אמסטרדם יפה.
כל יום תחושת שבת עוטפת את העיר, הכל בזכות האופניים שהם אמצעי התחבורה המועדף על המקומיים, והצדק איתם. מכל הבחינות- זיהום האוויר, השקט, הכושר הגופני, ה- Liver שאינו נוטה לחסימות עקב חוסר תזוזה של הגוף...
אין ספק שבאמסטרדם יש יותר גישה לחום פנימי עקב ריבוי הקופי שופס, אבל חייבים להודות, אם זה לא מוסיף לחינה של העיר, זה בטח לא גורע.
כמו בכל עיר גדולה, כמעט, גם באמסטרדם יש צ'יינה טאון.
פעם הדבר היחידי שזה היווה מבחינתי זה שם של סרט שממש עוד מעט אראה אותו, אבל כבר כמה שנים שזה אומר לי דבר אחר לגמרי.
ראשית זה אומר לי- משהו שאין בארץ.
עם כל הכבוד למכולת הסינית בקצה שוק הכרמל, אין לנו אפילו משהו שדומה לצ'יינה טאון.
סביר להניח שזה עקב מיעוט הסינים בארץ (החוקים כמובן), וסביר להניח שאם היו פה מהגרים רבים הדבר היה משתנה. מצד שני, לא בטוח שהיה לזה מקום פה.
דבר שני, זה אומר לי- רפואה סינית.
ד"ר ואן ביורן ופטר ואן קרייבל הם שניים מהשמות הגדולים ברפואה סינית, שהם יוצאי הולנד. היה לי ברור בביקורי באמסטרדם, שמעבר לגבינות, קופי שופס וקבקבי עץ, יש פה איזה עניין עם הרפואה הסינית וכדאי לבדוק אותו.
בחיפושיי אחר מסיר איפור (סיפור אחר לגמרי), נכנסנו לבית מרקחת ובזמן התשלום שאלנו את המוכר האדיב לגבי רפואה סינית, שכן ראינו ערכה של פרחי באך למכירה על אחד המדפים בחנות. הוא הסביר באדיבות, כולל הדרכה על המפה, היכן נוכל למצוא את צ'יינה טאון האמסטרדמי, והיכן ניתן למצוא מרכזים גדולים של רפואה סינית.
נהדר!
למחרת אותו היום, שמנו פעמינו לעבר אזור הצ'יינה טאון.
האם יש סיבה שהאזור קרוב ביותר לאזור הרחובות האדומים?- עם תהיה זו המשכנו עוד כמה רחובות, והגענו לאזור ש-ה-כ-ל סיני:
חנויות קטנות עם בגדים סיניים, חנויות עם שלוש ארבע קומות הכוללות מכולת, מזכרות, תמונות וכל דבר הקשור לתרבות הסינית, חנויות רהיטים סיניים, מספרות סיניות, חנויות ספרים סיניים- בקיצור, צ'יינה טאון.
תענוג להיכנס למכולת סינית ממוצעת.
מדפים רבים ובהם צמחי מרפא סיניים הישר מסין העממית (שחגגה 56 שנים בראשון באוקטובר), לצד תבלינים. מגשים עם מגוון צמחי מרפא המרכיבים פורמולות מרפא לצד אטריות למרק.
אינספור סוגי תה, גם הם ביבוא ישיר מסין, ואפילו טייגר באלם במדפים שמאחורי הקופאית.
האם דבר כזה יכול להתקיים בארץ? האם אנחנו נוכל יום אחד להיכנס למכולת הסינית ולקנות 2 גרם Dang Gui ביבוא ישיר מסין?
נכון, אפשר היום לעשות את זה בכמה מבתי המרקחת הסיניים שבארצנו, אבל הרעיון של הנגישות הפשוטה לדברים גורמת לחשוב, שבאמסטרדם הצליחו להבין את הרעיון של הרפואה העממית להמונים. האם גם אצלנו זה יכול לקרות?
אפשר להסתובב במכולת שכזו למעלה משעה. בסופו של דבר יצאנו משם, והמשכנו לשוטט בין החנויות והמכולות, עד שהגענו למרכז גדול של רפואה סינית.
נכנסים פנימה, והדבר הראשון שרואים הוא בית מרקחת- מגירות רבות, דלפק קבלה, חדר אחורי עם עוד מגרות והמון צנצנות על מדפים.
