דון ג'יובאני בקורטונה 

בדיוק בשעה תשע בערב דפק הגונג 3 צילצולים, לאחר דקות מספר נשמעו שני צלצולים ולבסוף צלצול אחד והאור כבה , ממרומי התא הקטן שבקומה השניה של התיאטרון מהמאה ה-18 הנמצא בעיר קורטונה אשר בואל די קיאנה, בטוסקנה,בככר הקרויה על שמו של האמן לוקה סיניורלי בן המאה ה-14 , "תיאטרו סיניורלי" הבטתי בבמה  הנמצאת ממש מתחתי, התזמורת עשתה ניסוי כלים אחרון, המסך הורם, אור עמום בקע ברקע ולאולם נכנס המנצח, ארי פלטו, כל הקהל קם והריע לו, איש צעיר בבגדים שחורים וחיוך על פניו, ידיים לבנבנות חיוורות למדי ואצבעות דקיקות וארוכות, כה עדינות ושבריריות, החזיק מקל קטן ודק בידו, הוא תפס את מקומו בראש הבמה, ממש עמד בין חברי התזמורת, קרץ לאחת המנגנות, חייך חיוך שובב מאד כמי שאומר להם "חברה, מתחילים" והמנגינה החלה: וולפגנג אמדאוס מוצרט, דון ג'יובאני במיטבו.

מתחת לבמה ישבה התזמורת , על הבמה עמד דון ג'יובני, ג'ונתן סטינסון, עוזרו של דון ג'יובאני, לפורלו, מגולם על ידי הבריטון אלכס בויד וכמובן דונה אנה ,שאותה שחקה הסופרנו הייוון קוואן, וכאן בדיוק אפסיק לתאר את השחקנים ונלך הישר למחזה:

אקט ראשון:

מקום ההתרחשות: רפובליקה דרום אמריקנית

גינת הקומנדטורה:

לילה, לפורלו (המשרת של דון ג'יובאני) הולך קדימה ואחורה בעצבנות יתירה כשהוא שומר שלא יתקרבו, בעוד אדונו מנסה לחזר אחרי דונה אנה, ביתו של הקומנדטורה. קר לו, והוא שר( "נוטה א ג'יורנו פאטיקר" –" עובד אני יומם וליל"), ואז נשמעת צעקה מהארמון, דון ג'יובאני מנסה לברוח אך דונה אנה תופסת אותו ושרה ("נון ספראר סה נון מאוצ'ידי" – "לא אתן לך ללכת אלא אם תהרגני"), מגיע אביה של אנה, הקומנדטורה ומנסה למרות גילו המתקדם להלחם בדון ג'יובאני, זה האחרון משפד אותו בפגיונו והורג אותו. דון ג'יובאני בורח ביחד עם לפורלו.

מגיעה דונה אנה עם ארוסה דון אוטביו (השחקן זמר, ג'ורג' סומרוויל), דונה אנה רואה את גופת אביה, מתעלפת, כששבים חושיה היא משביעה את ארוסה למצוא ולנקום ברוצח אביה.

בפיאצה:

דון ג'יובאני, שאינו יודע שובע, ורודף שמלות הינו, מתחיל לחזר במרץ אחרי דונה אלווירה, (לורן לוי) בעבר דונה אלווירה היתה בת לוויתו, אך הוא זנח אותה ביחד עם דונה אנה, והיא מחפשת אחריו גם להחזירו לחיקה וגם לנקום בו והיא שרה בקולה האלוהי ("אה, קי מי דיצ'ה מאי" – "אה, מי אומר לי בכלל") דון ג'יובאני מצליח להתחמק ממנה ומשאיר אותה עם עוזרו לפורלו, אשר מנסה לפייסה, מוציא ספרון קטן ,רשימות כיבושיו הנשיים של דון ג'יובאני והוא קורא: 640 באיטליה, 231 בגרמניה 100 בצרפת , 91 בטורקיה ו- 1003 בספרד "מדאמינה, איל קטלוגו א קוואסטו" כלומר "גבירתי הקטנה, זהו הקטלוג" ומצביע לעברה עם הספרון, אלווירה נעלבת ונסה על פניה.

