ממרומי גיל הארבעים, במיוחד בשעות של הבוקר המוקדמות עוד לפני שהבוקר עצמו קם, אני פוסעת בדממה אל הקופסא הזו שממנה אוכל לקצר תהליך ובמקום להשתמש בכתב ידי אוכל להדפיס את המילים ולשלוח אל כל אדם .
תמיד הזהירו אותי מגיל זה, גיל התהפוכות השינוי הגיל שבו אתה מביט החוצה מעצמך במקרה הטוב ואולי ממשיך לבנות "מגדל- בבל" רק לא להרגיש בחוסר הנוחות.בקבלה זהו גיל הבינה, שער לחכמה העליונה –סוף סוף ללמוד לחיות.
זוכרת את עצמי בגיל 4-לאחר שהוריי סיפרו לי מאחורי שולחן ענק "שאמא לא אמא ואבא לא אבא". אני זוכרת עד היום את התמונה כמו והיא מצולמת בי לנצח. בגיל 4 הבנתי שאין לי הורים לקחו אותי מבית החולים אנשים טובים בשפה שלהם קוראים לזה לאמץ.
ילדה בת 4 נקראת כבר למשימה בגיל כל כך צעיר.
את התחושה בגוף לא אשכח לעולם "קור כלבים" שממנו עד היום אני עוד סובלת. ברגע אחד בודד דרך חשיבה מאוד פשוטה חשבון למתחילים- אם אבא לא אבא ואמא לא אמא אז אלוהים הוא אבא ואמא.
ככה בגיל צעיר כל כך החלטתי. ומאותו רגע מצאתי לי את סיבת הסיבות לכל מה שקורה. אם הדברים קורים יש להם אחריות ולי יש אל מי לפנות . מאותו היום הפכתי לילדה שהמציאות כלל אינה משמעותית עבורה , הבנתי ששיש משהו גדול הרבה יותר.
אני אהבתי לטייל להביט בעצים ובציפורים, אהבתי לגעת בטבע עם הלב, לשמוע את לחישותיו , לקבל את מסריו לתקשר עם החיות ולפתח איתם מערכת יחסים מופלאה.
הייתי מתרחקת מאנשים שהרגשתי את האנרגיה שלהם, ובוחרת את אלו שלידם יכולתי לנשום. מאז ומעולם התחברתי לבוגרים ממני , כאלה שנשמתם עשתה כברת דרך – איתם מצאתי שפה.אנשים שנשמתם איתם וליבם ופיהם אחד.
הילדים בבית הספר היו "צעירים " מידי עבורי נאלצתי להתאים את עצמי רק כדי להיות מקובלת. מאז ומתמיד חייתי את החוץ והפנים מה שלקח ממני המון כוח ואנרגיה.
בית הספר היה שעמום אחד גדול. לא הבנתי מדוע אני צריכה ללמוד כל כך הרבה , רציתי שיניחו לי . נאלצתי ללמוד כי פחדתי מהוריי סיימתי בכיתת ספורט עם תעודת בגרות מלאה. התעודה מונחת בארון ומסמלת עבורי את הכעס שלא פרקתי מעולם. ראיתי בה את סיבת הסיבות לכפייה ולמידה שאינה באה מהלב אלא מכוח החברה שבונה לה ערכים שאינם תולדת האדם וכישוריו אלא תולדת ההכרח החברתי ליצור חברה- ממושמעת ההולכת בתלם ומשרתת את הצורך בלהוכיח מצוינות וקידמה.
סבלתי כל כך בבית הספר תמיד אמרו שאני חכמה אך לא ממצה את הפוטנציאל.
בכל הזדמנות " ברחתי" ושוטטתי ברחובות. הבטתי באנשים הבטתי בהתנהגות שלהם. התנסי בנסיעה באוטובוס למרחק גדול יותר. פסעתי ברגל הרגשתי דברים שדברו אל ליבי. עד היום הוריי אינם מעלים על דעתם שכך נהגתי. כל הזדמנות "לצאת את המסגרת" הפכה לחגיגה. 2 מורים זכורים לי בנשמתי עד היום. המורה לספרות ותנ"ך הם נתנו את נשמתם בלימוד חווית הלמידה איתם הייתה אנושית ונוגעת כך שמתוך כל כך הרבה מקצועות רק שניים היו בעלי משמעות עבורי.
