ביקורו של האפיפיור פרנסיסקוס והאתגרים של הכנסיה הקתולית בארץ 

אני יהודי המתגורר בחיפה, עיר של דו קיום לשלום. אחת מההנאות הגדולות ביותר שלי במסגרת חיי בקהילה זו הם שבע שנים של פעילות דתית עם ארגון הפוקולר הקתולי, עם קהילת האחמדיאן שוחרת השלום המתגוררת בחיפה, ועם השכנים הדרוזים שלנו. המתנה הגדולה שקשרים אלה הביאו לי  היא להבין את החשיבות של קידם אחדות בתוך הדת והאמונה שלי עצמי – היהדות. בו בזמן שלמדתי לכבד את הדתות של האחרים, למדתי להוקיר את שלי אפילו יותר.

------------------------------------

השאלה הנפוצה ביותר שאני נשאל על ידי חברי, קרוביי ומבקרים היא "מדוע ישראל והפלשתינאים אינם יכולים לגור יחד בשלום?" האזור הזה סבל ממהפכות ומעימותים במשך אלפי שנים שנסובו בדרך כלל סביב נושאים דתיים. העימותים בתוך היהדות, הנצרות והאיסלאם יכולים להיות צורמים באותה מידה כמו אלה הסובבים סביב נושאים דתיים. זהו הראשון מבין שני מאמרים שיתארו את כנסית הקבר הנוצרית הנחשבת למקום הקדוש ביותר בנצרות ואת הכותל המערבי המקום הקדוש ביותר ביהדות. שני האתרים ממוקמים בירושלים "עיר השלום". לעיתים קרובות אני מבקר בעיר הקודש שהיא במרחק נסיעה של שעתיים בלבד מביתי בחיפה. האתרים הללו מהווים מיקרוקוסמוס לאתגרים הניצבים בפני האמונות והדתות השונות לבניית אחדות בתוכן. אני כותב את המאמר הזה כדי לציין את ביקורו בישראל של האפיפיור פרנסיסקוס שיגיע לכאן במטרה לבנות אחדות בתוך הכנסיה הקתולית והנצרות.

פרטים נוספים על ביקורו הקרוב של האפיפיור ניתן למצוא באתר: http://popefrancisholyland2014.lpj.org/ 

ירושלים היא אחת מהערים העתיקות ביותר והשנויות במחלוקת בעולם. עיר דוד נחשבת לקדושה עבור שלושת הדתות העיקריות של אברהם אבינו: היהדות הנצרות והאיסלאם. במהלך ארבעת אלפים שנות ההסטוריה שלה, ירושלים נהרסה, נכבשה, הותקפה ונבנתה מחדש אין ספור פעמים. חומות הוקמו סביב לעיר תחת סולימן הגדול והיום אלה החומות שמחלקות את העיר העתיקה לארבעת החלקים המוכרים כרובעים הארמני, הנוצרי, היהודי והמוסלמי. כשאני צועד ברחובות העיר העתיקה לעיתים קשה שלא ללכת לאיבוד אך קל להבחין בהבדלים בין הקהילות.

העיר העתיקה היא בית לאתרים רבים בעלי חשיבות דתית, בינהם הר הבית והכותל המערבי, כנסית הקבר הקדוש, כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא.

כנסית הקבר הקדוש נחשבת למקום שבו ישו מנצרת הושם על הצלב וגם קבור בה. הכנסיה היתה מאז ומתמיד מקום קדוש במיוחד לנוצרים והמקום החשוב ביותר המשמש כיעד לצליינים מאז המאה הרביעית והיא נחשבת למקום תחייתו מחדש של ישו הנוצרי.

הקיסר הנוצרי הראשון, פלאביוס קונסטנטין ציווה על בניית הכנסייה בערך במאה ה 325 לספירה. במהלך בניית הכנסיה נטען כי אמו של קונסטנטין הלנה גילתה את הצלב האמיתי ואת מקום קבורתו של ישו. הכנסיה של קונסטנטין נבנתה כשני בניינים צמודים הכוללים את הבזיליקיה של גולגותה והרוטונדה (שהוא בניין עגול עם כיפה) הנקרא אנאסטאסיס (תחיית המתים), המכיל את מה שנשאר מהחדר החצוב בסלע של הלנה ומקריוס, מקום המזוהה כמקום קבורתו של ישו.

הבניין חווה הרבה הרס ותהפוכות. הוא נהרס בשריפה שפרצה בשנת 614 לספירה כאשר האימפריה הסאסאנית פלשה לירושלים ולכדה את הצלב האמיתי. המקום שוקם בשנת 630 על ידי הקיסר הרקליוס כאשר הוא השתלט ובנה מחדש את הכנסיה. בשנת 1009 פאתימיד קליף אל-חכים בי-עמר אלה ציווה להשלים את החרבת הכנסיה כחלק ממסע נגד המקומות הקדושים לנצרות באזור. ההרס היה גדול ונרחב ומעטים הם החלקים המקוריים שנשארו מהכנסיה.

במשא ומתן שהתקיים בין הפאתימידים ושליטי האימפריה הביזנטית בשנת 1027-8 לספירה, הושג הסכם שאיפשר את הקמתה מחדש של הכנסיה, שהושלמה בשנת 1048. המבנה החדש התמקד סביב לרוטונדה (לכיפה) ולבניינים שסביבה: הבזיליקה הגדולה נותרה הרוסה. השליטה בירושלים עברה מיד ליד במהלך מספר פעמים עד להגעתם של הצלבנים בשנת 1099 אשר השתלטו מחדש.

הצלבנים ריהטו מחדש את הכנסיה בסגנון רומנסקי והוסיפו את מגדל הפעמון. החידושים הללו קישרו את הקפלות הקטנות שבאתר והושלמו בשנת 1149 לספירה, כשהם ממקמים את כל המקומות הקדושים לראשונה תחת קורת גג אחת.

הכנסיה הפכה להיות מקום מושבו של הפטריארך הלטיני הראשון. אלא שהיא נפלה שוב בידיים אחרות תחת שלטונו של סאלאדין בשנת 1187. הקיסר פרדריק השני החזיר את השליטה על הכנסיה במאה ה 13 כאשר היה תחת אזהרה מפני נידוי, דבר שמוביל לאחת התוצאות התמוהות בכנסיה הקדושה ביותר לנצרות של שליטה שנעשתה תחת צו האיסור הדתי.

הכניסה לכנסייה היא דרך דלת אחת בלבד.  גישה צרה זו למבנה כה גדול כמו זו כבר הוכחה כמסוכנת. לדוגמא, כאשר אש פרצה בשנת 1840 עשרות עולי הרגל ששהו במקום נרמסו למוות בניסיון להימלט. הרחובות המרוצפים והשבילים סביב הכנסייה הם עדיין מאוד צרים וחלקלקים. היו מספר מקרים שבהם אני עצמי מעדתי או שנתקלתי בהמוני מבקרים נרגשים.

ליד המזבח ישנו גרם מדרגות המוביל לגולגותא ה-קלברי הנחשב באופן מסורתי כאתר צליבתו של ישו ומהווה את החלק המעוטר והמקושט ביותר בכנסייה. מקום המזבח המרכזי כולל את סלע הגולגולתא (התחנה השנים עשר של מסע הצלב), מתחת למזבח ישנו בור שנחשב למקום שבו הצלב הועלה.  בשל חשיבותו הרבה, זהו אתר המבקרים הפופולרי ביותר בכנסיית הקבר. ליד המזבח ניצב פיסלה של מריה והאמונה היא שיש לפסל השפעה מאגית ושהוא מחולל ניסים.

הבניין העגול עם הכיפה הנקרא רוטונדה נמצא במרכז האנאסטאסיס (מקום תחיית המתים). ברוטונדה ממוקם חדר התפילה הנקרא אדיקולה, ובו נמצא הקבר הקדוש. האדיקולה מכיל שני חדרים, בראשון נמצאת אבן המלאך, שהאמונה אומרת שזהו למעשה שבר של האבן הגדולה שחתמה את הקבר, החדר השני הוא הקבר עצמו. כנסיית הקבר הקדוש היא כה מורכבת ומרתקת שאני ציינתי רק חלק מהמקומות העיקריים במרכז רוחני מדהים זה.

