עונה זו הוכרזה כשנת לורקה בסמינר הקיבוצים והוא בשיתוף רימון בי"ס למוסיקה מציגים את המחזה "ירמה".
נועה לב הבמאית הלכה בעקבות המחזה ויצרה הצגה הבנויה היטב,מלאת מתח וענין.
עשרה שחקנים על הבמה והם נמצאים כל הזמן עליה גם כשלא משחקים בפועל. הבמאית אינה מאפשרת
להם לשבת סתם כך. הם מהוים את המקהלה שהיא חלק מההצגה.
הבימוי מעסיק את כל הנפשות הפועלות בתעלולים שונים,בתנועה בדיבור ובשירה.לדברי הבמאי נוכחותם המתמדת זה רמז למציצנות במקומות קטנים כגון הכפר הקטן בו העלילה מתרחשת.
למרות הנושא הכבד והעצוב ההצגה קלילה,רעננה,בזכות שירי המקהלה השזורים בתוך העלילה ומהוים חלק ממנה.
הרבה תנועה ,הרבה מעמדים.אין בה סטטיות ורגעים מתים.בימוי סוחב ,לא כבד.
נושא המחזה אוניברסלי וידוע-העקרות והכמיהה לילד.
בת כפר שאין לה ילדים אין בה תועלת.הבעל אינו רוצה ילדים רוצה את אישתו .ילדים לא חשובים לו.היא שלא אוהבת אותו אך נאמנה לו רוצה ילד.לא רוצה לטפל בילד של אחרים.
האישה משתמשת בכל האמצעים וכל מה שהיא יכולה כולל כישוף כדי שיהיה לה ילד עד שבסופו של דבר מתוך יאושה ,הבושה,האכזבה"במו ידיה רוצחת את ילדה".
במחזה זה לורקה מבהיר לנו את תפקיד הגבר, האישה והילד בספרד בתקופה בה עוסק המחזה ובהתאם למוסכמות החברתיות של אז לנשים אין דבר אחר אלא הילדים והטיפול בהם. לגברים יש חיים אחרים -הכבשים,העצים, שיחות הרעים.זהו מחזה המלא תשוקה וסערת רגשות.
רואים אנו מסורת ספרדית נוקשה וחונקת על הכבוד ושלמות המשפחה.
ירמה משלימה עם גורלה נשואין בשידוך ללא אהבה אך לא עם העדר ילד ואמהות.
ההצגה היא שילוב נהדר בין השירה והפרוזה.
התפאורה מיוחדת במינה.יפה, פשוטה ומאוד אסטטית.במה ריקה שחורה כשמשלושה צדדים יושב הקהל ובצד הרביעי השחקנים-המקהלה.מבנה זה לדברי עינב דורון-עיצוב התפאורה- יוצר זירה המקיפה את ירמה ועל הריצפה שטיח -ציור בהשראת הצייר הספרדי אנטוני טפייס.
משחקם של כל השחקנים טוב מאוד וברצוני לציין את ירמה-מורן ארג'נטרו הסובלת ואנו מרגישים זאת וגם קרה כשבעלה -חואן-ניצן גליק-הנותן משחק טוב ומשכנע מלא תשוקה וסקס בסצינה האחרונה.
התרשמתי גם ממשחקה השובב המגובש והמלא חן ,אם כי בתפקיד משני, של לאה גלפנשטיין.
חלק מהמוסיקה שהושמעה היתה מאת לורקה אך רובה היתה מקורית טובה מאוד ונעימה שהולחנה ע"י תלמידי בית הספר רימון.
לראות או לא לראות:ביצוע ובימוי רענן וטוב של טרגדיה מפורסמת המוגשת בצורה מיוחדת ומצוינת.
נכתב על ידי elybikoret
נועה לב הבמאית הלכה בעקבות המחזה ויצרה הצגה הבנויה היטב,מלאת מתח וענין.
עשרה שחקנים על הבמה והם נמצאים כל הזמן עליה גם כשלא משחקים בפועל. הבמאית אינה מאפשרת
להם לשבת סתם כך. הם מהוים את המקהלה שהיא חלק מההצגה.
הבימוי מעסיק את כל הנפשות הפועלות בתעלולים שונים,בתנועה בדיבור ובשירה.לדברי הבמאי נוכחותם המתמדת זה רמז למציצנות במקומות קטנים כגון הכפר הקטן בו העלילה מתרחשת.
למרות הנושא הכבד והעצוב ההצגה קלילה,רעננה,בזכות שירי המקהלה השזורים בתוך העלילה ומהוים חלק ממנה.
הרבה תנועה ,הרבה מעמדים.אין בה סטטיות ורגעים מתים.בימוי סוחב ,לא כבד.
נושא המחזה אוניברסלי וידוע-העקרות והכמיהה לילד.
בת כפר שאין לה ילדים אין בה תועלת.הבעל אינו רוצה ילדים רוצה את אישתו .ילדים לא חשובים לו.היא שלא אוהבת אותו אך נאמנה לו רוצה ילד.לא רוצה לטפל בילד של אחרים.
האישה משתמשת בכל האמצעים וכל מה שהיא יכולה כולל כישוף כדי שיהיה לה ילד עד שבסופו של דבר מתוך יאושה ,הבושה,האכזבה"במו ידיה רוצחת את ילדה".
במחזה זה לורקה מבהיר לנו את תפקיד הגבר, האישה והילד בספרד בתקופה בה עוסק המחזה ובהתאם למוסכמות החברתיות של אז לנשים אין דבר אחר אלא הילדים והטיפול בהם. לגברים יש חיים אחרים -הכבשים,העצים, שיחות הרעים.זהו מחזה המלא תשוקה וסערת רגשות.
רואים אנו מסורת ספרדית נוקשה וחונקת על הכבוד ושלמות המשפחה.
ירמה משלימה עם גורלה נשואין בשידוך ללא אהבה אך לא עם העדר ילד ואמהות.
ההצגה היא שילוב נהדר בין השירה והפרוזה.
התפאורה מיוחדת במינה.יפה, פשוטה ומאוד אסטטית.במה ריקה שחורה כשמשלושה צדדים יושב הקהל ובצד הרביעי השחקנים-המקהלה.מבנה זה לדברי עינב דורון-עיצוב התפאורה- יוצר זירה המקיפה את ירמה ועל הריצפה שטיח -ציור בהשראת הצייר הספרדי אנטוני טפייס.
משחקם של כל השחקנים טוב מאוד וברצוני לציין את ירמה-מורן ארג'נטרו הסובלת ואנו מרגישים זאת וגם קרה כשבעלה -חואן-ניצן גליק-הנותן משחק טוב ומשכנע מלא תשוקה וסקס בסצינה האחרונה.
התרשמתי גם ממשחקה השובב המגובש והמלא חן ,אם כי בתפקיד משני, של לאה גלפנשטיין.
חלק מהמוסיקה שהושמעה היתה מאת לורקה אך רובה היתה מקורית טובה מאוד ונעימה שהולחנה ע"י תלמידי בית הספר רימון.
לראות או לא לראות:ביצוע ובימוי רענן וטוב של טרגדיה מפורסמת המוגשת בצורה מיוחדת ומצוינת.
נכתב על ידי elybikoret
elybikoret
