אדם יסודו מעפר וסופו לעפר-לא כפשוטו לאור חוקי הפיזיקה 

לאחר שאדם חטא בגן העדן הוא נהפך לבן תמותה כפי שמופיע בפרשת כי תצא –"מעפר אתה ולעפר תשוב. הפירוש המקובל הוא שאדם יסודו מאדמה, וסופו, אחר מיתה, לשוב לאדמה. במאמר זה נעשה ניסיון לתת פירוש "פנימי" לפסוק זה לאור אחד מחוקי היסוד  של פיזיקה, המכונה חוק האנטרופיה. לפני שנתחיל בהסבר אבהיר את החוק האנטרופיה ואת המושגים הקשורים בו.

חוק האנטרופיה

חוק האנטרופיה ידוע גם כחוק השני של תרמודינמיקה- ענף בפיזיקה, העוסק בחקר אנרגיה וחום. החוק קובע שבמערכת סגורה האנטרופיה (שהיא מתארת את מעברי החום) יכולה רק לעלות. מושג האנטרופיה מופיע גם בענף אחר של פיזיקה, הנקרא פיסיקה סטטיסתית. הוכח שהגדרות של האנטרופיות השונות מתלכדות.  מה שמאפיין את האנטרופיה זה הקשר שלה לסדר: ככל שאטרופיה גדלה, האי-סדר עולה. למשל, אם נראה שתי תמונות, שבאחת נראית כוס שלמה ובשניה שברים ורסיסים (כאשר ברור ששברים הם יותר אי–סדר מכוס השלמה), אנו בטוחים שהכוס השלמה, המערכת המסודרת, קדמה לשברים (האי-סדר). והסיבה לכך היא שאנטרופיה או אי- סדר יכולים רק לעלות. (במאמר מוסגר ניתן לראות את חוק האנטרופיה כחץ הזמן). דוגמא נוספת: ניקח שני סוגי גז הנמצאים בכלי סגור והמופרדים זה מזה בעזרת מחיצה. אם נסיר את המחיצה, הגזים  כעבור זמן מה, יתערבבו זה בזה. נבהיר באופן ברור יותר מה זה "סדר" ו"אי-סדר". נניח שיש לנו כדורים אדומים ולבנים.  מספר האפשרויות להזיז את הכדורים, כך שאדומים ולבנים ישארו מופרדים, הוא קטן בהרבה ממספר אפשרויות להזיז את הכדורים ללא הקפדה על ההפרדה. "האי-סדר" מגדירים כמספר האפשרוית להזיז את הכדורים מבלי לשנות את התבנית הכללית.       מושג נוסף הקשור לאנטרופיה היא סימטריה

מושג הסימטריה

מושג סימטריה הוא מושג מתמטי המאפיין דימיון עצמי. נתבונן על סימטריה מרחבית. כאשר מפעילים פעולה על עצם כלשהו (למשל, מסובבים סביב נקודה מסוימת או מזיזים את החלקים ממנו הוא מורכב) צורת העצם אינה משתנה. למשל ניקח כוכב. ניתן לסובב אותו חמש פעמים וכל פעם צורתו אינה משתנה. אנו אומרים שהוא סימטרי מסדר 5. לגביש למשל יש סימטרית הזזה. אם נזיז את האטומים של הגביש צורתו לא תשתנה בגלל המחזוריות שבו. למושג סימטריה ישנה חשיבות רבה בענפים שונים של הפיזיקה והכימיה. נחזור לדוגמא של הכדורים. נניח שיש לנו 3 כדורים. קיימות שש אפשרויות להזיז אותם. לסימטריה הזאת קוראים סימטריית תמורה. מקובל לחשוב שמערכת סימטרית היא יותר סדורה, למשל גביש. אבל מפתיע שדווקא באנטרופיה המירבית, כאשר מגיעים לאי- סדר מירב, הסימטריה היא מירבית.  ניתן להדגים את הקשר בין לסימטריה בהתנהגות של חברה. נתייחס לחברה כמערכת, כאשר חברים של אותה החברה הם מרכיבים של אותה המערכת. נניח שכל החברים של אותה החברה הם "זהים", כך שלא ניתן להפריד ביניהם. ברור שחברה כזאת נמצאת בכאוס-אנטרופיה מירבית או אי-סדר מירבי. מאידך, אותה המערכת נמצאת במצב של סימטריה מירבית. לעומת זאת בחברה עם היררכיה בין חבריה, עם תפקידים מוגדרים, יש סדר מופתי (אנטרופיה קטנה), אבל גם הסימטריה נמוכה. מכאן, במצב של אנטרופיה מירבית שהיא האי-סדר המירבית הסימטריה היא מירבית.  כל שינוי קטן על המערכת לא משנה אותה וזאת הכוונה לסימטריה בסדר אין סופי ומערכת מגיעה לרמת פשטות מירבית.

עפר כמשל

מה שמאפיין את העפר הוא אחידות של החלקיקם ממנו הוא מורכב. או במילים אחרות לא ניתן להבדיל בין חלקיו השונים. מצב זה, לפי שהוסבר, הוא מצב בעל סימטריה ופשטות מירביים. אחדות ה' היא אחדות פשוטה -מושג בקבלה וחסידות "אין עוד מלבדו". ניתן לראות קשר בין אחידות לאחדות (על כך במאמר אחר). האדם (עולם קטן) נברא מעפר –ממצב של אחדות (מיזוג עם אין סוף). לפני בריאת העולם והאדם (עולם הקטן) הייתה סימטריה ופשטות מקסימלית בזמן הבריאה ובהולדת האדם מתרחשת, בלשון הפיזיקאים, שבירת הסימטריה או צמצום בלשון המקובלים. בזמן הבריאה האנטרופיה קטנה , נוצר סדר ועולם שלנו שואף לאי- סדר. ביום פקודתו מגיע האדם לאי-סדר המירבי וסימטריה מירבית-מצב, שבו האדם מגיע  שוב לאחדות ומיזוג עם האין סוף (משול לעפר). מכאן תובן אימרתו של רבי נחמן מברסלב "האדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד" שהוא העולם שלנו הנמצא בין מצב אחדות שלפני הלידה למצב האחדות שלאחר יום הפקודה.