טיפול בחוזקות: חיזוק היתרונות במקום תיקון החסרונות 

ע', בן 27, פרפקציוניסט, וורקוהוליסט וסובל מדיכאון עמוק, שהיה במשך שנים רבות עמיד לכל טיפול תרופתי נוגד דיכאון שניסה. בצד הדיכאון הקשה בולטות תכונות אובססיביות שהן בבחינת "חרב פיפיות", אשר קידמו ומקדמות אותו מאוד בלימודיו ובעבודתו אך מקשות לעיתים על הסתגלותו החברתית. הוא מקפיד על קלה כעל חמורה, יורד לפרטים הקטנים ביותר, משקיע, דבק במטרה ומתמיד, מצד אחד, אך ציפייתו לגישה דומה מצד הסובבים אותו מקשה על הסתגלותו וגורמת לו כעס, תסכול וחיכוכים עם הסביבה, מצד שני.

באופן "מסורתי", רואה הפסיכותרפיה הן את הדיכאון והחרדה של ע' והן את הקווים האובססיביים שבאישיותו כתופעות הדורשות שינוי. אלא שנטיות אובססיביות הן עקשניות וסרבניות. יתר על כן, הן מספקות למטופל תחושת שליטה ומגנות עליו, גם אם יש לכך מחיר. מצד שני, כאמור, הן לא רק מזיקות ל-ע', אלא אף עוזרות להגיע להישגים לא רק בלימודיו ובעבודתו, כי אם גם בהשגת זוגיות ובשמירה עליה. הוא בן זוג נאמן, מסור, אמין, בעל סטנדרטים מוסריים גבוהים מאוד וניתן לסמוך ולהישען עליו.

בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי מקובל להציב 'חשיבה חיובית' כמטרה מרכזית. בחלק הקוגניטיבי של הטיפול נערך ניסיון לערער גם אמונות 'שליליות' כמו 'או הכל או לא כלום' (אמונה העומדת בבסיס הפרפקציוניזם) ולהחליפן במחשבות חיוביות, "גמישות" ומסויגות יותר. במציאות האמריקנית ממלאת החשיבה החיובית מקום מרכזי ובכלל, קיים עלינו לחץ עצום להיות אופטימיים כמעט בכל מחיר. גם הפולקלור שלנו שופע אמירות 'חיוביות', כמו "כל עכבה לטובה", "תסתכל על חצי הכוס המלאה" והרשימה ארוכה. למעשה, אפילו שאלות כמו "מה קורה?" או "מה נשמע?" הפכו ל"הכול טוב?". יכולת ההכלה והסובלנות של הזולת להקשיב לדברים רעים שואפות לאפס.

המושג 'חשיבה חיובית' זכה וזוכה, כאמור, לפופולאריות רבה והוא מבוסס על הרעיון של שכנוע עצמי (סוגסטיה). בתרבות האמריקנית, שהגיעה עד מהרה לישראל, וכן במסגרת 'טיפולים' המוצעים במסגרת 'העידן החדש' (New Age), קיימת מעין 'הטפה' לחשיבה חיובית והתנגדות נמרצת לכל סוג של חשיבה 'שלילית', גם אם היא כוללת מרכיבים בריאים של ראייה מציאותית מפוכחת והתכוננות לבאות. הטיפול ההתנהגותי-קוגנטיבי (CBT) ה'ממוסד' רואה אף הוא את הפסימיות כאחד מהמרכיבים המרכזיים בעיקר בדיכאון ונערך ניסיון לשנות את האמונות השליליות הבסיסיות האופייניות להן, כמו למשל ניסיון לנבא את העתיד. בטיפול הקוגניטיבי הניסיון למגר את החשיבה השלילית ממוקד יותר סביב מחשבות ספציפיות והטיפול דומה יותר ל"ויכוח" על תקפותן מאשר ל"שכנוע" לחשוב 'חיובי'. הפסיכולוגיה החיובית, לעומת זאת, צמחה על רקע "הזרם השלישי" בפסיכולוגיה, אשר מאגד בתוכו את הגישה האקזיסטנציאליסטית ואת הגישה ההומאניסטית, שתיהן גישות שצמחו אחרי הטראומה הקשה של שואת יהודי אירופה, מתוך אכזבה מהגישה הפסיכואנליטית שהתמקדה בפתולוגיה והטיפול לפיה היה ארוך ומיועד למתי מעט, שהיו יכולים להרשות לעצמם אותו מבחינה כלכלית, מצד אחד ומהגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית, אשר באותם ימים ניסתה ליישם מודלים שנבדקו על חיות מעבדה על התנהגות בני-אדם, מצד שני. בזרם השלישי בפסיכולוגיה נעשה ניסיון להתמקד בהיבטים החיוביים של הקיום האנושי ושל הנפש האנושית. בניגוד לחשיבה חיובית, שבה נעשה ניסיון לשכנע את האדם להפוך את מחשבותיו השליליות, ולעיתים המציאותיות, לחיוביות, בנויה הלוגותרפיה, המזוהה עם ויקטור פרנקל, למשל, על מציאת משמעות לחיים גם במצבים הקשים ביותר. פרנקל הוא ניצול שואה ששרד את התופת של אושוויץ והוא מתאר בספרו "האדם מחפש משמעות" את השורדים כאלה שהצליחו למצוא משמעות לחיים גם בתוך אותו גיהינום. לדידו, האדם המודרני סובל מ"ריק קיומי", משיעמום, דיכאון, תוקפנות והתמכרויות אשר כדי להינצל מהם עליו לחפש משמעות לחייו.