בכפר קטן ליד הארמון, קבוצת איכרים חוגגת את נישואיהם של מסאטו וזרלינה, (מסאטו השחקן זמר פטריק מראי וזרלינה, הדמות האריסטוקרטית הנשית השניה החשובה באופרה, השחקנית סופראנו מריס גדאלרטו) . לפורלו לוקח אחריות להחזיק את אדונו רחוק מהגבירות אך מסאטו נוכח כי דון ג'יובאני מחזר בהתלהבות אחרי זלינדה והוא רותח כולו בשירה ("הו קאפיטו !סיניור, סי" כלומר "הבנתי, אדוני,אכן") , ודון ג'יובאני מנצל את היותו לבדו עם זרלינה נוקט בכל הטכניקות המוכרות לו, הוא מחניף לה, שובר את כל המכשולים שהיא מציבה בדרכו ושובה את ליבה בשירו("לה, צ'י דארם לה מנו" -"שם נשלב ידיים".)

בזמן שזלינדה ודון ג'יובאני יוצאים ביחד אלווירה מגיחה ובולמת את המחזר הנלהב ("אה, פוג'י איל טראדיטור" – "אה, ברחי מהבוגד") והיא מבריחה ממנו את זלינדה.

נכנסים אוטאביו ואנה, לא יודעים כי מולם עומד רוצח אביה, מבקשים הם את עזרתו, דון ג'יובאני מבטיח לעזור ולמצוא את הרוצח אך לפתע אלווירה מופיעה ומצהירה על בגידתו בה, ג'יובאני פונה לאוטאביו ודונה אנה ואומר להם כי אלווירה השתגעה, ( וכל הרביעיה שרה "נון טי פידאר, או מיזרה" – "אל תאמין לו, או אומללה" ).

דונה אנה מבינה כי זה שנכנס לבית אביה ורצח אותו הוא לא אחר מאשר דון ג'יובאני, דון אוקטאביו מצהיר שוב שינקום ברוצח אביה ( ודונה אנה שרה "אור סאי קי לונורה" – "הוא שניסה לגנוב את כבודי".)

בגינת ביתו של דון ג'יובאני:

דון ג'יובאני מבקש מלפורלו לארגן לו מסיבה, ("פין קאן דאל וינו"- "סוף סוף עם היין") זלינדה מנסה להרגיע את מסאטו שמקנא בעצבנות, ("באתי, באתי בל מסאטו" – "הכה אותי מסאטו היפה") ואז מסאטו משיב לה על שהיא ניסתה לבגוד בו ביום כלולותיהם, היא מפעילה עליו את כל קסמיה בהבטיחה לו שתומה לא נפגע, מגיע דון ג'יובאני ומסאטו מתחבא כדי לראות אם נכונים דבריה, דון ג'יובאני מייד ממשיך את חיזוריו הנלהבים לאחר שהופסקו, ומגיח מסאטו ומזמין את שניהם למשתה בארמונו, מגיעים שלושה אנשים במסכות ולפורלו לא מזהה שהם אלווירה דון אוטאביו ודונה אנה שמנסים ללכוד את דון ג'יובאני.

פינאלה: אולם הריקודים:

כשהמשתה בעיצומו, דון ג'יובאני אינו מרפה ומנסה עדיין ללכוד את ליבה של זרלינה, מגיעים דונה אנה,דון אוטאביו ודונה אלווירה כשהם עוטים מסכה על פניהם, ונוכחים בסצינה בה לפורלו מסיח את דעתו של אוטאביו ודון ג'יובאני מושך את זרלינה בכח לאחד החדרים בביתו, השלושה זורקים את המסיכות מפניהם ודון ג'יובאני שנתפס במערומיו מאשים את עוזרו לפורלו בניסיון לאנוס את זרלינה ומצליח להמלט.

הפסקה:

הקהל מחא כפיים במשך דקות ארוכות לאחר שהמסך ירד, הנגנים חייכו והמנצח נכנס לתאו להנפש קמעה, רובו של הקהל היה תיירים שנמצאים בקורטונה בחופשת הקייץ, אמריקנים שגרים בקורטונה ובסביבתה כמו פרנסס מייס כותבת הרומן "תחת שמש טוסקנה" וממיסדות "פסטיבל השמש הטוסקני" שזו השנה ה-11 שלו והפך להיות לאחד מארועי הקיץ החשובים באירופה.

