אנימציה דוקומנטרית 

אנימציה דוקומנטרית היא סוגה של סרט אשר משלבת בין הז'אנרים של אנימציה ודוקומנטציה. הדוגמא הראשונה המוכרת ליצירת אנימציה דוקומנטרית היא הסרט "שקיעה הלוסיטניה" (1918). סרט זה נוצר על ידי ווינסור מקיי ואורכו כ-12 דקות. היוצר השתמש בסרט באנימציה על מנת להמחיש תיעוד של שקיעת אוניית הדואר המלכותי לוסיטניה בשנת 1915, לאחר שהיא נפגעה משני טילי טורפדו אשר נורו לכיוונה על ידי צוללת גרמנית. לאירוע הזה לא היה תיעוד מוקלט, ולכן היתה חשיבות ליצירת סרט האנימציה הדוקומנטרית עליו.

מאז שנות ה-20 של המאה העשרים, החלו יוצרים משתמשים באנימציה בסרטים חינוכיים וסרטי הדרכה חברתית. לרוב השתמשו באנימציה על מנת להמחיש מושגים מופשטים ולשלבם בדוגמאות חיות. דוגמא בולטת לכך היא הסרטים "תורת היחסות של איינשטיין" (1923) ו"אבולוציה" (1925) מאת מקס ודייב פליישר. וולט דיסני בעצמו השתמש באנימציה לצורך הפקת סרטים שונים, בהם "נצחון באמצעות כוח אוויר" (1943), "כיצד להצטנן" (1951) ו"חברנו האטום" (1957).

סרטי אנימציה דוקומנטרית זכו לאורך השנים בפרסים שונים ואפילו בפרס האוסקר, אם כי יש הטוענים כי במקרה זה מדובר בטעות. סרטו משנת 1953 של נורמן מקלרן, "שכנים", זכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר על נושא קצר. הטוענים כי מדובר בטעות מתבססים על כך שהסרט לא הוגדר כשייך לאותה קטגוריה. יחד עם זאת, זכייתו מראה כי השופטים הצליחו להתחבר ולהזדהות עם דמות אשר נוצרה באנימציה. יש בכך אמירה מסוימת לגבי האיכויות שמציעה לנו האנימציה ולגבי אופן פעולתה על המוח האנושי.

סרט נוסף אשר זכה בפרס הוא "על כוכבים ואנשים" משנת 1964. סרט זה עוסק בחיפוש של המין האנושי אחר מקומו ביקום. הסרט זכה בפרס בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי בפסטיבל הסרטים בסן פרנסיסקו.

בשנת 2003 נוצרה סדרת אנימציה דוקומנטרית בבריטניה, העונה לשם "מוחות מונפשים". הסדרה משתמשת בעדויות אמתיות של אנשים שסבלו ממחלות נפש, ומציגה את דבריהם באופן מונפש. גם סדרה זו זכתה בפרס, הפעם "האנימציה הטובה ביותר" בפסטיבל המדיה Banff.

הסרט הישראלי "ואלס עם באשיר" הוא דוגמא מקומית מוצלחת לסרט אנימציה דוקומנטרית.