הגישה ההומניסטית התפתחה בשנות ה-50 והדגישה את הפוטנציאל האישי האינדנבידואלי שקיים בכל אחד מאיתנו, אם רק נרשה לעצמנו להינתק, ולו חלקית, מהנורמות החברתיות ונשאל את עצמנו מה אנחנו רוצים באופן בלתי-תלוי בנורמות אלו שהועברו לנו על ידי הורינו, אשר לרוב גם הם קורבנות הלחץ החברתי לקונפורמיות. גישה זו, בניגוד לגישה הפסיכואנליטית שגורסת כי האדם נולד עם דחף לתוקפנות, רואה הגישה ההומאניסטית את יצר האדם כטוב מנעוריו, כלומר, משתף פעולה עם הסביבה. לפי מאסלו, באותם מקרים שבהם התנאים הסביבתיים מאפשרים זאת, מבקש האדם להגיע למימוש עצמי, לאחר שסופקו צרכיו הבסיסיים יותר. קראל רוג'רס היה שותף להשקפתו של מאסלו, אך טען שמקור קשייו של האדם בעולם המודרני הוא הצורך שלו לקבל אהבה ללא תנאי מהוריו, ומאוחר יותר מהסביבה, בעוד היחס החיובי שמעניקים הן הסביבה הראשונית של הילד והן הסביבה המאוחרת יותר הוא יחס של קבלה על תנאי, המותנית בעמידה בסטנדרטים ובהישגים הנחשבים יוקרתיים בחברה. רק התגברות עליהם באמצעות חוויה מתקנת תשחרר את האדם מהצורך לרצות את הזולת ולהגשים את האינדיבידואלי שבי.

ניסיון מתקדם יותר לחקור את ההיבטים החיוביים של הנפש האנושית ואת יישומיה בטיפול ובחיים בכללותם הוא זה של מרטין זליגמן, מי שנחשב אבי הפסיכולוגיה החיובית. זליגמן עבר תהליך מעניין מחשיבה חיובית לפסיכולוגיה חיובית, כלומר, מטענה שכל אדם יכול ללמוד להיות אופטימי, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בספרו "Learned Optimism" לחקר התנאים המעכבים והמקדמים את האושר האנושי.

לאחר עיסוק אינטנסיבי בניסיון למיין ולקטלג את ההפרעות הנפשיות למדריכי אבחון שונים, ניסתה הפסיכולוגיה החיובית להציע מערך לסיווג של החוזקות והתכונות החיוביות שיש באנשים במטרה לזהות את הטוב שבהם (כלומר, לא להפוך את השלילי לחיובי) ולהגיע באמצעותו להישגים. מערך זה ראה אור בשנת 2004 בספרם של כריסטופר פיטרסון ומרטין סליגמן על חוזקות אופי ותכונות טובות (Character Strengths and Virtues).

