יותר משאני חוטאת בכתיבת שירה אני חוטאת בקריאתה. יש משהו מופלא בעיני ומעורר קנאה לא פחות, ביכולת של אדם לקחת את המילים שכולנו מכירים ומדברים, ובאומנות הצמצום לדייק בהם חיים שלמים של משמעות.
הפרשנות לגבי המשמעות משתנה כמובן מאדם לאדם. הפרשנות שלנו את המילה הכתובה כמו גם את המדוברת, נסמכת תדיר על האופן בו אנו תופשים את המציאות. וכיוון שאדם קרוב אל עצמו, הוא יחווה ויפרש את קורותיו דרך "מסננת" התחושות, הרגשות והמחשבות שלו.
במהלך חיי האישיים והמקצועיים הבחנתי בשלושה סוגים של פרוש חוויה: הבנה, הרגשה וידיעה.
הראשון והשני הם נפוצים ומוכרים ועוסקים בקוגניציה וברגש. האחרון זוכה לפחות יחסי ציבור, אך מי שהציץ גם נפגע - הידיעה הגופנית אודות הבנה והרגשה. ידיעה גופנית נבדלת מתחושה גופנית, בעיקר בכך שהיא אינה ברת חלוף. זו נוכחות הנטמעת ב ד.נ.א. ידיעה גופנית כמוה כארוע מכונן המשנה את "המסננת" שדרכה אנו מפרשים את המציאות. באופן טבעי המציאות משתנה בהתאם לכך. נשים שילדו ללא משכך כאבים מספרות שבשיא הכאב, כשהתחושה ורגש הפחד שבא בעקבותיה, נגעו בקצה היכולת שלהן, אז הן ילדו. הן מתארות ידיעה גופנית המכירה בכאב ופחד כבוראי חיים. "ידיעה", למרבה השמחה, יכולה להיות גם קלה ונינוחה כמו במפגש ראשוני או אקראי עם אדם, שבשניות ספורות אנו "יודעים" שהנוכחות שלו בחיינו תיגע לעומק, לאורך ולרוחב, אך אין באפשרותנו להצביע על גורם שכלי או רגשי ספציפי שמאשר לנו ידיעה זו. התנ"ך מיטיב להסביר זאת ממני, ואת החוויה המינית, הכמעט אוטומטית היום, הוא מתאר בלשון נקייה ותמציתית: "והאדם ידע את חוה". והרי לכם עדות הוליסטית ראשונה על קשרי גוף-נפש-מחשבה.
בכוונה יתירה אני מוסיפה את המילה מחשבה לצמד הבלתי מעורער, בעיני הפסיכולוגים כמו גם בעיני הפסיכותרפיסטים מהאסכולות השונות, גוף-נפש.
נושא החשיבה ובעיקר ה"חשיבה החיובית" נחקר באקדמיה, "נטחן" עד דק בחוגי הניו-אייג' ונראה כאילו לאן שלא נביט מישהו כבר יגיד לנו איך כדאי לנו לחשוב.
ישנה תפיסה הרואה את היקום כמורכב מארבע יסודות: אש, מים, אויר, אדמה. תפיסה זו גורסת כי עד כה הניעו את חיינו יסודות המים והאדמה, כלומר, הרגש והחומר. כעת, אנו ניצבים בקו התפר של עידן בו ישלטו בעיקר יסודות האוויר והאש - מחשבה ויצירה. אם זהו הכיוון אפשר להבין את חשיבות המנטרה "מחשבה בוראת מציאות". נחזור 3000 שנה אחורה ונתבונן במאמר חז"ל שהתריעו "החיים והמוות ביד הלשון", וניווכח שמנטרות יצרו מציאות מאז ומעולם.
הגיוני הדבר כי לאופן שבו אנו חושבים ומדברים יש השפעה מכרעת על האופן בו אנו פועלים. על מנת ש"המנטרות" ייצרו את המציאות הרצויה והראויה בעבורנו, יש לבסס חשיבה ודיבור מעצימים ומפוכחים, שאינם מתעלמים ממגוון הרגשות הפועלים עלינו וממגוון ההבנות השכליות שאנו נדרשים להן בחיינו. מתן כבוד ולגיטמיות למרחב הגוף-נפש-מחשבה שהננו בהכרח ייצור מציאות אנושית מכובדת, ועל כן, חיובית.
שירתו של עמיחי בוודאי אינה מגוייסת להרחבת החשיבה החיובית ביקום,ורבים משיריו אינם מאפשרים את חדירתה, ולו הדקה שבקרני האופטימיות.
עם זאת, בקוראי את המילים הכמעט פלסטיות "ואל תשכחו שגם האגרוף, היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות", עולה בי ידיעה אודות גוף, אודות נפש ואודות ההכרח לבחור לחשוב באופן פתוח וחי.
