תזריע תשעד אדם מדבר, קלקול הדיבור 

ערש"ק פרשת, נגע צרעת כי תהיה באדם, תזריע תשע"ד

אומר הזהר, צרעת ענינה, סגירה של אור עליון.

אומר ישעיהו הנביא, והיה אמונת עיתך חוסן ישועות חכמה ודעת יראת ה' היא אוצרו.אומרת הגמ' במסכת ברכות,.... ודעת זה סדר טהרות. אומר הרב קוק' "..דעת היא החכמה המעשית המצטרפת עם הנהגת החיים, ההולכת עם החיים ושוכנת איתם בכל טומאתם ומשמרת את הגבול הראוי ומייעצת איך להטהר ממה שהחיים החומריים מטמאים בהכרח.טהרות/דעת הינה חכמה מעשית, ידיעה, חכמה המנחה את האדם בחייו החומריים בדרך הטהרה.קניין הדעת ענינו חכמה הבאה לידי ביטוי בדעת.חיים חומריים המונחים ע"פ חכמה רוחנית.

אומר הזהר, על הפסוק במשלי, גם בלא דעת, נפש לא טוב, מי הוא דעת – הקב"ה.חכמה אשר  אין בה דעת, אין בה חיים חומריים המונחים ע"י חכמה רוחנית, חיים שכאלה מביאים לידי נפש לא טוב.

חיים שכאלה, הינם סגירה של האור העליון-צרעת.

ידועים דברי רבי נחמן, "מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו" – מי שאין בו מציאותו של הקב"ה, אסור לרחם עליו.מציאות האדם הבריא הינה מציאות בה מהות חיותו והנהגותיו הינן – הקב"ה.

חוליו של האדם נוצר מניתוק, מאי חיבור נכון ושלם למהות חיותו – הקב"ה.

על הפסוק בתהילים, "אל תהיו כסוס כפרד, אין הבין", אומר הזהר, האדם נבדל מהסוס והפרד בהיותו בקדושתו, בהיות חיותו בקדושה, בהיותו שלם ומצוין מכל.

חכמה הינה הבנה רוחנית.דעת הינה החיות החומרית מוארת באור החכמה הרוחנית.בינה הינה המתווכת ביניהם.בינה היא המביאה לאפשרות חיים שכאלה.הסוס והפרד, חיותם הינה בחינת "אין הבין" אין בהן בינה.

"גם בלא דעת נפש לא טוב" מסביר הזהר, אדם אשר אין בו דעת הקב"ה הרי נפש לא טוב.נפשו, חיותה איננה מהקב"ה שכן אין דעת, חיותה הינה מסיטרא אחרא.נפשו אינה טובה שכן אינו מכוון ליבו לקב"ה. מהות חייו החומריים איננה מוארת באור החכמה.

אדם זה בהיות נפשו לא טוב, הרי אור עליון אינו מגיע אליו, נפש זו אשר לא טוב, מונעת וסוגרת הגעת האור העליון מהגיע עדיה.סגירה זו היא הצרעת.מופע בגופו של האדם המורה להיות אור עליון אשר אינו מגיע עדיו.

חיותו של האדם הינה אור עליון המאיר מאת הקב"ה.לקבלת אורה זו, חיות זו, האדם צריך לגלות עצמו ולאפשר הגעת האור העליון.גילוי עצמו, ענינו, הדעת.דעת אשר מורה להכרת האדם שכל מהותו ומהות העולם בכללותו הינה מאיתו יתברך.גילוי זה הינו בהנהגותיו בחיים החמריים.

לימוד התורה, הינו אמצעי ודרך המאפשרת דעת, דעת כי ה' הוא האלקים.בהיות האדם, חייו והנהגותיו ולימוד תורתו כסוס ופרד, אזי נפש לא טוב.אל תהיו כסוס ופרד אין הבין.חיים של סוס ופרד ענינם, חיים אשר אינם מחוברים למקורם.הסוס והפרד כל מהות חיותם איננה בשכלם ו/או בחשיבתם, עניין חיות הסוס והפרד, הכרת היות הסוס והפרד חיים וקימים, הינה בהנהגתם בדרך הליכתם וקיומם בעולם, הסוס והפרד מונהגים ע"י הסטרא אחרא - היצר.

האדם הלומד תורה.בהיות חיותו הנראית, הנהגתו הבהמית הפיסית, כהנהגת הדעת הרי נפשו,

טוב.היות הנהגתו הבהמית כהנהגת הסוס והפרד, הנהגת היצר, הרי אור העליון אינו מגיע עדיו, הרי נפשו לא טוב, מקורה איננו ממקור חיותה, הקב"ה, אלא מהסטרא אחרא.

אדם זה בחינתו, ידע סוס קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן.אדם זה, נגע צרעת בו.

אומר הרב צבי יהודה קוק, "אבל המחלה היסודית ביותר היא קלקול הדיבור, האדם הוא בטבעו "אדם מדבר".הדעת והרגש, התוכן הפנימי שבאדם מתבטאים ע"י כח הדיבור.על כן האדם הבריא הוא אדם שמדבר בבריאות.לעומת זאת קלקול הדיבור היא ראשית ויסוד לכל המחלות.הדיבור הוא יסוד היסודות בערך האדם".הדיבור מורה למהות הפנימית של האדם, הדיבור מורה לבריאותו הנפשית של האדם.

עשיית תורה, חיי תורה. שבת שלום