איך מוכרים לכם צמח מדובלל בעציץ כ עץ בונסאי עתיק ונדיר מיפן 

איך מוכרים לכם צמח מדובלל בעציץ כ- "בונסאי עתיק ונדיר מיפן

או 'בונסאי בורקס' 

בתצוגת בונסאי בחו"ל שבה ביקרתי עמד עץ אורן עתיק ומרשים בן מאות שנים
וכמו להמחיש כיצד נראה עץ עתיק בטבע הוא עמד במלוא תפארתו עם גזע מרשים, הסתעפויות ענפים מושלמות ובעל עוצמה מפעימה - באמת אחד היפים שראיתי.
לא רחוק משם, על מעמד סמוך, עמד בונסאי עם צמח אזליאה בעל פריחה יפה ומגוונת בצבעי ורוד-לבן כשאת המראה הצבעוני משלים עציץ גלזורה שטוח כחול ומבריק.
טוב, אני מודה שזה היה אמנם מופע יפה, אבל רחוק מלהיות בר השוואה בכלל (בעיניים 'בונסאיות') לאותו אורן עתיק ונדיר.
יחד איתי היו עוד כמה חבר'ה שהגיעו למקום - לאף אחד מהם לא היה מושג בבונסאי
ניחוש אחד... איזה עץ לדעתכם, הוציא מהם מייד בכניסה קריאות התפעלות?
נו, כמובן ש: "וואאו, תראו את זה שבעציץ הצבעוני המבריק עם הפרחים הוורודים והלבנים"

באותו רגע מכונן 'נפל לי האסימון'...זה די מובן שצבעונית פומפוזית מושכת את העין האנושית בקלות ובמהירות
זה נחמד חביב ומגניב וקורה בכל תחומי האמנות: "השקעה מינימאלית - צבעוניות מקסימאלית" זה שם המשחק...אז למה שזה יהיה שונה בבונסאי?

הכלים האמנותיים שבהם חלק מהעוסקים בבונסאי מודדים ומעריכים עץ, שונים בתכלית מאלו ש"סתם" באים לראות או לקנות בקניון עצים חמודים בעציץ, ושם הרי לא מדובר בבונסאי האזליאה המושקע מהתצוגה אלא בחיקוי זול הרבה יותר שמוצג ונמכר כדבר האמיתי ...- חרוזי פלסטיק צבעוניים שמשווקים כאבני חן יקרות.

 שיהיה ברור: זה אינו מאמר ביקורת על מה צריך להיות...זה מאמר שמתאר את המציאות הקיימת כפי שאני רואה אותה.
מבחינתם של אותם אלו שסוחרים ב"מותג" בונסאי-  מדובר בעץ (מוצר שיווקי) שנועד למשוך את העין מיד, זה קורה בעזרת כתמי צבע ופרי, עם עציץ מבריק וצבעוני (עדיף עם כיתוב אוריינטלי מסתורי) וגיזום מדויק בקווים עגולים ומפונפונים שמדגישים את "ההשקעה המקצועית של המומחה".המוכר לא חוסך מהקונה גם את המראה ה"אותנטי" של חוטי הנחושת המלופפים על ענפי העץ וכמובן, איך לא - הדגשת זמן העבודה המושקעת על העץ עם הצגתו כ"בונסאי נדיר ועתיק", אה...ושכחתי...גם רצוי לכתוב מעליו את הכותרת "בונסאי היישר מיפן" זה בטוח מוסיף להערכת המחיר.

כידוע בביזנס -"זמן הוא כסף" וכשזמן הוא פקטור עיקרי אצל מי שמגדל עץ רק בעיניים מסחריות, הרי שפועל יוצא מכך הוא שגם שיטות העבודה ("האימון") וגם תהליך העיצוב משתנים בהתאם, אני רואה את זה כך:
מתוך מאה אחוזי הזמן שמושקע בעיצוב של עץ בונסאי בודד, יש אמני בונסאי שיעדיפו להשקיע אפילו תשעים אחוז ממנו רק כדי לטשטש את מגע ידם לעומת מי שמודד את ה"מוצר" שלו בעיניים כלכליות אשר יעדיף להשקיע את אותם תשעים אחוזים דווקא על הדגשת עמל ידו וכישרונו, את הזמן, ואת ה"עבודה" הרבה שהשקיע בעיצוב -
העיקר שיראה יקר אבל הכי חשוב שיעלה בזול...
זה ייעשה באמצעות הדגשת מרווחים גדולים בין הענפים, עיצוב יתר של קבוצות עלים ("פינפון") והימנעות מפיתוח של ענפי משנה שדורשים עוד מספר מחזורי צימוח וגוזלים זמן (=כסף) מיותר.
פעם אחת אפילו נתקלתי בעץ עם חוטי ליפוף שהושארו בכוונה עד לכדי חריצת הענף רק כדי להדגיש את ה'בונסאיות' של העץ ואת הזמן שעבר עליו בעיצוב ובכך יעלה את ערכו בעיני לקוחות תמימים וחסרי ידע.

כאמור ...- חרוזי פלסטיק צבעוניים שמשווקים כאבני חן יקרות.