בתוכי חיה מאז אותו הגיל ידיעה ברורה שהחוץ אותו אנו מקבלים כברור מאליו נוצר עי" אנשים שנוח להם להנהיג חוקים קבועים ובלתי משתנים. לא כך נשמת האדם הדורשת שינוי והשתנות הן מצידה והן מצד החברה. וכשאין תהליך אין חיים. במקום לפתח אותי כאדם מפתחים מכונות וסוגדים להן.החברה מנוהלת אינה מתנהלת . האדם אינו מכיר בכוחו ובמקום מרשה לתהליך חיצוני להיות הבעלים של נשמתו.
וראו זה פלא , כאמא לשני ילדים בריאים בנפשם ורוחם ,"רבותיי ההיסטוריה חוזרת".
שני ילדים מדהימים שמסרבים בכל תוקף " לקבל מרות" בשפה של המורים.
הוריי בחרו מתוך המודעות שלהם לנהוג בי בכוח, תמונה שלא תחזור שוב אמרתי לעצמי . זהו דורך להיאמר.....
Adhd השפה החברתית החדשה. מושג מרגש. כאמא חרדתית שלרגע שכחה את עברה רצתי לחנויות הספרים קניתי את כל החומר הכתוב בנושא והתחלתי ללמוד את " התורה".
שכחתי את ה"תורה" שלי, עשיתי לי אלוהים חדשים- מורים מערכת חינוך אבחון נוירולוג,י פסיכולוגי, פסיכו דידקטי, רגשי ,טובה, קוגניטיבי, צייר לי עץ , בדמייך חיי .
רצתי מכאן לשם מנסה להצביע ולהסביר לכולם את דעתי אך איני נשמעת. החברה בנתה מערכת אבחונים חדשה לכל אותם הילדים שקוראת להם בשם כולל " הפרעת קשב וריכוז" . יש קלה ויש קשה תלוי כמה הנשמה של הילד עברה כבר בתוך המסגרות.
הורים רצים למאבחנים גם אני בעוונותיי, נפרדים מכספם כשגולת הכותרת "ריטלין"
אמרה לי מנהלת בית ספר:" אצלי שישב בשקט בבית שיעשה לך בלגן". זה היום בו הבנתי שקולי חייב להישמע....
הורים יקרים, אפוא אתם שילדתם ורציתם כל כך ילד? אתם שהבאתם לעולם נשמה שכרגע מופקרת על ידכם. הורה מוריד את הילד בכניסה לבית ספר ובזה הוא עשה את שלו. רץ לעבודה מצאת החמה ועד צאת הנשמה. חוזר מאוחר בלילה קונה מוצרים להימנע מהילד ובכך הוא הורה מושלם. " אני נותן לכם הכול.... מה חסר לכם.... אני עובד כמו חמור.... אתם רק רוצים עוד.... אתה ילד רע.... פליק פה ושם.... מאפוא הלקויות הללו הרי אני מושלם.... אני עושה הכול לטובתך.... כשתגדל מה תהייה?.... צריך ללמוד..... תראה אותי כמה קשה אני עובד ....אפשר להמשיך לנצח .
הילד רק רוצה אבא ואמא ביחד – תא משפחתי, לא מזויף אמיתי. הילד רוצה הקשבה נוכחות חיבוק גבולות . הילד רוצה שאנחנו כהורים נבנה חברה חדשה שלא מקבלת מרות . חברה ערכית שלא נותנת ריטלין לילדים שלנו , במקום שהיא עצמה תטפל בלקויות שלה . הורים שעומדים על הזכות לגדל ילדים בריאים , הורים שמבינים את האחריות של לגדל ילד ולהיות שם בשבילו. הורה מעורב משנה מתקדם בנשמה ולא הורה שמפתח שרירים בחדר כושר .
הורים מובילים מהפכנים . כאלה שיידעו להגיד לא.........
הורים שיידרשו את הטוב ביותר עבור הילדים שלהם ויקבלו.
ילד אחד שבה אליי לטיפול אמר לי" אבא שלי מרוב שהוא אוהב אותי הוא רוצה להרוג אותי" אל תרשי להם לתת לי כדורים.
אתם הורגים את יילדכים במו ידיכם . קחו אחריות היום.
אין דבר כזה בעיות קשב וריכוז. "החברה החינוכית " כשמה כן היא צריכה לפרוש מהנהגתה הקודמת וללמוד את עקרונות החינוך של הדור הזה והדור שלאחריו. החינוך הפשוט הערכי , שאינו בנוי על ידע חיצוני. הידע נמסר וקיים כוחו" בלימודי- האדם ותיקונו" . צריך לדעת את מערכת ההפעלה הנקראת אדם המערכת הפנימית ואז מתוך הידיעה שלנו אותנו נוכל לגשת למציאות ולדעת אותה לדעת לחיות בה את מה שקיים ולא את מה שאינו מתקיים בדרך הטבע.
