הנגשת תכנים, רקע 

הנגשת תכנים לאנשים עם מוגבלות. רקע תיאורטי

בשנת 2009 חיו בישראל מליון ושש מאות אלף אנשים עם מוגבלות. אנשים אלו מהווים קרוב ל-22% מהאוכלוסייה. בהשוואה לכלל אוכלוסיית ישראל, סובלים אנשים אלו  מפערים רבים: בהשכלה, בתעסוקה, במצב הכלכלי, בתנאי מגורים ובשילובם החברתי בקהילה. במשך שנים רווחה ה"גישה הרפואית" כמודל לטיפול באדם בעל מוגבלות. גישה פטרנליסטית זו התייחסה לאנשים עם מוגבלות כאל חולים שאנשי המקצוע הם בעלי הידע והסמכות "לרפא" אותו ועליהם להיות אסירי תודה על החסד המורעף (המודל הרפואי).

מה היא נגישות?  החוק מגדיר זאת כך: "...אפשרותהגעהלמקום, תנועהוהתמצאותבו, שימושוהנאה משירות,קבלתמידעהניתןאוהמופקבמסגרתמקוםאושירותאובקשראליהם, שימושבמתקניהםוהשתתפות בתכניותובפעילויותהמתקיימותבהם, והכולבאופן שוויוני, מכובד, עצמאיובטיחותי";

ארה"ב הובילה את החקיקה בנושא כאשר חוקקה ב-1973 את חוק השיקום, האוסר על ארגונים ושירותים המקבלים מימון מהממשלה להפלות אנשים עם מוגבלות. בשנת 1990 חוקק גם חוק ה-ADA- American with Disabilities Act  האוסר הדרת אנשים עם מוגבלות מפעילויות יומיומיות ומפעילויות פנאי. החוק גם מחייב מוזיאונים להקים ועדה מייעצת הכוללת אנשים עם מוגבלות. בשנת 1984 שינה האיחוד האירופי את גישתו (זניחת "המודל הרפואי") והחל בגיבוש סדרת חוקים ותקנות המעודדים שיווין הזדמנויות. ב1993 הוצעו מספר חוקים בתחום כולל חוק המבטיח שילוב אנשים עם מוגבלות כשווים בפעילויות תרבות.

בישראל בנויה החקיקה על שלוש רמות: חוקים, תקנות ותקנים. החוק הבסיסי הינו "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח- 1998. חוק זה מתווה את העקרונות העומדים בבסיס תפיסת השוויון ולעגן את זכות האדם עם מוגבלות להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים. כמו כן נמצאים התייחסויות משמעותיות להנגשה בחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 ובמידה מסוימת גם בחוק רישוי עסקים תשכ"ח1968 , חוק הרשויות המקומיות תשמ"ח-, חוק חניה לנכים תשנ"ד-1993 וחוק הסדרת מקומות רחצה תשכ"ד- 1964. את רוח החוק מבארים התקנות השונות כאשר כל תקנה עוסקת בהיבט צר יותר של תחום ההנגשה: מקום ציבורי שהוא בניין קיים, מוסד חינוך קיים, שירותי בזק ועוד.

התקנות המשמעותיות הנוגעות יותר מכל לנושא עבודה זו הינן תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות) התשע"ג (2013). שירות מוגדר כ:"מענה לצרכי לקוח, כאשר שירות איכותי מתמקד ביצירת חוויה חיובית אצל הלקוח....שירות נגיש לאנשים עם מוגבלות הוא שירות הנותן מענה לצרכים של אנשים עם מוגבלות, כך שיוכלו לצרוך את השירות באופן דומה לאנשים בלי מוגבלות". הנגשת השירות הינה תהליך בה מרחיב הספק את השירות באופן המתאים אותו לאנשים במגוון רחב של יכולות. בכך מנסות לעסוק תקנות השירות. את מיירב ההנחיות הישימות לנושא עבודה זו נמצא בסימן י' לתקנות השירות: "נגישות לתערוכות ולמרכזי מבקרים" . תקנות אלו מנסות לפתור מגוון רחב של פתרונות להנגשת התכנים בתערוכות ותצוגות תוך התייחסות למגוון המוגבלויות.

התקנים הישראלים, בעיקר סדרת התקנים 1918 (חלק 1-6), מבארים בצורה טכנית מדויקת את דרישות החוק והתקנות. כאן נמצא מפרטים טכניים מפורטים לכל אחד מפתרונות ההנגשה המופיע בחוק ובתקנות. תקן ישראלי 1918 חלק 4. עוסק בנגישות הסביבה הבנויה-תקשורת והוא התקן הרלוונטי ביותר לנושאים הנידונים בעבודה זו.