השנאה היא עיוורת ועדיין מוצאת את דרכה 

בגולה סבלנו יום יום, שעה שעה מהשנאה התהומית כלפי כל יהודי, שומר מצוות ושאינו שומר מצוות, היינו כולנו שווים בעיני הגויים, שווים כקליפת השום.
הזדעזנו כאשר שמענו אנטשימיים מכריזים בקול כי צריך להרוג כל יהודי ולו רק בגלל היותו יהודי.
נותרנו המומים כשגורשנו מספרד, שאלנו בלא קול, האם אין גבול לאכזריות האנושית?
היינו בלי מילים ורובנו אף בלי רוח חיים כאשר רצחו בנו בלי להניד עפעף בשואה האיומה, נחרדנו לשמוע את קציני הגסטאפו מסבירים כי יהודים אינם בני אדם ואף גרועים הם מכלבים.

אך כמה אנחנו באמת שונים?
היכן הזעזוע כאשר שומעים יהודי אומר כי צריך להרוג כל ערבי?
אז אנחנו אמנם לא רוצחים בהם בלי סיבה ואנחנו לא שולחים אותם למחנאות ולתאי הגזים אך איך יתכנו יהודים שטוענים כי חיי ערבים אינם שווים?
ומתוך הנחה הרסנית זו אנו עדים להתקבצויות של נערים אשר מכים ימין ושמאל בכל עובר אורח בעל חזות ערבית.

השנאה העיוורת שהולכת ומחמירה כלפי הערבים ומכלילה מחבלים ורוצחים יחד עם אנשים פשוטים וטובים, גם אם אינה תוביל לשואה דוגמת הנאצים הרי שיש בה להטיל עלינו קלון עד סוף כל הדורות.

שלושת המידות שמונה התורה בעם היהודי הינם: ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים.
ישנה שאלה ידועה על החסידה מדוע אינה כשרה והרי היא חסידה ומתרצים כי היא מתחסדת עם חברותיה ואין בכך מעלה אלא חסרון כי חסד נחשב לחסד רק אם הוא כלפי כולם.
כך אף הרחמנות כלפי אחיך היהודי אינה מעלה גדולה כי אם אקט אנושי, כולם מרחמים על חבר, ידיד או מכר.
"רחמיו על כל מעשיו" רחמנות הינה מעלה כאשר היא מופנית לכל הסובבים אותנו ללא הפרדת דת גזע ומין.

יציאת מצרים: לאחר קריעת ים סוף אמרו בני ישראל שירה "אז ישיר משה ובני ישראל.." הצטרפו מלאכי השרת לשירתם של ישראל, אמר להם הקדוש ברוך "מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה" דנה הגמרא האם מותר לשמוח במות האוייב ומסיקה הגמרא כי לאותו אדם שסבל מהאוייב ועל ידי מותו פסקה סבלו הרי שמותר לו לשמוח.
ומדובר על האנשים הגרועים בתבל, עובדי עבודה זרה שהתעללו בעם ישראל 200 שנה ואיך נוכל אנו לשמוח ולהכות אנשים רק מפני שהם ערבים? איך נוכל לשנוא את יצירי כפיו של בורא עולם רק בגלל שברא אותם ערבים?

אם אמונתנו כי אנו העם הנבחר מובילה אותנו לשנוא את שאר העמים הרי שאוי לנו ואוי לנפשנו. ציוויי התורה וההקפדה על כל מצווה קלה כחמורה היא היחידה שמייחדת אותנו מכל שאר העמים.
מעבר לכך אין אנו שונים מהם, כולנו יצירי כפיו של הקב"ה בניו של אדם הראשון, דם יהודי אינו הפקר וכך גם דמם של כל שאר עמי הארצות ואין אנו יותר טובים מהם בזכות עצמנו אלא אך ורק כי בחרנו האלוקים להיות לו לעם.
ואותה תורה שמייחדת אותנו אף צוותה אותנו "ואהבת את הגר כי גר היית בארץ מצרים" "לא תתעב אדמי כי אחיך הוא, לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו".