הדימוי העצמי
ספרות הפסיכולוגיה מתארת את הדימוי העצמי כסוג של תמונה פנימית, המייצגת את תפיסתנו באשר לסוג האדם שאנו, את האני שלנו, את האמת הפנימית של עצמנו. תמונה פנימית זו נבנתה באמצעות אמונותינו על עצמנו, שעוצבו תת-הכרתית על-ידי הצלחותינו, כישלונותינו, השפלותינו, ניצחונותינו והאופן שבו אחרים נהגו בנו, בייחוד בילדות המוקדמת. דעות ואמונות על עצמנו המתאימות לתמונה זו, מתקבלות ומצטרפות בדרך תת-הכרתית לאמת פנימית זו, ודעות ואמונות שאינן כאלה נדחות על-ידה. כל פעילותינו, תחושותינו, התנהגותנו ואפילו יכולתנו ואישיותנו הולמות תמונה זאת, כלומר, אנו פועלים לפי אותה אמת פנימית שהדימוי העצמי שלנו מייצג. יתרה מזו, איננו יכולים לפעול אחרת חרף רצוננו והשתדלויותינו. למשל, אדם המאמין שהוא כישלון, ימצא תמיד דרך להיכשל למרות השתדלויותיו להימנע מכך, ואדם המאמין שהוא קרבן תמידי של אי-צדק, ימצא נסיבות להצדקת דעותיו.אישיות האדם
המונח "אישיות" מוגדר כביטוי כוללני חיצוני של הדימוי העצמי, אבל אם נדייק, האישיות כוללת יותר מזה. במצבים של התרוממות רוח אנו מחצינים הרבה יותר מאותו דימוי עצמי, ובמצבים של דיכאון ותסכול הרבה פחות.
מוכרת התופעה שאדם מנסה להציג את עצמו כפי שהוא רוצה להיראות. אנו גם מכירים אנשים שלא מעיזים או פוחדים לבטא את פנימיותם בחברת אחרים. לעומתם, ישנם כאלה שמתחילים לפרוח שעה שהם נמצאים בחברה.
תופעות אלה ואחרות מביאות אותנו להבחין בטיפוסים שונים, לכן גם מקובל להגדיר כל אדם כ"יחיד במינו". כדי להאיר מעט ערפל זה, אופיינו ורוכזו טיפוסים דומים בקבוצות. בכל קבוצה שני צדדים מנוגדים, "הצד החיובי" ו"הצד השלילי". קיים דמיון בין הצדדים החיוביים, כך גם בין הצדדים השליליים. בכל טיפוס יש אחוז מסוים משני הצדדים. האחוז המרבי קובע את סוג האישיות שלו. נציג כמה מקבוצות אלה:
אישיות מצליחה ואישיות כישלונית
האדם אינו "משיג" הצלחה או "נוחל" כישלון במקרה, הוא נושא נבטים אלו באופיו, ומבטאם כסימפטום הניתן לפענוח ולזיהוי.האישיות המצליחה היא אישיות המאפשרת לאדם להתמודד ביעילות ובצורה הולמת עם הסביבה והמציאות, ולזכות בסיפוק על-ידי השגת מטרות החשובות לו. זהו האדם האופטימי, היצירתי, בעל היזמה, בעל ביטחון עצמי, המעז, בן החורין.האישיות הכישלונית, לעומתה, מקשה על האדם למלא את המשימות העומדות בפניו וליהנות מהשגתן, ולכן מביאה אותו להתנסות בתחושות שליליות, כגון: תסכול, בדידות, ריקנות, אומללות, אבדן דרך, חוסר העזה והיעדר ביטחון עצמי. במקרים רבים אדם זה מתבייש באישיותו ואף שונא אותה, ולכן הוא מנסה להציג כלפי חוץ וכלפי עצמו אישיות אחרת, מדומה, אידיאלית. הניסיון לשאת את הבושה ולהתמודד עם אישיות מדומה בעולם אמיתי מביא לא רק מתח נפשי רב, אלא גם מזמין אכזבה ותסכול נוספים.
אישיות בוגרת ואישיות ילדותית
אישיות בוגרת נוצרת באדם כשכוחותיו הנפשיים הגיעו לבשלות. היא המאפשרת ואפילו מעודדת אותו לתפקד באופן נאות למדי. אנו מזהים אצל אדם בעל אישיות זו תכונות חיוביות, כגון: אחריות, הבנה, מידה גדולה של עצמאות, פתיחות, צורך לספק מזון רוחני לזולת ללא תמורה, נטייה להגשמה עצמית, ידע נרחב, שקט נפשי וראיית עצמו כרצוי בחברת אנשים.
למרות הדמיון בין אישיות זאת לבין האישיות המצליחה, יכולים אנשי קבוצה זו לכלול יסודות כישלוניים, מכיוון שלא כל אישיות בוגרת היא גם אישיות מצליחה. האישיות הילדותית לעומתה, קיימת באדם שעדיין לא השיג בגרות נפשית ועקב כך איננו מפותח דיו מבחינה זו, ולכן דל בביצועים אלו. אדם בעל אישיות זו תלוי יותר באחרים וגם רגיש יותר. לעתים קרובות הוא מפגין גישה אגואיסטית, קלות דעת, אגרסיביות וחוסר מוסריות. הוא נוטה למצבי רוח, עצבנות וחסר שקט נפשי. לעתים הוא חש הרגשות שליליות, כגון: תסכול, ריקנות, בדידות, ספקנות, התמרמרות, התרעמות, עלבון והשפלה. במקרים רבים אדם זה מתבייש בפנימיותו ומחצין אישיות מדומה, על כל החסרונות הכרוכים בכך. אך אישיות זאת מעניקה לעתים לסביבתה שמחת חיים, חן וקסם אישי, יסודות הנדרשים על-ידי האישיות הבוגרת. כך נסגר מעגל הקבלה והנתינה ההדדית בין שני סוגי אישיות מנוגדים אלה.
