א. קשר רצוף בין ההורים למורה, היא ההצלחה.
ב. מידות רעות צריך לעקור, והשתוללות צריך לרסן.
ג. כשרוצים להיזכר מגביהים הראש, וכשרוצים להתעמק מורידין הראש, ולכן עצלן מעדיף להיזכר מלהתעמק.
ד. הפתרון לעקשנות, הוא פשרה. וע"ז נאמר: שמאל דוחה וימין מקרבת.
ה. היסוד בחינוך, עקביות ואיכפתיות.
ו. הפטנט איך לפתוח לב החניך, פתח ליבך אליו.
ז. לפתוח מוח החניך, לתת עצמאות שירגיש שיודע.
ח. כשאתה מלחיץ את החניך, הוא משכח למודו.
ט. ילד לא חייב עונש, רק אזכרה והבהרה.
י. כשמורה מלמד עם תלמידיו, דע שאתה עבד שלהם, ותהא נאמן להם.
יא. תן לחניך להרגיש משוחרר, ויהנה מעצם ישיבתו לידך.
יב. כל בעיה בחניך, אשמים המורה וההורים.
יג. על כל בעיה על תוותר, תתלונן ותעשה שמיניות באוויר.
יד. להגיד על בעיה זוהי "נגע נושנת", זוהי מידת אכזריות.
טו. לא החניך חייב, אלא אתה חייב לחנכו.
טז. האופי של ההורים הוא הקובע בהצלחת הבן, ואם אעפ"כ הצלחת, זוהי סוד התפילה ומסירות נפש.
יז. דברים היוצאים מהלב, נכנסים אל הלב.
יח. במסירות והאהבה כנה, אפשר לפטור בעיות פסיכולוגיות, וכדומה.
יט. בעמל וביגע, אתה בונה סוכה, ואופה מצות, ובער החמץ, כי אתה ירא שמים. כך בעמל וביגע, תחנך את נפש בינך, ותצליח.
כ. תדובב ותרומם את ילדיך, ובפרט אם הוא אפאתי, ואם לא תדובבו, הוא יגדל כגלמוד ומסכן. נסה, ותווכח.
כא. אל תאמר, כשאפנה מכל עסקיי, אתעסק בחינוך בני. שמא לא תפנה. ובנך נעבעך ישאר פנוי מכל תוכן.
כב. תדבר בלשון נוכח, וברור, ולאט, ובמתינות, ותסתכל בעיניו ישירות.
כג. אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, פתח את ליבו ותמשש בידיך ותנקהו כדבעי.
כד. אל תלמד את בינך "הנאה", כי זה בגידה בתפקיד. אלא למדהו הנאה רוחנית, מעין עולם הבא.
כה. תקטין את העולם הזה, ותגדיל את עולם הבא.
כו. כשלבינך מתחשק הנאה שיש לשכניך, תיקח את בינך ותסביר לו,שאתה לא כמו כולם אתה מיוחד, העיקר שחינכונו אבותינו היא, עוד לימוד, ועוד מעשים טובים, ודבר שאין בו תועלת הוא אסון.
כז. יסוד ההרגל לרוגע הוא זריזות במקומות הצנועים, זריזות מביאה לזהירות, עד שמגיע ל.. .
כח. יש "בוס" לא עושים לבד כלום, כל דבר שואלים את הבוס.
כט. מי שמפתח בחניך קירבה אמיתית, בקלות פותר כל מיני בעיות.
ל. אם החניך נוטה לסטיות, אם חכם אתה יכול אתה להוציאו, אבל עם הרבה סבלנות וידידות.
לא. העיקביות והרצינות בעיניים פקוחות תדיר, בולם פגעים.
לב. אל תתחמק, ותאמר מה אפשר לעשות, זוהי תפקידך ואל תתחכם.
לג. אם אין אני לי מי לי, אתה הקובע האמיתי.
לד. תעקוב אחרי בינך על 10 דברים, ותצליח. 1 ההולך הוא בשמחה לבית ספרו. 2 האם הוא קשור למורו. 3 הקשר עם חביריו. 4 קבע זמן לימוד בחברותא. 5 לשנן עם בינך ולא לבוחנו. 6 בדוק תמיד הקשר שלך עם בינך. 7 איך הוא כותב וחושב. 8 לעבור על הבחינות וביחד לעבור על הטעויות ולתקנם. 9 ההבנה בחומר הנלמד. 10 בדרך סגנון דיבורו ועל מה הוא מדבר ורמתו האישית
לה. התנאי היסודי של מהותו הגשמית והרוחנית והמוסרית של החניך "אם" [אם מלשון אם מלשון תנאי, חוה אם כל חי הנותנת חיות ]
לו. נקודת הכובד אופי הרוחני והמוסרי של ה"אם" "שרה" אם הראשונה בישרראל מלשון שררה הקובעת המידות בספר מלכים ובספר דברי הימים מזכירים המלכים עושי הרע ושם "אמם" מפני שלא שמע שלמה תמיד לאזהרת אמו גרם לחורבן עמו
לז. המניע הראשי של התהוות וחינוך החניך "האב" אבות מלשון מהות רצון
לח. האם מנהיגה והאב הקברניט
לט. אין החניך עומד לשרותו של האב אלא האב עומד לשרותו
מ. תפקיד האב הוא מצווה ומוסר ותפקיד האם תורה
מא. המחנך הוא היציב
מב. אסור לגלות בחינוך שום חולשה ושום תלות במצב הרוח וגם לא עקשנות וקפדנות
מג. קו הפעולה של המחנך והחניך יהיה המטרה הטובה בעיני ה'
מד. המחנך הוא האומןן לא המאמין
מה. להרגיל לדחות כל שאיפותיו ובקשותיו מפני רצון מחנכו
מו.להרגיל שיפעל ויעשה מה שמחנכייו ידרשו ממנו
מז.להרגיל ולאמן לפני שיכולים לדבר
מח. הרגל תממידי מביא ליציבות היסוד לכיון מוסרי לחנכו למשמעת ביטול הרצון
מט. הורים סכלים מצייתים לילדם ומתענגים במעשיו הרעים ונותנים לו כל מה שרוצה כדי שלא יצעק
