בעזרת השם - תרתיי משמע 

אנחנו נוהגים לפנות בבקשת עזרה, לבורא כאשר אנו משתמשים במושג הזה: "בעזרת השם" , ברגעים בהם אנו מרגישים צורך בתמיכה רוחנית או רגשית, אבל למשפט הזה יש רבדים נוספים עמוקים. 

ה'שם' הוא אחד משמות הבורא,  מה הכוונה ב "השם" ובאיזה כלים הוא עוזר לנו ? 

"האותיות הן המהות הפנימית של כל הבריאה אין הם סימנים גרידא, אלא מהות אנרגטית רוחנית עליונה, כח הנמשך מאת הבורא אל העולם, כל נברא יש בו שילוב של כמה וכמה כוחות- אותיות, בשמו ממש, כל "עצם" ונברא כל שהוא מתקיים בכל רגע בהשפעת הכוחות הנמשכים אליו בכל רגע, האותיות הם הצינורות והכוחות שנמשך מהם כל היקום וכל העולמות כולם שמעבר לו.
כאשר אדם מוציא מפיו אותיות הוא מתחבר, מנענע ומעיר את אותם כוחות, וכפי איכות כלי הדיבור שלו וזכות פיו הינו מושך שפע לעולם או לעצמו." (מתוך ספר התמונה המיוחס  ל- רבי נחוניא בן הקנה  ורבי ישמעאל כהן גדול )

"בריאה באותיות
עברית היא לא שפה הסכמית, שפה שחיברו בני האדם. אלא אותיות הקודש הן אבני הבניין שמהן נברא העולם כולו, נברא, עומד ומתקיים בכל רגע ורגע. ישנו מדרש יפה על כל האותיות שבאו בפני הבורא בעת הבריאה, "בשעה שחפץ המקום לברוא את העולם באו כל האותיות החקוקות על כתר...", כדאי לעיין במדרש ולזכור שכל זה כמובן ברמזים גדולים על תחילת ההתחלות, מעשה בראשית.
אומר ה'מאור ושמש', "בראשית, ברא אלקים, את השמים, ואת הארץ", ראשי התיבות של הפסוק עולה למניין כ"ב, לרמז שבכ"ב אותיות של התורה נבראו כל העולמות. גם 'מילה' זה בגימטרייה שמונים וחמש = פה, ואם מוסיפים עוד אחד, שזה הכולל של המילה, מקבלים שמונים ושש, בגימטרייה 'אלוקים'. לרמז, 'בראשית ברא אלוקים' שזה הפה השלם, הכל נברא בדיבור, ונרחיב על זה בהמשך.
ביום השני לבריאה נאמר: "ויאמר אלקים, יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל, בין מים למים". מסביר הבעש"ט על פי פסוק מתהילים שאומר דוד המלך "לעולם ה'-- דברך, נצב בשמים", שהדיבור של השם שאמר 'יהי רקיע', תיבות ואותיות אלו נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמיים (מרוקעות בו). כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע ח"ו וחוזרות למקורן (בכתר, בשורש) היו כל השמיים נעלמים, וכמו כן הארץ והעולם הדומם ממש. כתב האר"י הקדוש שגם בדומם ממש, כמו אבנים ועפר, יש בחינת נפש וחיות רוחנית, בחינת התלבשות אותיות הדיבור המחיות ומהוות את הדומם. 
השמות בהם נקראים בלשון הקודש כל הנבראים שבעולם הן הן אותיות הדיבור של הבורא המשתלשלות ממדרגה למדרגה עד שמגיעות ומתלבשות באותו נברא להחיותו. כיוון שהאור של הדיבור הראשוני היה גדול מדי בשביל כל הנבראים, לכן האור חייב להגיע לכל נברא פרטי לאחר צמצומים וצמצומים. השם שנקרא דבר מסוים בלשון הקודש, הוא הכלי לחיות המצומצמת שיש באותיות שם זה, והכל נמשך מהדיבור הראשוני.
הרב שליט"א אומר, יוצא מדבריו של הבעש"ט כי דיבורו של הקב"ה נמצא בכל חלק קטן של המציאות, ובזה יכול האדם למצוא את ה', ולהתקרב אליו בכל מקום." (ערך דוד אגמון) 

הבורא הוא אור, "רוח אלוהים" והכלים בהם ברא את העולם וחוקיו, הם האותיות - צירופי קודים אנרגטיים מחוללי מציאות, שחוברים למילה, כגון: "ויהי אור", שחובקת מהות המשפיעה על ה"מציאות" הכפופה לתפיסתנו בחמשת החושים. 

כשאנו אומרים: "בעזרת השם" אנו מפעילים כוונה ספציפית המתייחסת לחלק הרוחני, האלוהי, בכל אחד מאיתנו, השם - תרתיי משמע . אנו מבקשים סיוע מהאנרגיה המחייה אותנו. 

שיטת קוד-יה עושה שימוש באותיות, כקודים ליצירת המציאות הרצויה.

באבחון אישי בשיטת קוד-יה: ניתן בתהליך אישי עם כל אדם, לאתר מהן האותיות המזינות והמאוזנות בשמו של האדם, היוצרות מציאות בריאה ומעצימה ומנגד, מהן האותיות שיוצרות "קצרים" וחסימות אנרגטיות, הבאות לידי ביטוי כמחלות,קשיים או חסימות בתחומים שונים, ולאזן ולהבריא אותם.

את שיטת קוד-יה ניתן ללמוד, במרכז קוד-יה בראשון לציון, ולהתמקצע כמקודד/ת הרואה את המציאות והקודים המפעילים אותה ופועל/ת ליצירת מציאות טובה לעצמו ולזולת.