לכל אדם יש מספר חוזקות בולטות במיוחד. רוב רובו של הטיפול הפסיכולוגי, גם בימינו, מנסה לאתר דווקא חולשות (בשפה של המודל הרפואי, סימפטומים של הפרעות) ומלמד את המטופל להתגבר עליהן, לעקוף אותן ולהפחית את הסבל מהן בין באמצעות טכניקות התנהגותיות וקוגניטיביות ובין באמצעות טיפול תרופתי נוגד חרדה ודיכאון, בעיקר כשמדובר במצוקה ניכרת. אם נחזור ל-ע', ידידנו הפרפקציוניסט, האובססיבי והפרפקציוניסט מתחילת המאמר, ברירת המחדל בטיפול בו תהייה הכרזת מלחמה על מבנה אישיותי בסיסי זה. כמו בכימותרפיה, קיימת סכנה שטוב ייהרס יחד עם הרע, וזאת כמובן אם הטיפול יהיה יעיל ויצליח. והנה, היסטוריית החיים של ע' מלמדת, שעל אף הסבל הרב שנגרם לו מהסטנדרטים הגבוהים שלו, מהציפייה שגם אחרים ינהגו לפי סטנדרטים אלה ומהניסיון להשליט אותם על הסביבה, הוא הגיע להישגים לא מבוטלים, כמובן בתחום הלימודים והעבודה, אך ראה זה פלא – גם בתחום הזוגיות. בזכות גישתו היסודית, אפילו הכפייתית, ע' הוא בהחלט אדם יציב, למרות סבלו הרב, כזה שאפשר לסמוך עליו ולהישען עליו, תכונות שללא ספק, חשובות בזוגיות.

לפי גישת החוזקות של הפסיכולוגיה החיובית, לעומת זאת, ניסיון לשפר את החולשות אכן נידון לכישלון או להצלחה מוגבלת מאוד, בצד סבל רב, ואילו הכוונת המטופל אל חוזקותיו תניב השיגים גבוהים, תוך כדי הנאה ומוטיבציה. בין התכונות החיוביות שמצאו פיטרסון וסליגמן:

• חוכמה וידע (חוזקה המערבת רכישת ידע ויישומו):

• יצירתיות
• סקרנות
• רוחב אופקים
• האהבה ללמוד
• תיאום בין תחומי הידע השונים לצורך שיפור מכוון של הרווחה הנפשית

• אומץ

• גבורה
• דבקות במטרה
• יושרה
• חיות

• אנושיות

• אהבה
• נעימות
• אינטליגנציה רגשית

• צדק

• אזרחות פעילה, אחריות חברתית, נאמנות ועבודת צוות
• הגינות
• מנהיגות

• מתינות וריסון

• סלחנות וחסד
• ענווה
• זהירות
• ויסות עצמי ושליטה עצמית

• התעלות

• הערכת היופי והמצוינות
• הכרת תודה
• תקווה
• הומור (עצמי) וקלילות

חלק מהתכונות הללו (למשל, סלחנות) נחשבות ערכים מרכזיים בכל הקשור ליחסים בין אדם לחברו בדתות השונות, אך מסתבר שהם תורמים גם לאיכות חייו של האדם. כך, למשל, עשייה למען הזולת מוציאה אנשים הסובלים מחרדה ומדיכאון מתוך עצמם. סלחנות אף היא מונעת את הריקושטים של התנהגות נקמנית. פיטרסון וזליגמן טוענים שאנשים צריכים לזהות את הכישרונות והחוזקות האישיות שלהם ובעזרתן למממש את עצמם. הם בנו מערכת טיפולוגית של 24 חוזקות אותן ניתן לאבחן בשאלון דיווח עצמי. כל חוזקה משויכת למעשה לאחת משש התכונות או המידות הטובות שצוינו קודם לכן. לדוגמה, קבוצה של חוזקות בנושא של חוכמה וידע יהיו סקרנות, התעניינות בעולם, אהבת הלמידה, חשיבה ביקורתית, ראש פתוח, כושר המצאה, מקוריות, "חוכמת רחוב", אינטליגנציה מסוגים שונים, פרספקטיבה ועוד. באותו אופן ניתן לסווג חוזקות לתכונות הטובות האחרות. כמובן שאדם אינו צריך לפתח את כל התכונות האפשריות. הדגש הוא שבמקום לעסוק במה שאין לך ובמה אתה צריך להשתפר, שים דגש על הדברים שהטבע חנן אותך בהם מראש, ובהם תשקיע את מרצך. מאחר ואלו חוזקותיך סביר להניח שתוכל למממש את עצמך ביתר קלות ובסופו של דבר להגיע הן להישגים מספקים בחייך, והן לאושר המיוחל.