הפרשנות לגבי המשמעות משתנה כמובן מאדם לאדם. הפרשנות שלנו את המילה הכתובה כמו גם את המדוברת, נסמכת תדיר על האופן בו אנו תופשים את המציאות. וכיוון שאדם קרוב אל עצמו, הוא יחווה ויפרש את קורותיו דרך "מסננת" התחושות, הרגשות והמחשבות שלו.
במהלך חיי האישיים והמקצועיים הבחנתי בשלושה סוגים של פרוש חוויה: הבנה, הרגשה וידיעה.
הראשון והשני הם נפוצים ומוכרים ועוסקים בקוגניציה וברגש. האחרון זוכה לפחות יחסי ציבור, אך מי שהציץ גם נפגע - הידיעה הגופנית אודות הבנה והרגשה. ידיעה גופנית נבדלת מתחושה גופנית, בעיקר בכך שהיא אינה ברת חלוף. זו נוכחות הנטמעת ב ד.נ.א. ידיעה גופנית כמוה כארוע מכונן המשנה את "המסננת" שדרכה אנו מפרשים את המציאות. באופן טבעי המציאות משתנה בהתאם לכך. נשים שילדו ללא משכך כאבים מספרות שבשיא הכאב, כשהתחושה ורגש הפחד שבא בעקבותיה, נגעו בקצה היכולת שלהן, אז הן ילדו. הן מתארות ידיעה גופנית המכירה בכאב ופחד כבוראי חיים. "ידיעה", למרבה השמחה, יכולה להיות גם קלה ונינוחה כמו במפגש ראשוני או אקראי עם אדם, שבשניות ספורות אנו "יודעים" שהנוכחות שלו בחיינו תיגע לעומק, לאורך ולרוחב, אך אין באפשרותנו להצביע על גורם שכלי או רגשי ספציפי שמאשר לנו ידיעה זו. התנ"ך מיטיב להסביר זאת ממני, ואת החוויה המינית, הכמעט אוטומטית היום, הוא מתאר בלשון נקייה ותמציתית: "והאדם ידע את חוה". והרי לכם עדות הוליסטית ראשונה על קשרי גוף-נפש-מחשבה.
בכוונה יתירה אני מוסיפה את המילה מחשבה לצמד הבלתי מעורער, בעיני הפסיכולוגים כמו גם בעיני הפסיכותרפיסטים מהאסכולות השונות, גוף-נפש.
נושא החשיבה ובעיקר ה"חשיבה החיובית" נחקר באקדמיה, "נטחן" עד דק בחוגי הניו-אייג' ונראה כאילו לאן שלא נביט מישהו כבר יגיד לנו איך כדאי לנו לחשוב.
ישנה תפיסה הרואה את היקום כמורכב מארבע יסודות: אש, מים, אויר, אדמה. תפיסה זו גורסת כי עד כה הניעו את חיינו יסודות המים והאדמה, כלומר, הרגש והחומר. כעת, אנו ניצבים בקו התפר של עידן בו ישלטו בעיקר יסודות האוויר והאש - מחשבה ויצירה. אם זהו הכיוון אפשר להבין את חשיבות המנטרה "מחשבה בוראת מציאות". נחזור 3000 שנה אחורה ונתבונן במאמר חז"ל שהתריעו "החיים והמוות ביד הלשון", וניווכח שמנטרות יצרו מציאות מאז ומעולם.
הגיוני הדבר כי לאופן שבו אנו חושבים ומדברים יש השפעה מכרעת על האופן בו אנו פועלים. על מנת ש"המנטרות" ייצרו את המציאות הרצויה והראויה בעבורנו, יש לבסס חשיבה ודיבור מעצימים ומפוכחים, שאינם מתעלמים ממגוון הרגשות הפועלים עלינו וממגוון ההבנות השכליות שאנו נדרשים להן בחיינו. מתן כבוד ולגיטמיות למרחב הגוף-נפש-מחשבה שהננו בהכרח ייצור מציאות אנושית מכובדת, ועל כן, חיובית.
שירתו של עמיחי בוודאי אינה מגוייסת להרחבת החשיבה החיובית ביקום,ורבים משיריו אינם מאפשרים את חדירתה, ולו הדקה שבקרני האופטימיות.
עם זאת, בקוראי את המילים הכמעט פלסטיות "ואל תשכחו שגם האגרוף, היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות", עולה בי ידיעה אודות גוף, אודות נפש ואודות ההכרח לבחור לחשוב באופן פתוח וחי.
שירה כץ הינה פסיכותרפיסטית גופנית המתמחה בהפרעות אכילה, מיניות ודימוי גוף. כמו-כן, מנחה קבוצות נשים למודעות והתפתחות דרך הגוף.
לפרטים נוספים: טל' 9063033 050 כתובת האתר: http://www.shirakatz.co.il
לפרטים נוספים: טל' 9063033 050 כתובת האתר: http://www.shirakatz.co.il
