התמודדות נפשית עם פציעת ספורט 

להתאוששות מפציעת ספורט יש שני צדדים. הצד הראשון והמוכר, הוא ההתמודדות הפיסית. ההתמודדות המוכרת פחות היא ההתמודדות הנפשית/פסיכולוגית. יש כמה דרכים להתמודד נפשית עם פציעת ספורט, ואציג אותן בהמשך.

ספורטאי שנפצע, מרגיש לפעמים שחרב עליו עולמו. מעבר להתמודדות עם הכאב של הפציעה, מתחילות לעלות בראשו מחשבות כגון: "האם הפציעה תגרום לי לעזוב את הספורט?", "האם אוכל לשוב ולהגיע לתוצאות אליהן הגעתי לפני הפציעה?" וכדומה. הספורטאי עלול להתחיל להתמודד עם רגשות כעס, הדחקה ואף דיכאון. פן נפשי נוסף של הפציעה הוא חוסר הוודאות, ושבירה של שיגרת האימונים ושגרת היום-יום. חוסר היכולת לעסוק בדבר חשוב כל כך בחייו של הספורטאי, הריחוק מהקבוצה וחוסר הוודאות בנוגע להחלמה, מטרידים את נפשו של הספורטאי.

אי לכך, יחד עם הטיפול הפיסי בפציעה, חשוב לעזור לספורטאי להתמודד עם הפן הנפשי של הפציעה.

התמודדות נפשית מוצלחת עם הפציעה, תגרור החלמה מהירה יותר. מחקרים שנעשו בנושא, הראו כי יש קשר ישיר בין מצבו הנפשי של האדם, לקצב ההחלמה של הגוף. המחקרים הראו שכאשר הנפש מדוכדכת, מערכת החיסון של הגוף לא פועלת בצורה מיטבית, וקצב חילוף החומרים וקצב בניית התאים נפגע אף הוא. אדם שלא ידע להתמודד נכון עם הפן הנפשי של הפציעה, "יגרור" את גוף להחלמה איטית, ולהתמודדות קשה עם החזרה לאימונים. ואילו אדם שיחשוב חיובי, יקצר את משך ההחלמה, וחזרתו לאימונים תהיה קלה.

 אז איך מתמודדים עם ההשפעה הנפשית של פציעת ספורט? להלן כמה דרכים: 

• חשיבה חיובית. לחשוב חיובי, לחשוב חיובי, ועוד פעם לחשוב חיובי. לא להיגרר אחרי התרחישים הגרועים (חוסר היכולת לחזור לעסוק בספורט), אלא לנסות למצוא את הצד החיובי של הפציעה – זמן מנוחה לכל הגוף, ולא רק לאיבר הפצוע. זמן איכות עם המשפחה. זמן לטפל בדברים שנדחו ונדחו. זמן להשקיע בתחביבים אחרים, ועוד. ככול שהמחשבה תהיה חיובית יותר, לגוף יהיה קל להחלים מהפציעה במהירות.
• הצבת מטרה. כאשר ספורטאי מציב לעצמו דד-ליין (הגיוני) לחזרה לפעילות, תוך התייעצות עם המאמן והמטפל, הוא מכניס את עצמו שוב לאתגר שעליו לעמוד בו, בדיוק כמו באימוני הספורט.
• ללמוד על הפציעה. ככל שחוסר הוודאות וחוסר הידיעה על הפציעה, ועל משך ההחלמה ממנה, יקטנו, כך ההתמודדות הנפשית תהיה קלה יותר וחיובית יותר.
• קבלת אחריות על תהליך ההחלמה. הרפואה המערבית לימדה אותנו שיש לסמוך על הרופא. הוא יבדוק, הוא יאבחן, הוא יחליט על הטיפול והוא ידאג לצייד אותנו בתרופות. האחריות היא עליו. (אין כאן ניסיון לזלזל ברפואה המודרנית וברופאים, אך לרוב זה הוא הטיפול שניתן). אני מדגיש בפני מטופלי, שוב ושוב, כמה חשוב לטפל ביחד בפציעה. אני מסביר להם שחשוב מאוד שהם ייקחו חלק פעיל בתהליך ההחלמה, ושלעיתים זה יותר חשוב מהטיפולים שאני עושה להם. מטופל שיעשה את "שיעורי הבית" שלי (תרגילים), יחלים מהר יותר מאשר המטופל שלא יהיה חלק פעיל בהחלמה.
• תמיכה של הסביבה. מכיוון שהספורטאי הפצוע, מרגיש לעיתים בודד ומופרד מהקבוצה, השמירה על סביבה תומכת יכול לשפר את מצב רוחו, ולזרז את קצב החלמתו. ספורטאי שישמור על קשר הדוק עם חבריו לקבוצה ועם המאמן, יחלים מהר יותר.

 לסיכום. כאשר מתמודדים עם פציעת ספורט, חשוב לטפל גם בנפש וגם בגוף. "נפש בריאה בגוף בריא" היא לא רק קלישאה.