הולילנד בעתלית 

בימים אלה הופקדה בועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה תוכנית מתאר חכ/400 – עתלית מגורי חוף – הכוללת בניה של למעלה מ- 300 יחידות דיור על שטח של כ- 100 דונם.

הקרקע המיועדת לבניה כוללת בריכת מלח בשטח של כ- 30 דונם, שהיתה חלק ממערך בריכות המלח של מפעלי המלח בעתלית, ואשר יובשה ע"י היזמים. כזכור, בריכות המלח היו נושא לעתירות שהוגשו לבג"ץ ע"י התנועה למען איכות השלטון בישראל (בג"ץ 9591/03), החברה להגנת הטבע ועמותת שיח חדש (בג"ץ 10557/03).

בריכת המלח האמורה, הנמצאת בלב השטח המיועד לבניה, יובשה באורח יזום ע"י בעלי מפעלי המלח בשנת 2007 – כדי להכשירה כקרקע לבניה. פעולת הייבוש נעשתה ע"י ניתוק המשאבות החשמליות שהובילו אליה את המים העודפים מהבריכה הסמוכה אליה, המצויה מצפון-מערב לה, מעברו השני של שביל הכורכר העובר בין הבריכות – וכן ע"י אטימת מעבר המים התת-קרקעי, העובר בין הבריכות, בעפר ובטון.

בתוך זמן קצר לאחר ניתוקה של הבריכה ממערך בריכות המלח, התאדו מימיה – ונותרה חלקת אדמה צחיחה בשטח של 30 דונם.

ע"י ייבוש בריכת המלח התאפשרה פעולה של איחוד הקרקעות המצויות סביב לה, השייכות למספר יזמים פרטיים:

1)    חברת מלח הארץ בע"מ (בבעלות שרי אריסון)

2)    חברת ג.ד.א.ד בע"מ (בבעלות יצחק תשובה)

3)    משפחת רוטשילד-רמות (אשר רכשה את הקרקעות מבעלי הקרקע הקודמים, ביניהם שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן, והשופט לשעבר ורדי זיילר ז"ל).

 ככל הידוע, פעולת ייבוש בריכת המלח נעשתה ללא קבלת היתר מהרשויות המוסמכות.

 בכך למעשה ביקשו יזמי הקרקע להקדים תרופה למכה – קרי החלטת בג"ץ בעניין בריכות המלח – וליצור עובדה מוגמרת בשטח.

בתאריך 20.3.2014 ניתנה החלטת בג"ץ בעניין עסקת בריכות המלח.

בסעיף 16 להחלטתו קובע בג"ץ כי בעתירה עלו טענות רבות. מתוכן בחרו השופטים הנכבדים להתייחס לטיעון בדבר חשיבותן של בריכות המלח כערך טבע מוגן: "בכריתת ההסכם ובאישורו התעלמו המינהל ומועצת מקרקעי ישראל מייעודי הקרקעות כפי שהותוו ע"י רשויות התכנון במדינה.  כך, ההסכם מתעלם מכך שבריכות המלח מוגדרות כשטח נוף כפרי פתוח, אשר מצויה בו שמורת טבע, ומכך שקיימות בבריכות המלח בריכות קינון המסומנות לשימור."

בסעיף 49 להחלטתו קובע בג"ץ כי: "העתירות השיגו את מטרתן והובילו לשינוי במדיניות הקרקעות של מינהל מקרקעי ישראל".

 אלא שהחלטת בג"ץ לחוד – ומציאות לחוד. כאמור, לאחרונה פרסמה הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה הודעה בדבר תוכנית חכ/400 ("עתלית מגורי חוף"), בדבר בניה של כ- 300 יחידות דיור בצפיפות גבוהה (למעלה מ- 4 יחידות דיור לדונם) על גבי שטח של כ- 100 דונם, המשתרע בין שכונת גבעת הפרחים בעתלית לבין חוף הים – וכולל את שטחה של בריכת המלח המיובשת (המהווה כ- 30% מכלל השטח המיועד לבניה).

לציבור ניתנה אפשרות להגיש התנגדויות לתוכנית המוצעת. בחודש מאי הוגשה לועדה המחוזית לתכנון ולבניה התנגדות מטעם הוועד המקומי בעתלית, על סמך חוות דעת מקצועית ממהנדסת התחבורה דינה אלון רשף, הנוגעת לצפיפות הבניה המתוכננת.

 בתאריך 9.6.2014 הגשתי התנגדות לועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה (וכן לועדה המקומית חוף הכרמל). בהתנגדותי טענתי כי בריכת המלח שיובשה היא ערך טבע מוגן, וייבושה ע"י הבעלים היה אקט יזום וחד-צדדי שנעשה ללא היתר.

בכתב ההתנגדות ציטטתי את החלטת בג"ץ בעניין בריכות המלח ובאשר לחשיבותן כ"שטח נוף כפרי פתוח".

 האם אנו עומדים לראות בקרוב את הולילנד בעתלית?

ימים יגידו.