הכפר הגלובלי, כבר לא כל כך גלובלי 

בשנים שעברו מאז הגיע האינטרנט לפתחו של כל בית ועסק בעולם המערבי, התרגלנו לחשוב על העולם כעל כפר גלובלי. היכולת לקבל מידע מכל מקום בעולם בתוך עשיריות-השנייה, במקביל לדיגיטציה של כמעט כל סוגי האינפורמציה הפכה את כולנו לשכנים. במקום לחכות חודשים או שנים עד שאחד הערוצים המקומיים יואיל לשדר סדרה אמריקאית או בריטית מוצלחת, יכול כל משתמש להוריד את הפרקים דרך רשתות שיתוף-קבצים בתוך שעות בודדות מרגע השידור המקורי, ובמקום לקוות שיבואן כלשהו יחליט לשווק בישראל מוצר-להיט, יכול כל אחד לגלוש לאתר היצרן ולקבל את המוצר לביתו בתוך ימים בודדים (וגם לחסוך קצת מיסים באותה הזדמנות). עד כה, הכל טוב ויפה, אך גם בעולם אידיאלי, יש מי שחושף שיניים.

בשנים האחרונות, עם הפיכתן של רשתות שיתוף הקבצים השונות ללהיט היסטרי, אנו עדים למאבקם של חברות וארגונים המייצרים תכנים בטכנולוגיה המאפשרת לכל אחד לקבל את התכנים הללו ללא תשלום. הארגונים הפעילים ביותר הם RIAA, ארגון תעשיית ההקלטות האמריקאית, ו-MPAA, ארגון אולפני הסרטים האמריקאי. אף על פי שלכל בר-דעת ברור שלא ניתן לעצור את שיתוף הקבצים הפיראטי, שני הארגונים הללו נאבקים מזה שנים בנחשול האדיר באמצעים שונים, טכנולוגיים ומשפטיים. בין השאר, תובעים הארגונים על בסיס שגרתי משתמשים וחברות הקשורים לשיתוף קבצים.

אתר האינטרנט TorrentSpy ההולנדי הוא אחד מאלה שבהם נלחמים הארגונים בשצף-קצף, מכיוון שהוא אחד מהאתרים הגדולים ביותר בתחום, ומציע מאגר ענק של קישורים להורדה בתוכנת שיתוף הקבצים Bittorrent. בחודש מאי השנה, בעקבות תביעה שהגיש MPAA נגד האתר, הורו בתי המשפט בארה"ב לאתר לבצע מעקב אחרי גולשי האתר (Logging), כאשר מידע זה יוכל לאפשר לאתר במדויק את משתפי ומורידי קבצים פיראטיים לפי כתובת ה-IP שלהם.

בהמשך, הפעיל האתר מערכת בשם FileRights המאפשרת לו לחסום קישורים לתוכן פיראטי, אך היעילות של טכנולוגיות כגון זו ידועה כבלתי יעילה. ביום שני האחרון ביצע האתר צעד חסר-תקדים והחליט לחסום באופן חד צדדי משתמשים מארה"ב משימוש במנוע החיפוש שבאתר. גולשים מארה"ב המבצעים חיפוש מקבלים הודעה לאקונית המבשרת להם כי ההחלטה נובעת מאקלים משפטי בלתי-ברור בנושא פרטיות המשתמשים ומתיחות בין חוקי הגנת הפרטיות של ארה"ב והאיחוד האירופי.

אין ספק ש-MPAA ו-RIAA יראו את העניין כניצחון, אך ברור שלא תהיה לזה השפעה ממשית על שיתוף הקבצים. בארה"ב פעילים מאות אתרים אחרים בתחום ואין ספק שהם יצליחו לספק את הביקוש לתוכן פיראטי, אך הדבר מעלה שאלה חשובה: האם סוגיית זכויות היוצרים עתידה לשלוח את הכפר הגלובלי שאליו התרגלנו בחזרה למאה הקודמת? דוגמא נוספת למאבק בין-לאומי ניתן לראות במאבק לסגירת אתר שיתוף המוסיקה AllOfMP3 שפעל ברוסיה. למרות שהאתר פעל בהתאם לחוקי רוסיה, ועשה זאת בהצלחה במשך שנים רבות, הצליחו שלטונות ארה"ב לכופף את ידי ממשלת רוסיה ולהביא לסגירת האתר בנובמבר 2006.

במשך כל אותן שנים ניסו הארגונים לסגור את האתר באמצעים שונים, אך ללא הועיל. הקש ששבר את גב הגמל הוא רצונה של רוסיה להצטרף ל-World Trade Organization, מה שאפשר לארה"ב לסחוט ממנה את סגירת האתר בתמורה להסרת-ההתנגדות האמריקאית להצטרפותם לארגון.

בשורה התחתונה, המאבק של MPAA, ה-RIAA וארגונים אחרים בפיראטיות נכשל בצורה דרמטית. שיתוף הקבצים מתפשט וגדל מיום ליום והטכנולוגיה משתכללת כל הזמן. הניסיון של RIAA לתבוע משתמשים פרטיים על הורדת קבצים פיראטית נכשל גם הוא, ואפילו גרם ל-Backfire אחד או שניים, כמו במקרה של טניה אנדרסן, שנתבעה על ידי RIAA וזוכתה, וכעת תובעת את הארגון בחזרה על חדירה לפרטיות והוצאת דיבה.

השביל הנוכחי שבו צועדת RIAA הוא קל ובטוח, יחסית - אתרים פרטיים אינם מסוגלים לעמוד פיננסית במאבק משפטי ולכן מעדיפים לסגור את שעריהם, ברוב המקרים, כפי שקרה גם בישראל. אצלנו הביאה הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות להפסקת פעילותם של אתרי שיתוף קבצים כגון LionNetwork, Lala ואחרים בדרך דומה.

התגובה של Torrent Spy מראה על עזות-מצח והחלטיות, ואין ספק שאתרים אחרים ברחבי העולם ילכו בדרך זו גם הם. הבעיה היא שצעדים אלה עלולים להביא לבידוד טכנולוגי של ארה"ב ואולי אף לפילוג טכנולוגי של העולם כולו. היום, אתרי שיתוף הקבצים הוא מטרה גדולה ויפה להילחם בה, אך ישנם אמצעים רבים אחרים, כגון UseNet. ציד המכשפות הבלתי מבוקר עלול להגיע למצב בו בעלי אתרים יחששו לפתוח את אתרם לציבור הרחב פן ידרשו גם הם לנהל מעקב אחרי כתובות IP ולהתמודד עם תביעות-ענק, וכך יותר ויותר אתרים יהיו פתוחים רק לקהל מקומי. אולי הגיע הזמן שממשלת ארה"ב והנהגת האיחוד האירופי יתחילו לגלות עניין במתרחש, ויתערבו בנושא לפני שהדורסניות של RIAA ו-MPAA תדרדר את כל העולם למלחמת תרבויות חדשה.