אם פונים שמאלה, מגיעים לקליניקות וחדרי לימודים. אם פונים ימינה, מגיעים לחנות גדולה ובה כל טוב- ספרים, פוסטרים של תמונות מסין ותמונות אחרות של נקודות הדיקור בגוף, בובות עם נקודות דיקור של בני אדם, חתולים וכלבים, מחטים של הביה"ס עצמו, מגנטים, מחטים לאוזן, מוקסות מכל הגדלים ומכל הסוגים, משחות העשויות מתמציות צמחי מרפא המיועדות לאזורים שונים בגוף כמו כפות הרגליים, פלסטרים המחדירים לעור תמציות של צמחי מרפא לטיפול בבעיות שונות כמו כאב אקוטי בכתף.... מכירים את התחושה של להיות ילד ולהיכנס לחנות גדולה מאוד של ממתקים? התחושה הייתה דומה.
מרכז גדול הנותן מענה לכל צרכיי הסטודנט תחת קורת גג אחת. הכל נעשה באותו מקום, מטופלים חיצוניים שמגיעים למקום לא צריכים לרוץ מהקליניקה למקום אחר כדי לקבל את פורמולת הצמחים שנרשמה עבורם, הם ממתינים עוד כמה דקות ומקבלים אותה עם יציאתם את המקום. כמה פשוט. כמה נכון. כמה יעיל.
הכוונה אינה להטיל דופי בנעשה בארץ.
הכוונה היא יותר להציג איך אפשר לעשות את זה אחרת, כשצריך לתת יותר דגש ללוגיסטיקה ולתת את הדעת בעניין הדינאמיקה של קהילת המטפלים.
לפעמים נדמה שיש התעכבות יתרה על הדיון של רישוי כן/לא, ואקדמיזציה- האם זה כדאי ומה זה יתן לנו. לא כי זה לא חשוב, זה חשוב וצריך לקרות, אבל- בהנחה והגענו ליום שבו יש לנו מבחני רישוי, והלימודים שלנו מוכרים כאקדמאים- מה הלאה? האם אנחנו יכולים לראות איך הדברים יראו בארץ לאור שני הדברים החשובים הללו? האם אנחנו יכולים לבנות מרכזים שנותנים מענה לקהל המטופלים ומקומות עבודה לקהל המטפלים? האם נוכל להיות קהילה מסודרת, חזקה ומקצועית? האם אנחנו יודעים איך להגיע גם למטרות האלה?
כל יום תחושת שבת עוטפת את העיר, הכל בזכות האופניים שהם אמצעי התחבורה המועדף על המקומיים, והצדק איתם. מכל הבחינות- זיהום האוויר, השקט, הכושר הגופני, ה- Liver שאינו נוטה לחסימות עקב חוסר תזוזה של הגוף...
אין ספק שבאמסטרדם יש יותר גישה לחום פנימי עקב ריבוי הקופי שופס, אבל חייבים להודות, אם זה לא מוסיף לחינה של העיר, זה בטח לא גורע.
כמו בכל עיר גדולה, כמעט, גם באמסטרדם יש צ'יינה טאון.
פעם הדבר היחידי שזה היווה מבחינתי זה שם של סרט שממש עוד מעט אראה אותו, אבל כבר כמה שנים שזה אומר לי דבר אחר לגמרי.
ראשית זה אומר לי- משהו שאין בארץ.
עם כל הכבוד למכולת הסינית בקצה שוק הכרמל, אין לנו אפילו משהו שדומה לצ'יינה טאון.
סביר להניח שזה עקב מיעוט הסינים בארץ (החוקים כמובן), וסביר להניח שאם היו פה מהגרים רבים הדבר היה משתנה. מצד שני, לא בטוח שהיה לזה מקום פה.
דבר שני, זה אומר לי- רפואה סינית.
ד"ר ואן ביורן ופטר ואן קרייבל הם שניים מהשמות הגדולים ברפואה סינית, שהם יוצאי הולנד. היה לי ברור בביקורי באמסטרדם, שמעבר לגבינות, קופי שופס וקבקבי עץ, יש פה איזה עניין עם הרפואה הסינית וכדאי לבדוק אותו.
בחיפושיי אחר מסיר איפור (סיפור אחר לגמרי), נכנסנו לבית מרקחת ובזמן התשלום שאלנו את המוכר האדיב לגבי רפואה סינית, שכן ראינו ערכה של פרחי באך למכירה על אחד המדפים בחנות. הוא הסביר באדיבות, כולל הדרכה על המפה, היכן נוכל למצוא את צ'יינה טאון האמסטרדמי, והיכן ניתן למצוא מרכזים גדולים של רפואה סינית.
נהדר!