התרווחתי בכורסא בתא הקטן, הסתכלתי מסביבי, קירות מעוטרים, וילונות אדומים עשויים קטיפה, עמודי שיש מעוצבים, חצי גורן עם 4 קומות של תאים שמהם משקיפים פרצופים מדושנים ומרוצים, קריר ונעים, השעה קרוב לחצות, נברשות קריסטל יורדות מהתקרה הגבוהה המעוטרת, הקהל לבוש חגיגי ישב וחיכה למערכה השניה, אנשים נפנפו לשלום למכרים שישבו בתאים ממול, אוירה שלא חוזרת, למי שבא מארץ מודרנית, חיה, תוססת ובועטת, לא יבין כי פה הכל פיוטי, איטי, יפה, מלא היסטוריה , פה העבר מביא אותך לשיאים חדשים, לא העתיד, העתיד פה ישאר להיות עבר, כי לכל אבן, פריט,ציור וקישוט יש את ההסטוריה שלה, פה לא יחליפו את המנורות במודרניות או את הוילונות האדומים במשהו חגיגי מודרני, העם אוהב את תרבות העבר שלו, לה הוא סוגד ואיתה הוא חי בסימביוזה יוצאת מהכלל, יש פה כבוד לעבר, לאומנות, ליוצרים ולאמנים, שמות הרחובות , הככרות, הכנסיות, החנויות, התיאטראות, הכל פה יזכיר לכם את התושבים היוצרים החשובים של מאות השנים שחלפו.

צלצול הגונג נשמע שוב והקהל החל להתיישב במקומו לחלק השני של התוכנית.

אקט שני:

ביתה של אלווירה:

לפורלו שרוצה לעזוב את אדונו אך ממשיך להסתיר את תעלוליו, מתרצה ונשאר לאחר שהובטח לו מענק כספי, (דואט של דון ג'יובאני ולפורלו "אה ויה בופונה" כלומר "בחייך, מגוחך") ופה דון ג'יובאני משכנע אותו להחליף עמו בגדים, ולפורלו רוצה לשבות את לב החדרנית של דונה אלווירה.

דונה אלווירה מופיעה במרפסת ודון ג'יובאני מבקש את סליחתה, ומבטיח לה אהבה נצחית, היא חושבת שהיא רואה אותו מתחת למרפסת ונופלת בפח התחפושת, (ושרים טריו "אה, טאצ'י, איג'יוסטו קורה" – "אה, שתוק לב חסר צדק") .

דון ג'יובאני בנתיים שר סרנדה לחדרנית של דונה אלווירה ("דה, ויאני אלה פינסטרה" – "בואי למרפסת") ואז נכנס מסאטו עם כמה איכרים חמושים בכוונה נחושה להכות למוות את שובה הלבבות אך יש בלבול בשל החלפת הבגדים ביניהם ומסאטו חוטף מכות מדון ג'יובאני, זרלינה חשה לעזרתו ומנשקת את פציעתו (דון ג'יובאני שר "מטה די וואי, קווה ודאנו" –"חצי מכם מפה הולכים") וזרלינה ממשיכה בשירתה ("ודראי קרינו" – " תראה יקירי").

מקוםסתרבביתהשלדונהאנה:

לפורלו נמצא בצרה בגלל שדונה אלווירה הבחינה בהחלפת הבגדים ("סולה, סולה אין בויו לוקו" – לבד, לבד במקום החשוך"), הגיעו לעזרתה דונה אנה, דון אוטביו ,זרלינה ומסאטו, כעת המשרת מבקש רחמים, ומתחמק ברחמיהם מעונש. דון אוקטביו יודע בוודאות כי דון ג'יובאני הוא הרוצח של אביה של דונה אנה, מחליט לפנות לכוחות המשטרה, הוא מבקש מהאחרים לנחם את דונה אנה בעוד הוא מחפש נקמה ("איל מיו טזורו" – "אוצרי שלי") ואז דונה אלווירה, לבדה שרה את כאבה בשל השקרים שחוזרים על עצמם , אך לא מצליחה להסתיר את רגשותיה המעורבים כלפי דון ג'יובאני חסר הלב, והיא יודעת שהסיפור יגמר ברע (" מי טרדי קוול אלמה אינגרטה" – " כפוי הטובה הזה בגד בי").

