מה מותר ומה אסור עולם של מוסריות! 

מה מותר ומה אסור עולם של מוסריות! 

האם באמת אנחנו יודעים מה אסור ומה מותר? עולם של הגבלות בועט באנו בכל חור שרק מכניסים את המחשבה הרציונלית לפעולה. חושבים בהגיון, או מניחים שכך, שאת היגיון מכתיבים לנו אנשים אחרים ואין לנו ממש שליטה על זה. מוסריות, מה מוסרי לעשות בחברה ומה לא מוסרי, האם זה מקובל או לא מקובל, מה יחשבו עליי, מה יגידו, עולם הרעש והכותרות, תחרותיות, שליטה ועבדות מודרנית.

הכל מתחיל באמונה השבורה שמדבקת את העדר

הכותרת שיוצרת רעש ומשחקת ברגשות שלנו. הרגשות שלנו מתעסקות בתפל ומניעות אותנו לכתר על כמה קשה כאן ועצוב. המצב יכול להיות קצת יותר טוב "אם רק היה כך וכך", היית מסיים את מה שהתחלתי "אם רק הייתי יודע ש..", אני יתחיל את המיזם שלי רק "אחרי שאני אסיים את התואר", הדחייה, הבלבול והפחד.

מקור הדחייה לפעולות שלנו. "החשש שאם כך וכך יהיה אז מה יהיה אחרי זה". מנסים לברוא את העתיד, אבל אין לנו מושג מה יהיה בעוד שעה. המסקנות השגיות ואמונות המגבילות. זה כמו מגפת השעבוד המודרנית, המשכנעת,החכמה, היא יודעת הכל לעשות ושזה יראה כמה שיותר חזק ומוסרי להיכנס לתודעתם של מיליוני אנשים. להניע אנשים לפעולה. טלפון שבור משכפל את עצמו וגורם לחיות בהגבלות חברתיות, בשכנועים אינפנטילים ומשעממים, מה כדי, מה אסור, מה מותר, מה מוסרי, מה לא מוסרי. 

חברה מוגבלת 

אנחנו חיים בעידן של הגבלות חברתיות. הכל מתחיל באמונה הכי פשוטה של הגבלה. הגבלה מדבקת אותנו כמו מחלה שאי אפשר להרפות ממנה. הגבלה יוצרת מסר תת הכרתי סמוי שמחבל לנו בתוכניות. הגבלה ממי שמענו אותה? זה כבר לא משנה היא בתודעתנו ולא נוכל להרפות ממנה, עד שנבין או נהיה מודעים לה. הכל מתחיל בידיעה, או בתובנה שלא חייבים לעבוד הדברים בצורה הזו כמו שאנחנו מכירים, ויש עוד כמה דרכים. אין שחור, או לבן. אין דבר כזה מוחלט! צריך למצוא גם את האפור, חבר אמר לי ככה, שמעתי מבן אדם ש... הפלת אחריות על מישהו אחר. מפילים את האחריות ושוכחים את הבחירות, את המטרות, את התשוקות.

 אמונות השגויות שיוצרות את הפחדים הטביעים שכל אדם צריך לחוות בשביל להתפתח

להתקדם ולהשתפר, אבל לא זה לא מוסרי לפחד, זה לא מוסרי לאכשל, "מה יחשבו עליי אם אני לא יצליח?", הקוף שמדבר לנו בראש ומונה להיות שומר ראש "מגן עלינו" שלא נעשה צעד מסוכן. הרגל לדחות דברים הרסני. הרגל לעשות משהו יותר מידי בלי שהוא מועיל. ,ככה נוח, ככה מותר, ככה כולם עושים למה שאני לא. חוסר הסקרנות ושליטת הבורות.

חיים בתחושה שיום אחד הכל יסדר מעצמו רק צריך לחכות

למי אנחנו מחכים? אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו גם לא עושים. השעון מתקתק אנחנו מכינים את הקרקע ומחכים לסימן. מחכים שמישהו יגיד שעכשיו זה הזמן המתאים, לא עצמאים ולא יודעים איך להיות. 

החיים התחילו כאן ועכשיו!

השעון מתקתק דקה ועוד דקה, שעה ועוד שעה, שנה ועוד שנה. אין למי לחכות צריך להתחיל לעשות. הרבה פעמיים אנחנו חיים בתוך בלבול. מחכים לסימן "שקר כלשהו" נשארים באזורים מוכרים, ומתרגלים לחיות איתם. פוחדים לצאת לבלבול, פוחדים לצאת לעשייה, רגילים לא לצאת, חיים בחזרה גנרלית תמידית, מתרגלים כל היום בשביל לחיות בעתיד, שוכחים את הווה, את עכשיו. כל שניה שעוברת אי אפשר להחזיר לאחור. זמן אבוד לא ניתן לתקן. החיים רצים לנו מול העניים ואנחנו מחכים לקוסם פעלתן שיצוץ משום מקום ויסדר את הכל. בורחים מאחריות ובוחרים שלא לבחור.

 פיטר דרוקר "

"אמונה היא לעשות את הצעד הראשון מבלי לראות את התמונה כולה"