ציור פורטרטים 

בעקבות המהפכה התעשייתית, יכלו אמנים לקחת איתם שפורפרות צבע לצייר בחוץ ולהתרשם מהצבעוניות המשתנה ומעושר הגוונים  שאנחנו מסוגלים לראות ולצייר. באותו זמן החלו לצאת ולפקוד את הרחובות ציירי דיוקנאות, אשר התמחו ברישום דיוקנאות מהיר, אפשר לייחס גם לציירים מזרם זה את הכינוי אימפרסיוניסטים (מתרשמים), כיוון שצייר דיוקנאות ברחוב צריך לרשום במהירות ובמיומנות את רושם תוי פניו של הדמות שיושבת מולו, תוך כדי ויתור על פרטים שוליים, שאינם מוסיפים לתיאות האופי של הדיוקן. דבר נוסף קרה עם התפתחות הצילום; ציירים בכלל וציירי דיוקנאות בפרט החלו להעזר בצילום כדי לשפר את איכויות הציור שלהם. עד היום רוב הציירים הריאליסטים והפיגורטיביים בעולם נעזרים בצילום כדי להקל על תהליך יצירת התמונה, בדיוקנאות בפרט. אמנים חיפשו תמיד שיטות להקל לעצמם את עבודת הפרך שכרוכה בציור; ברנסנס מסופר שלאונרדו הצליח להקרין עם אדי כספית וקרן של אור דמות על בד (התכריכים של ישו), היו אמנים שהשתמשו בהיטל הצל של הדיוקן שרצו לצייר, על מנת להושיב את הקו החיצוני בשלימות. בתקופת הבארוק נכנסה לשימוש המראה השחורה, שבהתבוננות בה אפשר לראות את האובייקט המצוייר בנגודיות חזקה יותר מבמציאות. בגלל זה לציורים רבים מהבארוק, במיוחד לציורי דומם יש אור שמרגיש כמעט לא טבעי, בגלל ההדגשה היתרה של האור וההצללה המחוזקת של הצל. עוד היה מקובל בבארוק להשתמש ב"קאמרה אובסקורה", תיבת עץ חלולה עם מראה קעורה שמקרינה את התמונה הפוך בבסיס המתקן. האמן הידוע ביותר שנעזר במכשיר זה היה יאן ורמיר מהעיר דלפט שבהולנד שחי בין השנים 1632-1675. בשנים אלה עבד בהולנד צייר אחר בשם רמברנדט ואן ריין 1606-1669 שעבד באמסטרדם והצלחתו היתה עצומה ברוב הקריירה שלו, הוא בניגוד לקודמו לא השתמש בכלל בעזרים טכניים כגון "קאמרה אובסקורה" בציור דיוקנאותיו וזאת לא גורע מאיכות הציור שלו-נהפוך הוא! אם נדפדף מאתיים שנה קדימה, הצייר וינסנט ואן גוך שנולד בהולנד וחי בין השנים 1853-1890; וינסנט נחשב לצייר פוסט-אימפרסיוניסט, שצייר במשך תקופה של כעשור כמות בלתי נתפסת של ציורים. וינסנט לא השתמש בצילומים, כאשר ניסה לתפוס את האחדות והחיות שראה בטבע.. ההיפך הוא הרשה לעצמו ביטוי מלא של רגשותיו ביחס לנושא שצייר, את זאת אפשר לראות במיוחד בציורי הדיוקנאות שעשה. ציורים מהירים אלה שנעשו בפעם אחת, מביעים את הצד העמוק  והנסתר של נפש האדם ועל כך המהפכה שעשה ואן גוך; הוא שם את נפש האדם במרכז כנקודת מוצא שממנה צייר את יצירותיו וכך שינה את פני האמנות וההיסטוריה, בכך שהוריד את האמנות לעם הפשוט שלא היה חשוף לעולם הציור לפני כן.