה ותיאום בין מגוון מיומנויות. חלק מהן פשוטות ופיזיות בלבד: כוח, דיוק, מהירות. אחרות הן הן קוגניטיביות: שיווי משקל, זכרון. והשאר הן מורכבות ומשלבות בין כולן: קואורדינציה, תכנון מול ביצוע, חשיבה יצירתית ועצמאית ופתרון בעיות.
ניתן לבנות מסלולי טיפוס ספציפיים ואישיים לכל ילד, כך שהמטפל יוכל לעבוד על בעיה ייחודית, למשל (אבל לא רק):
• מסלולי טיפוס פיזיים מסייעים בשחרור עודף אנרגיה ובמיקוד תשומת הלב במטלה רלוונטית.
• מסלולים עדינים מחייבים שיווי משקל עדין ותנועה מבוקרת עם בקרה קינסטטית ברמה גבוהה.
• מסלולי טיפוס מוזרים, מעניינים ולא טריביאליים עובדים על דמיון, מחשבה יצירתית ופתרון בעיות.
• מסלולים דינאמיים משפרים דיוק, קואורדינציה ותכנון מול ביצוע.
• מסלולים ארוכים (טרברסות, למשל) מאפשרים מעבר בין נושאי מיקוד.
• כל מסלול מחייב התמצאות במרחב, אוריינטציה וריכוז במשימה שמתבצעת כרגע.
הטיפול בטיפוס מאפשר איזון יזום בין חוויות ההצלחה והכשלון בכל היבט, ועוזר לנתק את הקשר בין ההצלחה או הכשלון ובין ההערכה העצמית של הילד, שצריכה להיות חיובית כדי להמשיך, לנסות, ובסופו של דבר - להצליח שוב.
פעילות הטיפוס מאפשרת לילדים:
• הרפיה ושחרור אגרסיות בדרכים לגיטימיות.
• ניתוב עודף אנרגיה לאפיקים קונסטרוקטיביים.
• פיתוח יכולות קואורדינטיביות.
• הקניית יכולת התמדה.
• יצירת קשרים חברתיים והזדמנות להשתלבות חברתית.
• חיזוק תחושת הערך העצמי.
• שיפור הדימוי העצמי.
• חווית הצלחה והתמודדדות עם כשלונות
• הפחתת דיכאון ושיפור במצב הרוח.
• והכי חשוב: עניין והנאה.
ניתן לשלב עם טיפוס טיפולי גם פעילויות נוספות שתורמות לריכוז, הרפיה ורגיעה כמו שיעורי יוגה ושיעורי פלדנקרייז אישיים וקבוצתיים.
תרגילים/משחקים לדוגמה:
מספר התרגילים והמשחקים שאפשר לטפס על הקיר הוא אדיר. מובאות כאן כמה דוגמאות פשוטות. התרגילים הבאים מיועדים לשיפור הריכוז, מיקוד הקשב, ביצוע פעולה על פי הנחיות וכמובן הוצאת אנרגיה. הילד מתבקש לבצע פעולה בתגובה לגירוי מסוים (ספציפי), המשתנה בין התרגילים. הילד מתבקש להימנע מתגובה לגירויים אחרים.
1. תופסת צבעים על הקיר: המדריך קורא בשם של צבע, הילד צריך למצוא מקום על הקיר ולטפס על אחיזות בצבע אחד בלבד.
2. משחק על הקיר - טיפוס מתמשך בצבע אחד: הילד מטפס על אחיזות שמוגדרות מראש, כדי להגיע למשחק (כדור או צעצוע אחר) שנמצא במקום מסויים.
3. רק האחיזות האלו: הילד מטפס על אחיזות שהוגדרו מראש על ידי המדריך, ומהוות מסלול - אבל לא באותו הצבע.
חשוב ביותר למצוא את הפעילות שהילד מתחבר אליה באופן אישי, מכיוון הילד יתמיד רק בפעילות שתעניין אותו ושהוא יוכל להתחבר אליה. מכיוון שמסלולי הטיפוס ניתנים לכוונון, החלפה והתאמה על פי צרכי הילד, טיפוס מהווה מסגרת אידיאלית לטיפול שבו ניתן לשמור על עניין וסקרנות לאורך זמן.
על הפעילות לזמן חוויות הצלחה, הזדמנות לשיפור יכולות ותחושת התקדמות. חשוב שבמהלך הפעילות יינתנו לילד חיזוקים מידיים ובתדירות גבוהה. מסלולי בולדרינג מספקים בדיוק את זה, כשההצלחות מגיעות בדמות מסלולים שהילד מטפס, ותרגילים שהוא מבצע באופן מוצלח. מאידך, כשלונות בטיפוס הם קלים יותר לעיכול ולהתמודדות, מכיוון שהקיר אדיש לחלוטין לביצועי המטפס. כלומר - הכשלון אינו מהווה הצלחה למישהו אחר (כמו במשחקי כדור, או באמנויות לחימה, למשל, שם אם יש מפסיד, אז יש גם מנצח) אלא פשוט תמריץ לנסות שוב ושוב, לשפר את מה שלא עבד בפעם הקודמת ולהתקרב להצלחה. זהו אחד המאפיינים החזקים של טיפוס, שמאפשר לנתק את ההצלחה/כשלון מן האגו.
תרגול מומלץ במיוחד הוא פירוק מטלה מורכבת לתת-מטלות פשוטות יותר. משימה כזו מדגימה היטב את הקשר בין השלם ובין חלקיו, והיא חשובה במיוחד בפתרון בעיות מסובכות בהן נדרש ריכוז לזמן רב, ובעיקר אנו נדרשים לזכור את המשימה הגדולה גם כאשר אנו שקועים בפתרון של חלק אחד של הבעייה. בטיפוס, אנו מפרקים מסלולים ארוכים לצעדים בודדים או לרצפי צעדים קצרים. כך ניתן לעבוד על כל חלק בנפרד ואז לחבר את כל הרצפים למסלול אחד ארוך.
הנסיון מראה כי ניתן להגיע תוך מספר טיפולים לשיפור בתפקוד הכללי של הילד, וההמשכיות, גם היא מביאה לשיפור.
