הקשר בין אבא לדפוס שלך לנטוש ראשונה 

 

אם אתם אנשים מודעים בוודאי תסכימו שדפוסי ההתנהגות שלכם נובעים מתוך אמונות הבסיס שלכם על החיים. נכון? לדוגמא, אם אתם מרגישים לא בטוחים בעולם או חסרי ביטחון מן הסתם תהיו רגישים יותר לדיעות שנוגדות את שלכם ותפגינו כעס או זעם כשמישהו יתנגד לדעות שלכם על העולם. למה זה קורה? הנה דוגמא שמשקפת את הדרך בה נטבעים דפוסים במוח שלנו. מעשה שהיה כך היה: סיגל היא ארכיטקטית מבריקה, מלמדת במוסדות הנחשבים, ידועה כפורצת דרך וכמעוררת השראה אבל מגיעה אלי עם תלונה שהיא מתמגנטת באופן קבוע לגברים קשים וקמצנים ריגשית, שננטשים על ידה בסופו של דבר. מי הם הגברים הקמצנים ריגשית? גברים שלא מכירים בצורך לחבק או לנשק או לפרגן או להעניק מילה מלטפת. יש עדיין גברים כאלה.   הגילוי הנאות הוא, שהיא לא צריכה לספר לי על הדפוס הזה כי בעיני רוחי, כשאני מתבוננת בה בעיניים עצומות, אני יכולה לראות את דפוס ההתנהגות שלה בכל הקשור לגברים ומה שאני "רואה" הוא גבר בדמות ארנק סגור הרמטית. ק מ צ נ ו ת. ואני אף אומרת לה בפגישתנו הראשונה כי כל עוד היא לא תשנה את הגישה שלה כלפי "מה זה גבר" או לא תבין ש"מגיע לה גבר מעניק ריגשית" היא תמגנט שוב ושוב את אותם גברים. וסיגל מאשרת ששנים רבות, בכל פעם מחדש היא יוצרת קשר גבר כזה ונוטשת אותו בסופו של דבר כשמידת הסבל הופכת להיות בלתי נסבלת וכך עוברות השנים וסיגל לא מוטענת ושוקעת לתוך הכתפיים ומתחבאית מהעולם יותר ויותר בכל הקשור ליחסים.    סיגל מתחילה תהליך קצר וממוקד ובמפגש בשלישי כשאני מתבוננת בה בעיני רוחי מגיעה סבתה המתה ומראה לי פרסות סוסים. (מגיעה - הכוונה כמובן שזימנתי את האנרגיה של הסבתא, אבל זה כבר עניין למאמר אחר... ) "מה קרה," אני שואלת את האשה? "למה פרסות סוסים? רכבת על סוסים?" 
"כן," אומרת האשה, "הפסקתי לרכב כשאבא שלי נפטר, אבא היה מחמל נפשה של הסבתא....ומאז, את יודעת"..וסיגל מזדקפת מולי, ואומרת בתחושת הארה: "אני חושבת שזאת הסיבה שאני תמיד נוטשת ראשונה ביחסים, את יודעת, מהפחד להינטש..." והסבתא עוד ממשיכה להזדהות בפני כשהיא מראה לי את סיבת פטירתה וסיגל מאשרת זאת,
ושתינו מבינות שאין מנוס מלערוך תהליך פרידה מאבא שלה.
וסיגל מבקשת סליחה מאבא שלה המת, שאת רוחו היא מזמנת, והוא מראה לה כמה הוא שקט ורגוע, משייט בגונדולה בנהר אינסופי ואף הוא מבקש ממנה מחילה.
מה הלמידה החיובית שלך לאחר המוות שלו? אני שואלת, והיא אומרת: בזכות הנטישה הזאת התחלתי ללמוד ארכיטקטורה והפכתי לאשה עצמאית וחזקה..
ועוד אנחנו הופכות והופכות ואט אט היא משחררת אותו לדרכו וקמה מפוייסת.  מפוייסת כי משהו בה יודע כי גברים קמצנים ריגשית כבר לא ייכנסו אל המרחב שלה.   שעה וחצי - ודפוס של ארבעים שנה מתמוסס. מה תגידו?