בית הקברות: פסל הקומנדטורה:

זה הלילה השני ברציפות שכולם ערים, השעה ששתיים לפנות בוקר, דון ג'יובאני פוגש את לפורלו בבית הקברות ומספר לו שניסו לחזר אחרי הבחורה שלו, לפורלו מתרגז, דון ג'יובאני צוחק ונשמעת בת קול שאומרת "די רידרה פיניראי, פרימה דל אאורורה" – "לצחוק תפסיק לפני פציעת הבוקר") זה הפסל של הקומנדטורה שמדבר ומזיז את ראשו, ("דואט: או סטטואה ג'נטיליסימה" – או, פסל פסל אצילי" , לפורלו מכווץ כולו מפחד, אך דון ג'יובאני שאין פחד בליבו, אינו מאמין ברוחות, והוא מכוון ללפורלו את פיגיונו ומכריח אותו להזמין לארוחה את הפסל של הקומנדטורה.

אוטביו מכריח את דונה אנה להתחתן איתו אך היא מסרבת בטענה שעבר מעט זמן ממות אביה, הוא מאשים אותה בהתאכזרות אך היא מבטיחה לו את אהבתה ונאמנותה אליו (אנה שרה "נון מי דיר" – "אל תאמר לי".

חדר משושה- הוילה של דון ג'יובאני:

בעת שג'יובאני אוכל, מופיעה אלווירה ומודיעה שאין לה יותר כעס עליו, אלא רק רחמים (היא שרה "לאולטימה פרובה דל אמור מיו" – ההוכחה האחרונה של אהבתי").

דונה אלווריה ,מנסה שוב לשכנע את דון ג'יובאני לבקש מחילה, אך הוא צוחק ממנה ומניס אותה מביתו, האישה יוצאת מביתו ונשמעת צריחה נוראה, ג'יובאני שולח את עוזרו לראות מה קורה בחוץ ואז נשמעת צעקה נוספת, ולפורלו נכנס לבית רועד וחוור: בפתח עומד הפסל של הקומנדטורה!

בשל היות המשרת משותק מפחד, דון ג'יובאני עצמו מגיח ומלווה את הפסל לבית בעוד המשרת מבועת מתחבא מתחת לשולחן, ("דון ג'יובאני, אצ'נאר טקו מי אינביטאסי?" – "דון ג'יובאני, הזמנת אותי לארוחה?") שר הפסל ואומר לדון ג'יובאני שהוא היה רוצה להזמינו לסעוד בביתו הוא, ומושיט לו את ידו, דון ג'יובאני מושיט יד ולופת את יד הפסל בלפיתת מוות קטלנית, וגם אז אינו מוכן לבקש מחילה על מעשיו, והקומדטורה נעלם לתוך האפילה, מופיעה אש ממקומות שונים ונשמע רעד אדמה אדיר, אילו קולות השדים והרוחות שבאו לקחת את נשמתו של החוטא לגיהנום, הוא מנסה לנוס אך להבות הגיהנום משיגות אותו לבסוף ובולעות את גופו.

נכנסים דונה אנה ודון אוטביו, דונה אלוירה, זרלינה ומסאטו ומחפשים את דון ג'יובאני, אך הם מוצאים את לפורלו המבוהל שמספר להם את שהתרחש.

כעת כשדון ג'יובאני בא על עונשו, אנה מבקשת מאוטביו לחכות שנה עד שינשאו, עד שיעבור כאבה.אלווירה הופכת לנזירה וזרלינה ומסאטו סוף סוף יכולים להיות לבדם. לפורלו ימצא לבטח אדון חדש והמקהלה שרה ("קואסטו א איל פין, די קי פה מאלה" – "זה סופו של מי שעושה רע").

וכאן עלי לציין דבר נוסף, האופרה הזו, כולל נגניה זמריה, הטנורים, הבאריטונים והסופראנים הנהדרים, היו כולם סטודנטים למשחק ולמוזיקה בבית הספר למשחק "אוברלין קונסרבטוריום" באוהיו, ארה"ב.