כרטיס הביקור שלי 

בשעה טובה ומוצלחת , ביום ראשון אני מתחילה מקום עבודה חדש.

כשהייתי קטנה לימדו אותי שעלי ללמוד כדי שאשיג עבודה וכסף ואוכל להתפרנס.

אני זוכרת שכבר אז , לא הבנתי בדיוק למה מתכוונים .

מושגים כמו , "אין ברירה","ככה כולם","זה החיים", "תהיי כמו כולם", "למה את תמיד שונה", "איזה עקשנית", את עוד ילדה את לא מבינה כלום","........

ככה גדלתי, אלו החיים , את לא מבינה את החיים.

בתוך המרדף אל החיים של הוריי , פגשתי ימים שחוזרים על עצמם בשגרה תהומית , כל רעיון ל"צאת מהקופסא" היה איום ממשי עבורם.

בתוכי האמנתי שהחיים הם הרבה מעבר למה שצריך .

שאלתי את הוריי "אז מה הם החיים? עד היום לא קבלתי תשובה.

הדבר היחיד שנשאר בי חקוק הוא אותו הרגל לנוע תמיד באותו ציר, לציית לכללים החברתיים ובטח לא לנסות לשנות אותם.

אימי בחרה בשלב מסוים לשבור את התבנית , וגם אז היא מצאה עבודה "שמנהלת אותה" שגורמת לה לחוש חסרת ערך. אבי הלך לעבודה 40 שנה, וביום השלישי לפנסיה קיבל אירוע מוחי והפך לתלוי בטיפולה של אימי למשך 15 שנה עד יום מותו.

זוהי תמונת הילדות שלי. אלו החיים...

אני שבית הספר היה עבורי "מוסד- חינוכי", תמיד ידעתי שעלי לצאת אותו ואת חוקיו. תמיד ידעתי שכמה שיותר מוקדם יידעו הילדים " מהם החיים" כך הם יוכלו לחיות יותר. מדוע אף אחד אינו מלמד אותם "חוקי סיבה ותוצאה", מדוע אין שיעורים" לניהול כלכלי וחשיבה יוצרת" בבית הספר, מדוע האדם אינו לומד קודם את עצמו ,את יסודותיו ובריאתו ומתוכם ניגש - אל כל תחום שבו הוא יוכל באמת לגעת בחיים. מדוע עלי ללמוד כל כך הרבה על העבר, במקום להתכונן להווה. השואה הייתה ועדיין, אותם אלו שנשארו ונקראים ניצולי שואה גם היום כדי לקבל חיים הם נלחמים מחדש אף אחד אינו שם לב והם שוב ניצולים גם בימנו, השתיקו את כולם תמורת כמה שקלים.. האם חברה חדשה שתחנך לאהבת הבריות, לערבות ,לנתינה הייתה מרשה שתיקון זה יחזור על עצמו?האם החינוך שלנו יצר כאן חברה מתוקנת?

המוני אדם מחזיקים בידם כרטיס ביקור לתפארת, תארים ותשבחות .

בפעם הראשה בחיי שאני לא יודעת מה הפעם אכתוב בכרטיס הביקור שלי....

כרטיס הביקור האמיתי הינו" מעשייך ועשייתך." לא הלכתי בתלם, הלכתי בתלם נשמתי עד היום. כן החלפתי בממוצע כל שנתיים מקום עבודה, פגשתי אנשים, תחומים, עשייה שמעולם לא הוכשרתי עבורה. קורות חיי עמוסים לענפה - זהו כרטיס הביקור שלי.

לא" נתקעתי" במפעל או תפקיד כדי לקבל פנסיה ולמות, לא החזקתי חזק בכיסא של מקום עבודה , כי הבנתי שזהו רק כיסא...