10 שנים אני לומדת קבלה , מצאתי את החוקיות ואת ההבנה שכל מה שחשתי אכן היה מחובר למציאות עליונה . הסבל שאני עברתי אינו הכרח עבור ילדינו. אנו נדרשים לבוא אל מפתן הדלת הזו ובאהבה ללמוד את מה שנאמר וניתן עבורנו עי" גדולי המקובלים. ילדינו לא יניחו לנו וטוב שכך. השינוי הוא כורח אין מנוס.
הכול קיים ונמצא , אנו נדרשים להיפתח ליידע , לרכוש אותו וליישמו בהקדם. אין תירוץ עלוב יותר מאשר לומר " אני לא יודע."...
מי שלא רוצה – לא יידע.
בידינו שתי אפשרויות :
•
להיות כעדר המובל לטבח- ריטלין, סמים ,אלימות, משפחות מתפרקות, אבחונים ,שעות עבודה חולניות, הורות כושלת.
•
לעצור, ולשנות, להשפיע ,ללמוד את הטבע והחוקים שלו. להגיד לא, לא לקבל מרות, לבדוק כל אמירה, ללמוד את החינוך החדש.
אני היום ממרומי גיל הארבעים סוגרת מעגל. למדתי על בשרי תעודת הגמר שלי אינה אותה תעודת הבגרות. מלמדי הגדולים היו והינם בוראי ויוצרי , אותם האנשים שבחרו לא לקבל את המציאות החיצונית הלכו ולמדו את תורת הנסתר פתחו אותה לרבים השקיעו את זמנם ואת ליבם לעבודת קודש ואפשרו לכל בר דעת גישה אליה ,.
בידכם הבחירה לחיות מציאות של 1% או בזו של 99% . המציאות היא תוצאה של מעשינו.. אם כך הם פני הדברים מהרו להחליט או המשיכו להיות צופים בסרט אימה שניתן בהחלט להפסיקו ובמקומו להתחיל הקרנה של סרט מחובר לטבע ואמת .
חזון חיי להקים בית ספר ללימודי האדם – תיקון הנשמה הדור האחרון חינוך מהלב.
מפעל חיים זה הוא הייעוד שלי הוא סיבת הגעתי לעולם , אדם הפוגש בייעודו אינו עוצר לחשוב הוא יודע את המשימה ליבו יוצא אליה. לא לחינם המסע הזה. המון תהומות ומדרונות בדרך לפגישה עם הייעוד , אך זהו שכרה. לדעת את סיבת הגעתך לעולם עוד בטרם עזבת אותו הזכות להשפיע ולשנות , לתת לדור כלים שמהותם כל כך צמאה לקבל. להיות לוחם של אמת לא בכלים של מלחמה אלא דרך חכמת- הלב.. את הכלי ם קבלתי מהחיים עצמם, בית הספר לא עיצב בי דבר. שמרתי את נשמתי מכל משמר ותודה שכך. בחרו עבור ילדיכם שלכם דרך שבה הם יובילו ולא יהיו מובלים, פתחו להם את השער למהותם וייעודם. היו אמיצים לשנות ולהשתנות.
תורת הקבלה הינה " מטה קסמים הפותח כל דלת" לא קלה היא הדרך אבל " אם תדרשהו ימצא לך"( ומי לא רוצה , מטה כזה?)
אני כבר רואה בעיני רוחי ילדים הרואים אדם מבוגר ומושיטים לו יד במקום לקרוא לו זקן.. אני רואה ילדים שהטבע הוא המורה שלהם ולא פח אשפה. רואה ילדים המבקשים חיבוק מבקשים לבכות ויודעים לאהוב.
בית ספר שאינו מוסד, אלא מרכז מארח. לא נעול בסורג , אלא עטוף בעץ וצומח. ילדים ללא פחד במבט, אלא בחמלה. ילד שיודע את עצמו ומשם הוא פונה אליי, ילד שרואה אותי רואה אותו ובינינו מתקיימת אחדות. ילד שיקום ויציע עזרה כיוון שהוא ערב לי באותה ערבות שאני לא. ילדים שהחברים שלהם הם חלק מהם וביחד הם יוכלו ליצור עולם שכולו "ואהבת לרעך כמוך"
אמן כן יהי רצון.
