שולחן השבת פרשת "שמיני" 

ב"ה.

מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,

לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות

לאור תורת חב"ד

מאת

הרב יוסף קרסיק

שליח הרבי

ורב אזורי בת חפר - עמק חפר 

מתי מותר לוותר

בפרשתנו מסופר על הדין-ודברים התקיף שהתנהל בין משה לאהרון ביום השמיני למילואים, הלא הוא היום הראשון לעבודת המשכן הסדירה של הכוהנים, יום ראש חודש ניסן.

הרקע לדיון היה המוות הטראגי של שני בני אהרון הגדולים - נדב ואביהוא, ולמרות האבל הכבד, נמשכה העבודה במשכן, על ידי הכוהנים, שהם ואהרון ובניו הנותרים, בהקרבת הקרבנות.

שני סוגי קורבנות הועלו על המזבח בו ביום: ?קודשי שעה?, קורבנות מיוחדים שהוקרבו בהוראת ה' רק באותו יום, ו?קודשי דורות?, קרבנות הקרבים על המזבח באורח קבע לדורי דורות, כל יום (וכל ראש חודש).

והתעוררה שאלה כיצד יש לנהוג בקרבן החטאת שהוקרב לרגל ראש-חודש: כי דינו הרגיל של קרבן חטאת שהכוהנים אוכלים חלק מבשרו בחצר המקדש (חצר אוהל מועד). אולם עכשיו שכל הכוהנים (רק אהרון ובניו היו כוהנים), היו אבלים ובמצב הטרגי הקרוי ?אונן? - שהמתים מוטלים לפניהם ועדיין לא נקברו; חשבו שאסור להם להנות ולאכול מבשר החטאת, ולכן הם שרפו את שעיר החטאת ולא אכלוהו.

כששריפת בשר החטאת נודעה למשה, בטר קצף על בני אהרון: "מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש?!". הרי קודם ציווה משה את הכוהנים, בהוראת ה', שיאכלו את בשר קורבן המנחה, אף-על-פי שהם היו באבל, ומשה ציפה שהם יבינו מהציווי על אכילת בשר המנחה שיש לאכול גם את בשר קרבן החטאת ולא לשורפו.

אולם אהרון ציווה לשורפו והוא הסביר למשה: "הן היום... ותקראנה אותי כאלה – ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ה'?!". טענת אהרון הייתה, שאין ללמוד מהציווי לאכילת קרבן המנחה, שהוא 'קודשי שעה', לשעיר החטאת של ראש-חודש, שהוא 'קודשי דורות', ולכן לא היה מקום לאכול במצב כזה את שעיר החטאת.

הפרשה מסיימת: "וישמע משה, וייטב בעיניו", משה הסכים לדברי אהרון, שציווי ה? היה רק לאכילת בשר המנחה ולא לאכילת החטאת.

אמת – בלי שינויים

חילוקי הדעות בין משה לאהרון נובעים מההבדל בתוכונות האופי האישי שלהם:

אהרון מכונה במדרש כאיש החסד. ואילו משה כאיש האמת: ב?אמת? אין פשרות ואין שינויים, בכל זמן ובכל מקום נשארים באותו מצב. לעומתה, מידת החסד היא מדת הפשרה והוויתור, התחשבות במצב הזולת. להשתנות ולהתאים את המצב בהתאם למרכי המקום והשעה של הזולת. להביא בחשבון שיש מצבים משתנים, פעם למעלה ופעם למטה, פעם שמחים ופעם עצובים.

לכן משה סבר שאין הבדל בין 'קודשי שעה' ל'קודשי דורות', ואם הקב"ה ציווה לאכול את בשר 'קודשי שעה', יש לאכול גם את בשר 'קודשי דורות' - כי אצל משה אין שינויים, הכל זהה בקפדנות. אולם אהרון, שהיה "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" – סבר שאי-אפשר לדרוש שאותה רמה של קדושה הנדרשת גם ב'קודשי שעה' תהיה גם ב'קודשי דורות'. גם בעת שמחה וגם בעת אבל וצרה. 

אמת יחסית

אולם לאחר שמשה שמע את דברי אהרון, קיבל את דעת אהרון והסכים לה. כי למרות שאיש האמת אינו משתנה, אבל משה היה אעש קדוש ומאמין בה?, והוא ידע שהאמת המוחלטת קיימת רק אצל הקב"ה, ואילו אצל בני האדם, האמת היא יחסית. כשאהרון הציב בפני משה את המגבלות של העולם וחוסר יכולתו להגיע לאמת השלימה, הסכים משה שגם מיצוי היכולות היחסיות של הנבראים הוא בבחינת אמת. גם האמת מכירה שלעיתים נדרשת פשרה כדי להצליח להגיע אל האמת הסופית.

מכאן למדים יסוד גדול בחיים, שלעיתים צריך להפעיל גם את החסד ולשלב אותה עם האמת:

אכן יהודי צריך להיות עיקבי ומתמיד בכל עניניו הרוחניים (בחינת האמת), אבל יש בני אדם הנמצאים בדרגה רוחנית נמוכה, שאי-אפשר לתבוע מהם להיות יציבים בצורה מוחלטת ובלי שינויים. הרב המשפיע עליהם צריך להבין את מצבם הרוחני של אותם אנשים ולפעול אתם במדת החסד. להשפיע עליהם בדרך המתאימה להם, כדי שגם במעמדם ומצבם יוכלו לקבל את אור הקדושה בכלים המתאימים להם. 

מקורות - לקוטי שיחות..........

תגובות והערות-הארות יתקבלו בשמחה, למייל: ryk613@gmail.com

 אתר ה"חוויה היהודית"     www.h-y1.coi.co.il