בדקתי כל הזמן מה אני נותנת , "וכשידעתי שאין בי יותר" מקום העבודה "הסתנכרן "עימי ונפרדנו לדרכנו. אינני מסוגלת להחזיק את נשמתי כלואה " במוסד". עליי ליצור , לשנות, להשפיע, לתרום , לשפר, להיות דוגמא , לחיות...

אני פוגשת כל כך הרבה אנשים החוששים מהעתיד... ושואלת אינכם חוששים מההווה?

אנשים ששנים עושים את אותם הדברים ונותנים לפחד להיות החיים עצמם.

אנשים אחרים כאלה שהבינו אפוא באמת צריך להיות זזים ממקום למקום , מחליפים עבודות , מחפשים , את אלה החברה לא כל כך אוהבת...

הם מאלצים אותה להשתנות ולשנות.

התנועה יוצרת בהלה , גורמת להרגשת "אי הנוחות".

הקבלה אומרת שאם נוח לך אתה בבעיה....

רובנו מחפשים לנוח, איננו מבינים שכל עוד נשמתנו באפנו עלינו לשנות ...

עלינו לתרום ולהשאיר כאן עולם מתוקן יותר.

כל אחד "גואל בדמו" כתבתי באחד משיריי...

זו האמת , כל אחד מכם קיבל " כרטיס ביקור " מהבורא לעולם הזה .

אתם מחזיקים בכרטיסי ביקור של חברות ואנשים שרוצים אתכם להיות ממלאי תפקידם. השגרירים של רכושם,ומהו התגמול שלכם פנסיה כדי למות.

חברה חינוכית מתוקנת תשנה את הערכים החברתיים ותבנה חוקה שיסודותיה אינם משאירים אף אדם מחוצה לה.

חברה זו תקבע שכר הולם לכל אדם , שעות עבודה ראויות, אמהות יעבדו במשרות קטנות ויחזרו הביתה לגדל את ילדהיים במקום שאותם ילדים ישוטטו ברחובות.

זהו חוק שיחייב לקיחת אחריות, אישה שיולדת תגדל את התינוק ולא תשים אותו במעון שיכה, או מטפלת כי עליה לחזור מהר לעבודה אחרת היא תפוטר.

אבות יהיו יותר בבית.

החברה החינוכית החדשה תחזיר את העולם לסדרו.

היא לא תמציא עולם חדש, כיון שאותו עולם ניתן וכל שצריך הוא להחיות אותו מחדש , במקום לחפש מחוצה לו חיים.

חברה מתוקנת תאט את עצמה , תעצור תביט ותתקן.

היא תסיר את החרפה הניצול הפוליטיקה והמעמד, לטובת צנעה ופשטות.

היא תאפשר לכל בריה את החופש לנצל את המיילג" בכרטיס ביקור החד פעמי הזה מסביב לעולם..

כן, יום ראשון אני מתחילה עבודה חדשה, יעד חדש שכבר נרשם לי על הכרטיס והבורא מאפשר לי לטוס אליו, לבקר, ללמוד עוד משהו על הבריאה ולתת את המקסימום שאפשר לטובת ההנאה המשותפת.

יכול להיות שהטיול הפעם יימשך יותר מהרגיל ,ויתכן שפחות ,האם זה משנה?

אני בטיול, כך אני מתייחסת לכרטיס- הביקור שלי, לא באתי לקחת דבר ,באתי לתת מה שכבר קבלתי, הרי לא במקרה הגעתי ליעד.

אני מודה לבורא שנתן לי זכות להיות בעולמו, הכרטיס בחינם , האם מישהו מבין - זהו כרטיס מסביב לעולם חינם.

נצלו את הנסיעה מיעד ליעד , אל תפחדו לעלות ולרדת, שימו לב מתי היעד כבר לא משרת את היקום ובקשו מהבורא יעד חדש.

אם פוטרתם נענתם תיקנתם, וזכיתם להמשיך. אם "נתקעתם", תנו מכל הלב ואולי תגלו את התשובה שאני לא קבלתי מבית הספר ומהוריי,

מהם החיים??