למחרת אותו היום, שמנו פעמינו לעבר אזור הצ'יינה טאון.
האם יש סיבה שהאזור קרוב ביותר לאזור הרחובות האדומים?- עם תהיה זו המשכנו עוד כמה רחובות, והגענו לאזור ש-ה-כ-ל סיני:
חנויות קטנות עם בגדים סיניים, חנויות עם שלוש ארבע קומות הכוללות מכולת, מזכרות, תמונות וכל דבר הקשור לתרבות הסינית, חנויות רהיטים סיניים, מספרות סיניות, חנויות ספרים סיניים- בקיצור, צ'יינה טאון.
תענוג להיכנס למכולת סינית ממוצעת.
מדפים רבים ובהם צמחי מרפא סיניים הישר מסין העממית (שחגגה 56 שנים בראשון באוקטובר), לצד תבלינים. מגשים עם מגוון צמחי מרפא המרכיבים פורמולות מרפא לצד אטריות למרק.
אינספור סוגי תה, גם הם ביבוא ישיר מסין, ואפילו טייגר באלם במדפים שמאחורי הקופאית.
האם דבר כזה יכול להתקיים בארץ? האם אנחנו נוכל יום אחד להיכנס למכולת הסינית ולקנות 2 גרם Dang Gui ביבוא ישיר מסין?
נכון, אפשר היום לעשות את זה בכמה מבתי המרקחת הסיניים שבארצנו, אבל הרעיון של הנגישות הפשוטה לדברים גורמת לחשוב, שבאמסטרדם הצליחו להבין את הרעיון של הרפואה העממית להמונים. האם גם אצלנו זה יכול לקרות?
אפשר להסתובב במכולת שכזו למעלה משעה. בסופו של דבר יצאנו משם, והמשכנו לשוטט בין החנויות והמכולות, עד שהגענו למרכז גדול של רפואה סינית.
נכנסים פנימה, והדבר הראשון שרואים הוא בית מרקחת- מגירות רבות, דלפק קבלה, חדר אחורי עם עוד מגרות והמון צנצנות על מדפים.
אם פונים שמאלה, מגיעים לקליניקות וחדרי לימודים. אם פונים ימינה, מגיעים לחנות גדולה ובה כל טוב- ספרים, פוסטרים של תמונות מסין ותמונות אחרות של נקודות הדיקור בגוף, בובות עם נקודות דיקור של בני אדם, חתולים וכלבים, מחטים של הביה"ס עצמו, מגנטים, מחטים לאוזן, מוקסות מכל הגדלים ומכל הסוגים, משחות העשויות מתמציות צמחי מרפא המיועדות לאזורים שונים בגוף כמו כפות הרגליים, פלסטרים המחדירים לעור תמציות של צמחי מרפא לטיפול בבעיות שונות כמו כאב אקוטי בכתף.... מכירים את התחושה של להיות ילד ולהיכנס לחנות גדולה מאוד של ממתקים? התחושה הייתה דומה.
מרכז גדול הנותן מענה לכל צרכיי הסטודנט תחת קורת גג אחת. הכל נעשה באותו מקום, מטופלים חיצוניים שמגיעים למקום לא צריכים לרוץ מהקליניקה למקום אחר כדי לקבל את פורמולת הצמחים שנרשמה עבורם, הם ממתינים עוד כמה דקות ומקבלים אותה עם יציאתם את המקום. כמה פשוט. כמה נכון. כמה יעיל.
הכוונה אינה להטיל דופי בנעשה בארץ.
הכוונה היא יותר להציג איך אפשר לעשות את זה אחרת, כשצריך לתת יותר דגש ללוגיסטיקה ולתת את הדעת בעניין הדינאמיקה של קהילת המטפלים.
לפעמים נדמה שיש התעכבות יתרה על הדיון של רישוי כן/לא, ואקדמיזציה- האם זה כדאי ומה זה יתן לנו. לא כי זה לא חשוב, זה חשוב וצריך לקרות, אבל- בהנחה והגענו ליום שבו יש לנו מבחני רישוי, והלימודים שלנו מוכרים כאקדמאים- מה הלאה? האם אנחנו יכולים לראות איך הדברים יראו בארץ לאור שני הדברים החשובים הללו? האם אנחנו יכולים לבנות מרכזים שנותנים מענה לקהל המטופלים ומקומות עבודה לקהל המטפלים? האם נוכל להיות קהילה מסודרת, חזקה ומקצועית? האם אנחנו יודעים איך להגיע גם למטרות האלה?