האחראים או בעלי המשמורת העיקריים של הכנסייה הם הכנסיה האורתודוקסית מזרחית, הכנסיה הארמנית אפוסטולית והכנסיות הקתוליות שביחד עם הכנסיה היוונית אורתודוקסית נושאים ברוב האחריות למקום. זמני ומקומות הפולחן מוסדרים לכל הקהילה אך ורק באזורים משותפים. אי ציות ללוח הזמנים יוצר לעיתים קרובות מחלוקות גדולות.

יצירתו של ההסכם המכונה הסטטוס קוו לא הצליח למנוע את העימותים שממשיכים לפרוץ גם בזמנים המודרניים. כך קרה שפעם אחת, ביום קיץ חם של שנת 2002, נזיר קופטי הזיז את הכיסא שלו מהנקודה המוסכמת שלה לאזור מוצל יותר. זה התפרש כצעד עוין מצידם של חברי הקהילה האתיופית דבר שהוביל למהומה גדולה שבעקבותיה אחד עשר פצועים אושפזו לטיפול בבית חולים.

על פי הסטטוס קוו, אף חלק ממה שהוגדר כטריטוריה משותפת לא ניתן לארגן מחדש ללא הסכמתן של כל הקהילות. דבר זה יכול להוביל להזנחה של תיקונים נחוצים מאוד. דוגמא נוספת למצב עניינים זה היא סיפורו של סולם עץ שמוקם בשנת 1852 מעל הכניסה לכנסיה, כאשר הסטטוס קוו מגדיר את שתי הדלתות ומדפי החלון כאזור משותף. סולם זה, שאפשר לכנותו כ: "סולם הלא נייד", נשאר שם עד עצם היום הזה, כמעט בדיוק כמו במיקומו המקורי.  עד היום אין כנסייה שלטת בכניסה הראשית ושתי משפחות מוסלמיות הן שחולקות את המשמורת על הכניסה.

האם יש תקווה להרמוניה במזרח התיכון? האפיפיור פרנסיסקוס מגיע לכאן כדי לציין את יום השנה ה-50 לפגישה ההיסטורית בירושלים בין האפיפיור פאולוס השישי והמנהיג הרוחני דאז של הנוצרים האורתודוקסים בעולם, הפטריארך האקומני של הכנסיה האוניברסלית, אטנגורה. הפגישה שהביאה להתקדמות חיובית משמעותית ביחסי הכנסייה.
הקתולים והאורתודוקסים היו מחולקים מאז הקרע הגדול של שנת1054  שנבע במידה רבה מחילוקי הדעות על עליונותו של האפיפיור.

לאפיפיור פרנסיסקוס יצטרף בירושלים הפטריארך האקומני הנוכחי ברתולומיאו, שהפך למנהיג האקומני הראשון שהשתתף בהכתרת האפיפיור מאז הפילוג כשנסע לרומא למיסת ההכתרה של פרנסיסקוס שהתקיימה בחודש מרץ שעבר. הם יחגגו יחד במיסה בכנסיית הקבר הקדוש. תקוותי היא שביקור זה ישמש דוגמא וסמל לכל האזור שהדיאלוג יכול להחליף עימותים, לפתור את המחלוקות ולהביא להרמוניה.

מידע נוסף ניתן למצוא באתרים:

http://www.ctvnews.ca/world/first-holy-land-visit-pope-francis-to-travel-to-israel-west-bank-jordan-in-may-1.1618387#ixzz30f2FrhxY

http://www.ctvnews.ca/world/first-holy-land-visit-pope-francis-to-travel-to-israel-west-bank-jordan-in-may-1.1618387#ixzz30f1nuI00

המאמר הבא שלי יעסוק בכותל המערבי - האתר הקדוש ביותר ביהדות, וביצרים והקונפליקטים שהוא מייצר בתוך הדת והאמונה שלי.