החגיגה-ביקורת-הבימה הקאמרי 

הבימה והקאמרי מעלים ביחד את ההצגה "החגיגה" מאת וינטרברג,רוקוב,הנסן.
כיצד יש להתיחס ליצירה זו .האם כיצירה אמנותית או כהצגה הדנה בנושא חשוב
ואקטואלי.
בהצגה שהיתי היה צריך להתקיים לאחריה דיון על הנושא פדופיליה.במאי ההצגה חנן
שניר עלה לבמה הפסיק את המנחה ואסר על שני שחקנים שהשתתפו בה לעלות לבמה ולקחת
חלק בדיון.
כמובן שהדיון לא התקיים.
האם הגישה הזו נכונה האם מחזה צריך לדון אותו כיצירה אמנותית בלבד ללא קשר עם
הבעיה או הנושא בו הוא מטפל.אינני רוצה לקבוע עמדה ואני מזמין את הקוראים להגיב
ולהביע את דעתם על כך.

ההצגה קשה,מרתקת,בימוי מצויין ומרשים.משחק טוב מאוד של הצוות.
בחגיגת יום הולדת ה60 מתאספת משפחה בבית האב אליה באים כל הילדים של האב.
מיכאל-עודד ליאופולד לא מורשה להכנס כי האב אסר להזמינו.עודד כוחני ,חזק, חושב
שהכל מגיע לו, הוא ברוטלי, מתיחס בבוז אל הסובבים אותו ,חיה של אדם, טיפוס
שלילי לכל הדעות.בהשפעת אחיו כריסטיאן מורשה להשאר בבית.כל התכונות הללו
מגולמים על ידו על הצד הטוב ביותר.
מטה-אשתו-ריקי בליך סובלת מבעלה בהכנעה אך יחד עם זאת מנבלת את הפה ודורשת את
שלה.
כריסטיאן-האח הצעיר-איתי טיראן שקט,שלו,מופנם,מאופק.מנגן על הפסנתר
בשלווה,באפטיה.דוחה את העוזרת הנותנת לו סימנים ברורים שמעונינת בו ומוכנה
לכל.הוא אוכל את עצמו .יש בו מאבק פנימי. חייב להוציא את מה שקרה לו בילדות
החוצה.הדבר אינו נותן לו מנוח ואנו מרגישים זאת מרגע כניסתו לבמה.הוא מדבר מהלב
,בחצי בכי ,ברגש בהתרגשות.נשאר רווק אימפוטנט ואנו יודעים לבסוף את הסיבה
והגורם לכך.משחקו מלאכת מחשבת בנוי שלבים שלבים ומבוצע היטב.הוא עבר חוויה
טראומטית שלא בנקל תוצאותיה ימחקו.
גילה אלמגור-אלסה-האם-בנאום שלה היא מדברת בנועם אך בתקיפות.דורשת מבנה לאחר
נאומו לקום ולהתנצל. יש לה מבט חודר.היא יודעת את האמת היתה עדה לאחת
ההתעללויות אך צריך להעלים את האמת עד הסוף.כריסטיאן ילד בעל דמיון. תמיד היו
לו דמיונות משונים. היה לו חבר דמיוני אך כעת חייב להפריד בין הפנטזיה
למציאות.תפקידה בהצגה אינו רב אך מורגש היטב.
הלן-אסנת פישמן -אחותם מגלה מכתב שהשאירה לינדה-אחותו התאומה של כריסטיאן לפני
שהתאבדה. היא קצת נבוכה,נראית קצת לא טבעית בהתנהגותה ,קצת מלאכותית.אמנם נאמר
לנו שהיא המיוחדת היא היוצאת דופן שבמשפחה אך זאת התרשמותי ממשחקה.
המשרתת- פאי-הילה פלדמן-טובה מאוד משחקת בתשוקה,רגש ומיניות.
הסבא-הוגו ירדן טוב.אמנם הוא משחק ומתנהג כאדם מבוגר סנילי בתנועות התנהגות
ודיבור אופיניים ושחוקים אך הוא מביא להצגה את ריגעי האתנחתא וההומור.
השרת-לארש-רוברט הניג שמרן,קפדן,נכנע ומוכן לשרת ולקבל פקודות.
רוני תורן בנה תפאורה מאוד יפה של ספק חצר בית ספק הפנים שלו.יער עצים גבוהים
.פסנתר מכוסה,שולחן ארוך בו מתרחשת החגיגה.
הבימוי מיוחד,כובש.ריגעי האכילה הרבים למרות שלא נאמר בהם מילה מלאי חן ענין
ופיוט. על אותה במה מתרחשים שלוש סצינות במקביל כשכל אחד מהמשתתפים בסצינות
נמצאים ביחד על הבמה ומשתמשים באותם האביזרים. יש בזה קצב, מעברים מהירים, הכל
ברור והתיזמון מדוייק.
בארוחה החגיגית כריסטויאן נושא נאום על האמת שבבית הזה. הוא מתאר את התעללות
אביו בו ובאחותו התאומה לינדה בהיותם ילדים ומה עשה איתם באמבטיה.כולם מתכחשים
אינם מאמינים ודוחים אותו בגסות. הוא מרים כוסית "לחיי האיש שהרג את אחותי-
לחיי הרוצח".כולם מבינים את האמת על שהתרחש בבית רק עם הקראת מכתבה של לינדה
לפני התאבדותה.
רק אז מפנים את גבם לאבא אך האמא שידעה ושתקה נשארת נקיה.כמה קשה להודות
במציאות כשהיא אינה מתישבת עם ההגיון.
לראות או לא לראות:הצגה,קשה, חזקה, מענינת, מוגשת היטב .לראות.