אהבת נצח 

היא הייתה יפה ועצבנית. הסתכלה שמאלה וימינה כאלו מחפשת פנים מוכרות. הייתה תמירה ולבושה בשמלה שחורה צמודה עם נעלי עקב ותיק תואם. איך שנכנסה למסעדה כולם הרימו ראש, גם הנשים.

היא ראתה אותי ובחיוך עצבני באה לקראתי. נישקתיה תחילה על לחי שמאל ואחר כך על ימין, היא הייתה במבוכה. אמרתי לה שכהונגרי כך אומרים שלום ושיש תרבויות ועמים שמנשקים פעם, פעמיים ושלוש. היא התיישבה מולי, היו לה עיניים יפות וחכמות. אני תמיד מסתכל בעיניים, פיתחתי תחושה עם השנים ואני חושב שיש לי יכולת להבחין בקלות בין עיניים ובין מבטים שונים ולקטלג לקבוצות. הטווח הוא מחכמה ולא בהכרח משכילה, ועד למבט ריק מתוכן. לעצמי אני מגדיר את הקצוות, כיש או אין להן משהו בין האוזניים.

הפגישה הייתה בערב לאחר שיחה קצרה בטלפון. השיחה הייתה שיחת חולין רגילה על האינטרנט וניסיונה הדל בתחום ההיכרויות בעבר, השיחה זרמה היטב, היה לה קול לבבי ונעים לאוזן. הזמנו קפה, הכוס רעדה לה ביד, תהיתי אם אני גורם לה אי-נוחות בגלל המצב המביך או שיש לה בעיה אחרת. כל הנתונים שלה היו מדויקים כפי שכתבה באתר, התמונה באתר לא הייתה מוצלחת, חשבתי לעצמי. היא הייתה הרבה יותר יפה במציאות וממש נראתה הרבה פחות מהגיל שכתבה באתר, בת 42, במיוחד נראתה נפלא לאחר שתי לידות.

היא שאלה את שאלת המוקש האישי, במה בדיוק אני עוסק. אז הייתי יחסית טירון בפגישות כאלה וכתוצאה מרצון עז להרשים, נסחפתי בתיאור עיסוקיי המגוונים. למרות זאת היא הקשיבה בעניין רב ורכנה קדימה והביטה ישירות בעיניי. כשהתלוצצתי על נושא מסוים היא צחקה, צחוק מהלב, פניה זרחו ואורו עיניה. נגעתי בידה כאילו באופן אקראי, היא נרעדה קלות, אבל לא משכה את ידה. הרגשתי במבטה משום מה שהיא רעבה למגע, לאהבה.

זה היה ברור לי שאני דלוק ואני חושב שהיא ידעה זאת. הסתכלה בשעונה, הבנתי את הרמז, נפרדנו מוקדם מדי לטעמי, אבל היא הייתה צריכה לחזור לביתה, לילדים.

למחרת התקשרתי כמובן בניסיון לקבוע פגישה נוספת, היא לא ענתה, השארתי הודעה. בערב שלחתי לה מייל וכתבתי עד כמה היה לי כיף ושאני רוצה לראותה שוב לפני שאני נוסע לחו"ל. היא לא ענתה, הבנתי כי היא לא מעוניינת.

חלפו חודשיים, לא יכולתי לשכוח, אבל גם איני נלחם בטחנות רוח. אני אומר לעצמי כי אם מישהי מעוניינת היא כבר תסמן זאת, לפחות תענה, לטנגו צריך שניים.

יום אחד פתאום הגיע ממנה מייל והיא כותבת בין השאר, כי יש לה בעיות שאיננה יכולה לפרט. היא ציינה שמעולם לא פגשה במישהו כמוני, הפגישה שלנו הייתה מהממת והיא מעוניינת להיפגש. נפגשנו בבית קפה סמוך לביתי, התנשקנו והפעם נשיקה לוהטת על השפתיים תוך חיבוק חזק.
ההורמונים שלי זרמו... והצעתי לה לבוא אלי לראות את אוסף הפרפרים שלי...
כשהגענו, בקושי סגרתי את הדלת מאחורי, לא התאפקנו כמה פעמים עד חצות. הצעתי לה להישאר לארוחת בוקר, אבל היא מיהרה לביתה. התקשרתי למחרת ושוב לא ענתה, שלחתי מייל.
אחרי שבוע של ניסיונות מצדי, שלא נענו, התקשרה בצהריים. יש לי כשעה פנויה אמרה, אמרתי בסדר אבוא אלייך, היא אמרה לא נוח לי, אצלך יותר מתאים, אמרתי בקול ברור, בואי.

כך התנהל רומן למקוטעין, לפעמים פעם או פעמיים בשבוע. כשניסיתי לשאול שאלות היא סירבה לפרט.
הסיפור נמשך כשלשה חודשים, כל פעם שרציתי לקבל מידע כדי להכיר אותה יותר אמרה: "אתה אהבת נצח..." לא מספיק?

השיר הבא יבהיר לכם את ההמשך...

  אהבת נצח 

נכנסה לחיי בסערה
אהבת הנצח

בלינו לילות סוערים
הבטיחה חיי נצח

קצרתי את הנצח בסערה
כי לא ספרה לי על בעלה ...

 מתוך ספרי "הרי את אהובתי, אשתי, גרושתי"